נועם ירושלמי על נשים קיג

יצתה לחולין) אומרים לו לתמורה קדשה ולא יצתה הראשונה לחולין והוא משום דמספקא לו בכונתו (ולא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שהוא קדוש בקדושת מזבח וקדושת בדק הבית)

[אך בספרי אבי הנחל (דרוש א') הקשיתי מהא דאיתא בפ"ק דר"ה (ד' ה') אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהומם בתוך הרגל וחוללו ועבר עליה הרגל כו' אלמא דאם מחלל על בעל מום הוא עצמו קרב לגבי המזבח וכן ביומא (ד' ס"ג) רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר אלמא דאם מחלל על אחר נעשה אותו אחר מה שהיה הראשון וכן בפ"ק דתמורה (ד' ו') רבא אמר לא נצרכא אלא כגון שהומם וחיללו על אחר וכן בירושלמי (פ"ק דר"ה) לא תאחר לשלמו ולא את חליפין כו' אלא כי אנן קיימין באומר ה"ז עולה ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה ולא הקריבה מיד כו' אלמא דהוא עצמו קרב וכן בתמורה (ד' ט') בעי ר' אבין הפריש אשם להתכפר כו' או שני גופין וקידשה אחת קמיבעי' ליה כו' ופירש"י דכי אמר ר"י הקדש שני אינו מוסיף חומש כגון מתפיס בעל מום לבדק הבית וחיללה בבעל מום אחר דהאי לא מחדש בה מידי אבל הכא דמתפיס תם בבעל מום דהא חזי למזבח הקדש שני קרינן דההוא קמא לא חזי אלא לדמי והאי חזי למזבח וקדושה חדשה היא ואפשר לחלק דהתם מיירי שאמר ה"ז מחוללת על זו כמו דתנן בתמורה (דף כ"ו) ה"ז מחוללת על זו אין תמורה כו' אך דמה שאמר דילמא לדמים קדשה א"כ לא יוכל להקריב קשה דיקדיש אח"כ לגופו ואיפשר לומר שהוא כמו דאיתא בפ"ק דקידושין (ד' ז') דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה ש"מ תלח ש"מ בעלי חיים נדחין כו' ופירש"י דתמורתה כיוצא בה דאינה קריבה דמכח קדושה דחוי' קא אתי וא"כ מפני מה אם חיללו לבעל מום על בהמה אמאי קריבה הא מכח קדושה דחויה קא אתי אך הטעם הוא כמו שפירש"י בתמורה (ד' ט') דההיא קדושה חדשה היא דההיא קמא לא חזי אלא לדמי והאי חזי למזבח. ואם כן כיון דקדושה חדשה היא ע"כ לא אתי מכח קדושה דחויה דאע"ג דהיא מקודשת מחמת החילול של בעל מום אעפ"כ קדושה חדשה היא אבל אם הקדיש לדמים א"כ לאו קדושה חדשה היא וא"כ כשקדש מתחילה לדמים נדחית דהא איתא (שם) בקידושין וש"מ יש דיחוי בדמים והתוס' כתבו שם דיש ספרים דגרסינן ש"מ קדושת דמים מדחה. וע"כ כיון שנדחה מתחילה כשהקדישה לדמים דהא מכח קדושה דחויה קאתי ע"כ אפי' הקדישה אח"כ למזבח אעפ"כ הקדושת דמים שהיה בתחילה מדחה אח"כ לאחר שהוקדשה קדושת הגוף ע"כ אינה קריבה אף לאחר כך

ולפי מה דאמר ר' יצחק בן אליעזר כיון שהוא יודע כו' שכל המימר לוקה אף הוא לא עלת' על דעתו להמיר איפשר לתרץ דע"כ אמרינן ביומא (שם) ובפ"ק דר"ה (שם) שאם מחלל על בעל מום היא עצמה קריבה מפני שאם מקדיש תמימה לבדק הבית עובר בעשה וכמו דאיתא בפ"ק דתמורה (ד' ז') וכן בירושלמי לקמן (בפ"ה ה"א) הקדיש תמימין לבדק הבית עובר בעשה מניין בל"ת כו' וע"כ כיון שעובר בעשה או בלאו א"כ בודאי מקדיש למזבח והא דאמר תחילה דמקדיש לדמים היינו קודם שאמר ר' יצחק בן אליעזר שבודאי אין כונתו להמיר שכל המימר לוקה משא"כ למאי דמסיק שאין כונתו להמיר משום שעובר בלאו וכן נמי אינו מקדיש לדמים ועי' בתמור' (ד' כ"ז) בעי אביי היו לפניו שתי בהמות כו' ודו"ק)

שם (ה"ב) מתני' אמר אמרה פרה זו הריני נזיר עומדת אני אמר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני כו' ובגמ' עד שתעמוד הפרה עד שתפתח הדלת (פירוש אם הא דבש"א דהוי נזיר היינו דווקא אם עמדה הפרה או נפתח הדלת) והא דב"ה פליגי הוא משום שאמר אמרה פרה זו הריני נזירה כו' אבל לא נזיר בעצמו וא"כ פליגי בפלוגתא (דפ"ב ה"א) הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' דאמר ר' יוחנן טעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו וב"ה פליגי על זה וכן הכא נמי פליגי בזה וכמו דאיתא בנזיר (ד' י') והלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן ב"ש דאמרי מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' וב"ה חמרי לא הוי נזיר והא אמרוה ב"ש חדא זימנא אמר רבא תרתי תלת וכן תני ר' חייא תרתי תלת וכה"ג מפרש הירושלמי לשיטתו דפליגי התם דטעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו ופליגי ע"ז ב"ה והכא נמי ב"ש לטעמי' וכן איתא בירושל' (פ"ב ה"א ושם) ר' עוקבא בעי קומי ר' מנא מחלפא שיטתי' דר"ש בן לקיש דתנינן תמן הרי עלי מנחה כו' ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו וכא הוא אומר אכן אית לי' הכין ואית לי' הכין אית לי' משום שהוציא נזירות מפיו ואית לי' משום כינויי כינויין תדע לך שהוא כן דתנינן אמר אמרה פרה זו כלום אמרה אמרת לא משום שהוציא נזירות מפיו וכא משום שהוציא נזירות מפיו וא"כ פליגי בזה אבל אעפ"כ דווקא אם תעמוד הפרה ושתפתח הדלת וע"ז אומר נשמעינה מן הדא בש"א כולם נזירות וב"ה אומרים אין נזירין כו' והתם הפלוגתא הוא משום דב"ש אומרים דהקדש בטעות הוי הקדש וכמו דאיתא לקמן (ספ"ה דנזיר) אי איפשר שלא נתקיימו דברי א' מהן (פי' ואמאי הוי נזיר כיון שלא נתקיים דברי אחד מהם). וע"ז משני אמר ר' יסא דב"ש היא שב"ש אומרים הקדש טעות הקדש ע"ז אומר אפי' לא עמדה פרה אפי' לא נפתח הדלת אפ"ה הוי נזיר לב"ש וב"ה פליגי כמו דפליגי בהריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה ולית להו הא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו

(ה"ד) מתני' הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתי' כו' מתניתא דר"מ דרמ"א צריך לכפול תמן ד"ה היא כו' ועיין (ברפ"א ה"א) מה שביארתי שם והשגתי על הק"ע והפ"מ וביארתי שם שהפי' הוא ותמן דברי הכל הוא במנחות (ד' פ"א) במתני' האומר הרי עלי תודה כו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין (פי' דהתם אפי' לרבנן דר"מ דלא בעי תנאי כפול אפ"ה יביא היא ולחמה מן החולין הוא כמו דתניא שם כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת מאי שמור ושמעת אמר אביי שמיר הבא תודה ושמעת הבא לחמה (פי' שצריך לשמור ולקיים ושישמע מה שאומרים לו שצריך שיביא שניהם מן החולין) ושגה בזה בפירושו שפי' שישמע לזה דמתני' דברי הכל היא וכן הפ"מ נדחק בזה) אבל הכא שאמרה בתנאי דע"מ שאהא שותה יין אתי כר' מאיר דאמר דבעינן תנאי כפול])

(ה"ו) מתניתין הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי ר"מ וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ובגמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן ורב חסדא תרויהון אמרין בסתם חלוקין מה מקיימין אם באומר כל חצי ראש כל עמא מודו שהוא מגלח נזיר שלם אם באומר חצי חובה כל עמא מודו שמגלח חצי נזיר אלא כן אנן קיימין באומר חצי ר"מ אומר כחצי ראש ורבנן אמרין כאומ' חצי חובה א"ר יודן אשכח אמר קלת וחומרת על דעתי' דר' מאיר דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם על דעתין דרבנן דאינון אמרין חצי חובה מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד

והנה הק"ע הקשה דמדקאמר קלת וחומרת משמע בכל מקום קולא וחומרא לזה ולזה ונראה דהוא קולא וחומרא משום דפעמים שאין נזיר מצוי שרוצה לזוג עם זה והוא דוחק ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי שאומר על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם הא שאמר קרבן שלם הוא (ט"ס) [והי' כתוב כר"ש והגיהו אח"כ קר"ש שהוא ר"ת קרבן שלם והוא ט"ס וצ"ל כר"ש] והפי' הוא על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עלי' כר"ש (פי' לר"ש דתנן בנזיר (ד' מ"ו) ר' שמעון אומר כיון שנזרק עלי' א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתי') וע"כ חומר על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עלי' כר"ש (פי' לדברי ר"ש דאמר דכיון שנזרק עלי' א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין כו') על דעתין דרבנן דאינון אמרין חצי חוב' מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד (פי' דהא צריך להביא ג' קרבנות וא"כ החצי חובה הוא קרבן ומחצה) וזהו קולא לר' מאיר דאינו מביא רק קרבן א' וזהו דווקא לר"ש אבל לר"א שסובר דאחר מעשה כולו א"כ יהי' חומרא לר"מ דכיון דר"מ סובר דחצי ראש והוא צריך לגלח על כולן א"כ צריך שלשה קרבנות אבל לרבנן דאמרי חצי חובה אינו מביא אלא קרבן ומחצה וא"כ הוא חומרא לר"מ וע"ז אמר ר' יודן אשכח קלת וחומרת על דעתי' דר"מ (פי' דלר"מ אליבא דר"ש הוי קולא ולרבנן הוי חומרא) ודו"ק

(ה"ט) מתני' הריני נזיר ונזיר כשיהי' לי בן התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו ובגמ' ר' יוסי בעי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו אלא אפילו אשתו יושבת על המשבר א"ל נזירותו לנזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום. הנה הק"ע האריך בכאן וגרס גירסות אחרות והאריך בדחוקים וגם הפ"מ לא ביאר כל הצורך

ע"כ נראה לי לבאר דהא דמיבעי' לי' לר' יוסי אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו הוא כמו דאיתא בנדרים (ד' י"ז) יש נדר בתוך נדר כו' אמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דקא מתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין חלה נזירות על נזירות ושמואל אמר אפי' אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חלה נזירות על נזירות וע"כ