נועם ירושלמי על נשים קטו

אין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח (וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) וא"כ איך אומר בכאן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שניהן וכן הקש' הק"ע

וע"כ נראה לי שבכאן צריך לגרוס אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן דהיינו שנטמא וא"כ לא חלה עליו נזירות של בנו דהא אינו ראוי להביא קרבן וא"כ כיון שאין עליו החיוב של תגלחת ראשונה דהיינו להביא קרבנות של נזירות וע"כ יכול אח"כ למנות נזירות של בנו ולהביא קרבן אחד של נזירות על שניהן אבל אם הי' ראוי להביא קרבן ואחר כך נולד לו הבן א"כ צריך להביא קרבן ולגלח תחילה וכן איתא בירושלמי (פ"ג ה"ה) ר' שמואל בר אבא בעי יום א' לנזירותו ויום א' לנזירות בנו מהו שיצטרפו אמר ר' יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין (פי' שמצטרפין לר"א שאומר עד שיהיה לו ימים הראשוני') א"ר מנא קומי ר' יוסי לא כל שכן מה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ימים שהם עולים בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו א"ר יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ונדחק בזה הפ"מ ופי' שכן ראוי לקבל התראה וא"כ צריך להתרות בו משום כל נזירות לחודיה]

ולי נראה שהפי' הוא שכן ראוי לקבל התראה שיביא קרבנותיו ולא יעבור על בל תאחר כמו דאיתא בנדרים (ד' ד') אמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר נזירות דטהרה רב אחא בריה דרב איקא עובר בבל תאחר תגלחתו לא מיבעי למ"ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא קיים וע"ז אומר תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שתמן אינו ראוי לקבל התראה שלא יעבור בבל תאחר כיון שנטמא) ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שיביא מיד קרבנותיו ויגלח ע"כ הוי כתרי נזירות וע"כ אין מצטרפין)

וע"ז אומר הכא דהא דאמרינן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שתיהן ע"ז אומר אמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן א"כ אם ימתין עוד עובר על בל תאחר. אבל אם נולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן א"כ חל הנזירות הב' מיד דהא צריך להביא קרבן וע"כ כיון שחל הנזירות השני' ע"כ מגלח תגלחת א' לשניהן והא דאמר בפרקין (ה"ט) דהשלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח (כצ"ל) היינו דווקא בשיכול להביא קרבנותיו וע"כ כיון שצריך להביא קרבנותיו ע"כ אינו חל עליו נזירות השני' משא"כ אם אינו יכול להביא קרבן דהיינו שנטמא וע"ז אומר הגע עצמך שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ומפרש הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן וא"כ יכול להביא קרבן א' על שתיהן וע"ז משני ראוי הוא לילה הוא שגרם (פי' משום דלילה לא הוי מחוסר זמן אבל מ"מ הוא ראוי להבאת קרבן) הגע עצמך הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן וע"ז אומר ראוי הוא שבת שגרמה א"כ העיכוב הוא רק מחמת היום אבל מ"מ החיוב של קרבנות הוי עניו ע"כ לא חלה עליו נזירות הבן עד שיגלח ויביא קרבנותיו משא"כ אם נטמא ודו"ק

עוד שם הפריש קרבנותיו ולא הספי' לגלח עד שנול' הבן תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שניהן ר"י אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא דתמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן והוא כיון דהפריש קרבנותיו חלה עליו נזירו' השני' וע"כ איך יגלח דהא אסור לגלח מחמת נזירו' השני' ע"ז אמרי דמגלח תגלחת א' על שניהן ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח דכיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח א"כ אכתי לא חלה עליו נזירות השני' עד שישלים הראשונה וע"כ מותר לו לגלח וע"כ אמר מגלח וחוזר ומגלח (ומה שהקשה הק"ע דמשמע דכל היכא דמגלח תגלחת א' לשתיהן אינו מביא אלא קרבן א' וקשה דכתבו התוס' (ד' י"ג) בד"ה הריני כו' דכיון דשל בנו מובלעין תוך הק' יום עולים לשל בנו ולשלו וישלים מאה יום ויגלח על שניהם ויביא שתי קרבנות וה"ה אם אמר הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר והתחיל למנות את שלו אם נולד לו הבן במנינו ביום א' דאותן שלשים יום עולין הי' לבנו ולעצמו כיון דשל בנו מובלע בשל עצמו דאידי ואידי שלשים יום [אך לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי הוא דלא כמו שכתבו התוס' דמה שכתבו התוס' דעד שבעים לא הפסיד כלום זהו לפי' התוס' אבל לשיטת הירו' הוא דאמר (פ"ב ה"י) דנולד ביום שמונים סותר עשרה הוא כמו שהרמב"ם מפרש וכמו שכתב התוי"ט (פ"כ משנה ט') בד"ה מניח כו' דלהרמב"ם בחיבורו פרק ד' אין בין נזירות מרובה לנזירות מועטת ואחר השלמת בנו מגלח וחוזר לשלו וצריך שימנה שלשים אפי' אם אין לו עליו שלשים ולפי שאין בין תגלחת לתגלחת פחות משלשים יום וכן הוא שיטת הירושלמי] אבל זה קשה דלשיטת הירושלמי דמגלח תגלחת א' על שתיהן אינו מביא אלא קרבן א' כמו שהקשה הק"ע וא"כ בזה קשה דהתוס' כתבו דאפי' אם מגלח תגלחת א' לשתיהן אעפ"כ צריך להביא ב' קרבנות

ע"כ נראה לי שאין הפי' בירושלמי הא שאומר דהפריש קרבנותיו מגלח תגלחת א' על שתיהן דאינו מביא אלא קרבן א' דבודאי צריך להביא ב' קרבנות אלא שאומר דתמן אמרין דכיון שהפריש קרבנותיו חל עליו נזירות השני' וע"כ צריך למנות השניה ומגלח תגלחת אחת על שתיהן ואף על פי כן צריך להביא ב' קרבנות ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא כיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח לא חל עליו נזירות השני' וע"כ מגלח וחוזר ומגלח ולפי מה שביארתי לעיל שאומר בירושלמי תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"כ לא חל עליו נזירות אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן חל עלי' נזירות בנו הכא נמי מיירי שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אך איפשר דפליגי על הא דאמר ר' אבין ב"ר זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"ז פריך מהא דתניא שאלו את רשב"י הרי שהיה נזיר ומצורע כו' אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן וא"כ צריך לומר דמיירי שהפריש קרבנותיו דאם לא הפריש קרבנותיו בודאי לא חל עליו נזירות השניה וע"ז משני פתר לה חלוקים על רשב"י [ואיפשר לומר דהטעם הוא דרשב"י לטעמיה ששובר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כמו דאיתא בב"ק (ד' ע"ו) ע"כ סובר נמי כיון דעומד להקריב כמו שהקריב דמי וע"כ חל עליו נזירות השני' ואסור לגלח אבל חלוקין עליו חכמים דאף שעומד לזרוק לאו כזרוק דמי וכן אם הפריש קרבנותיו ועומדים להקריב ח"כ לא חל עלי' נזירות השני' עד שיקריב וע"כ מגלח וחוזר ומגלח דהא לא חל עליו נזירות השני' עד שיביא קרבנותיו וע"כ מגלח וחוזר ומגלח וע' בתוס' ב"ק (ד' ע"ו) ודו"ק]: מי שאמר פרק

שלישי

(ה"ב) מתני' מי שנזיר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השני' יום ששים וא' כו' ובגמ' השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השני' לא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשני' עלתה לו שני' ראשונה ונראה לי להגיה הירושלמי ולא כמו שכתב הפ"מ (וצ"ל) השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השני' ולא מצאו פתח לשני' עד שמצאו פתח לראשונה עלתה לו שני' ראשונה (פי' שעלתה ראשונה לשני') מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שנים נדר שבטל מחציתו בטל כולו אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו ושלשים יום אלו לא בדא עלתה שני' ראשונה אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') שביארתי בזה) וע"ז אומר באומר הריני נזיר ונזיר באומר אלו לנזירות אבל אם אמר אילו לנזירותי ואילו לנזירות אחרת לא בדא (פי' כיון שהן שני נזירות מחולקות בימים מחולקים ע"ז לא תני השלים נזירותו ובא להשען על השניה דהיינו אם נשאל על הראשונה שעלתה לו נזירות ראשונה לשניה דכיון שהן ב' נזירות מחולקות א"כ איך תעלה מה שמנה נזירות הראשונה לשניה אפי' אם נשאל על הראשונה)

עוד שם אמר ר' אלעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלתה לו ראשונה שניה ר' יעקב בר אחא פקיד לחבריה אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן ברם כר' שמעון אפי' לא הביא חלא קרבן א' כו' וכן איתא לקמן א"ר יודא והדא מסייע לר' אלעזר לא כן ר' יעקב בר אחא מפקד לחברי' אין שמעתין מילה מר' אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו וסברין מימר כרבנן וכא כרבי שמעון אנן קיימין והנה בביאור כל הירושלמי הזה נדחק בזה הק"ע והגיה בירושלמי ופירושו דחוק והפ"מ פי' דכל הענין בירושלמי הוא שר' אלעזר אמר דהשלים נזירותו ראשונה אפי' שהביא קרבן וגילח עלתה לו שני' בראשונה וע"ז מקשה לקמן ראשונה שני' והדא מסייע לר' אלעזר דאלו"ה אין יצא בקרבן שהקריב בראשונה על השניה הא הוי קרבנו קודם לנזרו וע"ז אומר דר' יוחנן לא פליג עליה בזה אלא בהא דאמר מכיון שהביא קרבן א' ור' יוחנן סובר כרבנן דעד שיביא כל קרבנותיו ופירושו ג"כ דחוק דמה שייך הפלוגתא דחכמים ור' שמעון להא דר"א דהשלים נזירותו הראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח כו' דהיינו אם נשאל