נועם ירושלמי על נשים קיב

נזיר בנזירות שמשון (פי' הא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליה משום שמונה לאווין מיירי בנזירות שמשון וא"כ מוכח דלוקה) וכן בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא איפשר לאיתשולי עליה מי חיילא או לא ולי נראה דודאי אף לשיטת הירושלמי נזירות שמשון הוא מדאורייתא והא דקאמר דחל היינו שיכול להשלים נזירותו אם יטמא ויסתור ואח"כ ישלים לימי הנזירות אך דהא אינו יכול לגלח מחמת נזירות שמשון אך הא איפשר דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ אתי עשה דתגלחת ודחי לל"ת דנזירות שמשון אך הא איתא ביבמות (ד' ה') אלא אתי' מראשו דהך תנא דתני' ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אפי' מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה כו' הא דקייל"ן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמור מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא משום דאיכא למיפרך שישנו בשאלה וא"כ איך ידחה נזירות סתם דישנו בשאלה לנזירות שמשון דליתא בשאלה ואך אעפ"כ אתי עשה ודחי ל"ת דנזירות שמשון דאין ע"ז עשה קדוש יהי' דעשה דקדוש יהיה גדל פרע כו' אינו רק בנזיר סתם אבל לא בנזיר שמשון והראיה דהא הרמב"ם (פ"ז מה' נזירות ה' י"ב) כתב וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע ונתרפא מצרעתו כו' וכל מקום שאתה מוצא מצות עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזירות עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה תגלחת הנגע של נזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאיליה ולא נשאר אלא הל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו ולפיכך בא העשה דתגלחת ודוחה אותו וא"כ כיון ששמשון מותר להטמא למתים ע"כ ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ יכול שתחול עליו הנזירות שלו ואם יטמא יהיה לו ממה לסתור ויוכל לגלח דאתי עשה דנזירות שלו ודחי לל"ת דתגלחת של נזירות שמשון ולא הוי בנזירות שמשון עשה ול"ת (ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א דאמאי דחי מצורע לנזירות שמשון דהא התם ליתא בשאלה ואך דהתם ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ לא הוי רק ל"ת וע"ז אומר אמר ר' חנינא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון (פי' שנזירות תורה הוא עשה דהיינו שיגלח אבל בנזירות שמשון ליכא עשה רק ל"ת וע"ז אומר מאי טעמא כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה (פי' מ"ט דהא כיון שהוא נזיר איכא עשה ול"ת דהיינו עשה דקדושים יהיו ע"ז אומר כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה זהו דוקא במי שמצווה על התגלחת סוף שלשים וע"ז אומר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו אבל במי שאינו מצווה על תגלחת השוער ליכא בו עשה דקדושים יהיו וא"כ לא הוי רק ל"ת לחוד וא"כ יכול לגלח אם יטמא ויסתור ואח"כ יביא קרבנותי' של טהרה דאתי עשה ודחי ל"ת ועיין לקמן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות ונדחקו שם הק"ע והפ"מ והפי' הוא דמיבעי' ליה אם ספק תגלחת מצוה דוחה לתגלחת של רשות (פי' כיון שהוא ספק א"כ אם הוא אינו מצורע א"כ הוא תגלחת של רשות ותגלחת רשות אסור או דילמא דאפי' ספק נמי דוחה ואיפשר דהטעם הוא משום דהוי עשה ול"ת שישנו בשאלה וע"כ מספקא ליה דאיפשר דאפי' ספק נמי דוחה)] ובש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) אלו הבעיות הם באופן אחר והוא אי קפיד אהפסקת נזירות דמשום שאיפשר בשאלה ע"כ חל אעפ"י שיהי' מחוייב להפסיק ובירושלמי בעי באופן אחר כמו שביארתי ועיין בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש א') שהבאתי שם מה שהארי' המהרי"ט בענין זה אי נזירו' הוא מחמת נדר ולא מחמת נזירות וא"כ בודאי ליכא עשה דקדוש יהי' וע' בס' אבי הנחל (דרוש א' ודרוש כ"ז) ע"ש ודו"ק

שם (ה"ג) מתני' סתם נזירות שלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה וא' קטנה אפי' מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום ובגמ' בר קפרא אומר יהי' תלתין ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהונתן כ"ט פעמים שכתוב בתורה בו' ואית דבעי נשמעינה מן הדא גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שער פרע שלשים יום ואית דבעי נשמעינה מהכא ובכתה את אביה ירח ימים מה ימים שנא' להלן ל' אף ימים שנא' כאן ל' ואית דבעי נשמעינה מן הדא והימים הראשוני' יפלו כי טמא נזרו ימי' שהותרו שהתירן משה וביה דינו כו' (ופי' הפ"מ ימים שהתירן משה וב"ד דהתירן משה לאלעזר ולאיתמר בני אהרן דכתי' ראשיכם אל תפרעו וסתם פרע שלשי' יום) והוא דחוק כמו שהקשה בעצמו דהא כבר יליף מהא דכתיב גדל פרע שער ראשו והק"ע פי' הלכה למשה מסיני שלא יהיו פחותין משלשים יום והוא דוחק ולי נראה שהוא כמו דאמרינן בתענית (ד' כ"ט) בשנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים כו' בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי חד הוי אמר אביי תמוז דההיא שתא מליה מליוה דכתיב קרא עלי מועד כו'. וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הכא והימים הראשונים יפלו כו' ימים שהותרו (פי' שהותרו שנעשו יתירים) ומה הוא שהותירן משה ובית דינו שקבע החודש ביום שלשים וא' וכמו דאמרינן תמוז דהאי שתא מלייה מלוי'

עוד שם רב אמר אמר הריני נזיר שלשי' יום ויום א' נזיר שתים כו' מתניתא פליגא על רב לא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא על האומר הריני נזיר ל' יום ויום אחד שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומ' הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' שר' ישמעאל אומר נזיר שתים ור"ע אומר נזיר אחת וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ז') קאמר אליבא דרב דסבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות כו' והאי ברייתא דהכא ליתא התם וצ"ל שאינה עיקרית דהא משמע דר' עקיבא גופא פליג בהא: וא"כ קשיא דר' עקיבא אדר"ע וכן האריך בזה הק"ע עיין שם. ולי נראה דהא שאמר בירושלמי לא נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' שר' ישמעאל אמר נזיר שתים ורע"א נזיר אחת הוא כמו שאומר בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ה) מתניתא כמאן דאמר יקימנו ממנו ויפירנו כולו דתני קונם לתאנים קיים לכולו הפר לתאני' אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור' עקיבא אומר אחר האיסר (פי' דאם אמרה קונם תאינה טועמת ועוד ענב פי' שלאחר שתאכל התאינה יהא אסור עליה עוד ענב תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דבזה תלי אם אחר הנדר או אחר האיסר דאיתא בנדרים (ד' פ"ח) ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אעפ"י שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר כו' תני' אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונישאת ר' ישמעאל אומר יפר ור"ע אומר לא יפר כו' אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ור"ע יפר והוא משום דר' ישמעאל אזיל בתר חלות הנדר ור"ע אזיל בתר שעת הנדר גופא וכן איתא בירושלמי (פי"א ה"ט) על מתניתין ונדר אלמנה וגרושה כו' הדא היא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר ר' עקיבא אומר אחר האיסר (פי' דר' ישמעאל אזיל אחר הנדר דהיינו אחר חלות מנדר ור' עקיבא אזיל בתר האיסר דהיינו בשעת הנדר גופא) וע"ז אומר בירושלמי דאם אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב (פי' שחלות הענב יהיה אחר שתטעום התאינה. וע"ז אומר תפלוגתא דר ישמעאל אומר אחר הנדר (פי' אחר הנדר ע"כ הוי כב' נדרים ולא בעינן שיפר את כולו) ור' עקיבא אומר אחר האיסר דהיינו אחר שעת הנדר גופא וע"כ הוי כנדר א וע"כ אינו מופר עד שיפר כולו (ועיין בירושלמי (פ"ה דנדרים ה' ד') ושם הארכתי בזה]

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דהאומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' (פי' שנזירות של יום ב' נמי מתחיל מהיום שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום א' (פי' שיום א' לא תחול עליו אלא לאחר השלמת השלשים) וע"ז אומר שר' ישמעאל אומר נזיר שתים והוא שר' ישמעאל אזיל אחר הנדר (פי' חלות הנדר וא"כ הוי בב' זמנים ע"כ הוי ב' נזירות ור' עקיבא דאזיל בתר האיסר וא"כ זה נזר בבת אחת ע"כ לא הוי נזירות חלוקות והוא כמו דאיתא בנדרים (פי"א ה"ו) דאם אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור' עקיבא אומר אחר האיסר

אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ד) דהא דאיתא בירושלמי (פ"ג דנדרים ה"ו) נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפליגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא הוא דלא כשיטת הש"ס דילן עיין שם שהאריך בזה וכן לענין נדר שבטל מקצתו בטלה כולו נמי לשיטת הש"ס דינן לא שייך לפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וכמו שכתבתי בזה בספרי נחלת יהושע (סי' ח') דהש"ס דילן לא סבר כהירו' דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא אינו רק לענין הפרת הבעל וכמו דילפי מקראי בנדרים (ד' פ"ט) אבל לא נענין שארי דברים עיין שם שביארתי בזה וע"כ איתא בש"ס דילן (בנזיר ד' ז') חבל אם אמר שלשים יום ויום א' נזיר שתים ותלי בפלוגתא דר' עקיבא וחכמים בהא דתנן לא את הבור כו' והוא מפני שאמר הריני נזיר שלשים יום ויום א' נזיר שתים מדלא כללן כאחת דהיינו שלשים וא' יום ע"כ לר"פ ודאי לחלקינהו איכוין ודו"ק]: הריני נזיר פרק

שני

(ה"א) אהן תחת (כצ"ל) משמש לשון חילול כו' אילין קדשי מזבח חית בהו חילול ואית בהו תמורה קדשי המזבח שקדם הקדיש את מומן ה"ז תחת זו בא להקריב תמימה אומרים לו לדמים קדשה בא לוכל בעל מום אומרים לו לתמורה קדשה והנה בספרי נחלת יהושע (ס' א') השגתי שם על הק"ע והפ"מ וביארתי שם שהפי' הוא קדשי מזבח שקדם הקדיש את מומן (פי' דאם לא הי' בעל מום לא הי' הספק דילמא כונתו לאחולי דהא אינו יכול לחלל כיון שהיא תמימה ואם קדם מומו להקדישו לא הי' הספק דילמא כונתו לאתפוסי דאם קדם מומו להקדישו אינו עושה תמורה כמו דתנן בבכורות (ד' י"ד) וע"כ אמר קדשי מזבח שקדם הקדישו את מומו בא להקריב תמימה (פי' בתורת תמורה) אומרים לו לדמים קדשה ופי' לאחולי בקדושה דמים) בא לוכל בעל מום (פי' הראשונה כיון שהוא לאחולי וא"כ