נועם ירושלמי על נשים קיא

שם מאן (כצ"ל) הכביד שערו רבי דמר ר' ירמיה משום ר' אמי דברי רבי נזיר עולם מגלח א' לשנים עשר חודש דברי חכמים פעמים שהוא מגלח אחד לשלשים יום פעמים שהוא מגלח א' לי"ב חודש ר' הילא בשם ר' אסי מתניתא אמרה כן הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא אחת לשנים עשר חודש ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ אמר ר' זעירא בסתם חלוקין מה נן קיימין אם באומר מלא שערי כל עמא מודו שמגלח לאחר שנים עשר חודש אם באומר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום אלא כי נן קיימין באומר כשער רבי אומר מלא ראשי ורבנן אמרין כאומר כמנין שערות ראשי וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' דלמה אמרו רבנן דכמנין שערו' ראשי ומגלח כל שנים עשר חודש ואמאי לא הוי נזיר עולם ואף דאיפשר לומר דסברי כר' יהודה דס' נזירות להקל אך זהו דווקא אם לא נחית לנזירות אבל אם נחית לנזירות במאי לסלוקי מיניה כמו דאיתא בנזיר (ד' ח') ובירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ח) א"ל לא אמר ר' יהודה אלא לבסוף (והוא ט"ס וצ"ל בתחלה) אבל לכתחלה (הוא ט"ס וצ"ל לבסוף) אף ר' יהודה מודה איזו היא בתחילה ואיזו היא בסוף כו' אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחלה אם מ' ואם נ' אהן הוא בסוף כו' מה פליגין אם אחת אם שתים ר' חייא בר בא עבד להם כבסוף ר' שמואל עבד ליה כבתחילה ר' מנא אם אחת אם שתים צריכה לר' שמואל בר רב יצחק אם הוא כבתחלה אם הוא כלבסוף. וא"כ הכא נמי הוא כלבסוף ולבסוף מודה ר' יהודה שספק נזירות להחמיר אך זהו דווקא בחדא נזירות אם יש ספק ע"כ הוי ספק נזירות להחמיר דכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי מיני' אבל לא בב' נזירות אע"ג דבזה גופא ספק אם הוא חדא נזירות דהיינו נזירות עולם או דמגלח כל שלשים אעפ"כ כיון דבזה גופה הוי ספק ע"כ הוי ספק נזירות להקל שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין וע"כ רוצה יותר שיהי' הנזירות חלוקות ויזהר יותר בזה משיהא הנזירו' ארוכה

[וע"ז אומר ועוד מן הדא הוסיף ר' יהודה אם אמר כמלקטי קיץ כשיבלי שמיטה וככוכבים שברקיע ה"ז נזיר עולם ומגלח א' לשלשים יום אין תימר ר' יהודה כרבנן כרבי הוא הוסיף ר' יהודה אבשלום נזיר עולם היה ומגלח א' לי"ב חודש מאי טעמא משום נזירות ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח אחת לשלשים יום הדא היא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום והא אומר שהוא מגלח אח' לשנים עשר חודש,. והנה הירושלמי הזה נדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירושם דחוק ע"כ נראה לי שבירושלמי (נחלפו השורות ויש ט"ס) וע"כ צריך להגיהו א"ר זעירא בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם באומר מלא שערי כל עמא מודו שמגלח לאחר שנים עשר חודש אם באומר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום אלא כי אנן קיימין באומ' כשער רבי אומ' מלא ראשי ורבנן אמרי כאומ' כמנין שערות ראשי ובכאן צ"ל ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח ח' לשלשים (פי' שמזה יהי' מוכח דלא כר' זעירא דאמר דבמלא הבית או מלא הקופה מודים חכמים לרבי שמגלח לאחר י"ב חודש) וע"ז אומר ויידא אמרה על רבנן שהוא מגלח אחת לשלשים יום הדא הוא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח א' לשלשים יום והא אמרה שמגלח א' לי"ב חודש (פי' וא"כ מוכח דלא כר' זעירא דאפי' במלא הבית או מלא הקופה נמי סברי רבנן דמגלח א' לשלשים יום והוא דלא כר' יודא) ובכאן צ"ל אבשלום נזיר עולם הי' ומגלח א' לי"ב חודש (פי' ואיך פליגי רבנן ואמרי דאפי' במלא הבית או מלא הקופה נמי פליגי רבנן דאינו מגלח אלא א' לשלשים יום) ובכאן צ"ל וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' דבכאן כיון דלא אמר סתם הריני נזיר עולם אף שאומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה אפ"ה לא הוי נזיר עולם אלא מגלח א' לשלשי' יום) ובכאן צ"ל ועוד מן הדא (פי' דתחילה הקשה על ר' זעירא מרבנן דמוכח דפליגי אפילו באומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה) וכן כתבו התוס' בנזיר (דף ח') בד"ה הריני נזיר כו'

וע"ז אומר ועוד מן הדא (פי' שמזה יהי' מוכח דלא כר' זעירא ג"כ והוא שאמר באם אמר כמנין שערות ראשי כל עמא מודו שמגלח א' לשלשים יום וא"כ מודה רבי במנין) וע"ז אומר ועוד מן הדא (פי' דתחילה הקשה לדברי חכמים) וע"ז אומר ועוד מן הדא שמזה יהיה מוכח דרבי פליג אפי' על מנין וסובר שמגלח א' לי"ב חודש (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') מנין שאני ומי שאני לר' מנין והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כמנין ימות הלבנה כו' רבי אומר עד שיאמר נזירו' עלי כמנין ימות החמה כמנין ימות הלבנה ר' יהודה סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה בחדא נזירות קביל עליה ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה שני לו מונה ורבי לא שני ליה מונה)

וע"ז אומר ועוד מן הדא הוסיף ר' יהודה אם אמר כמלקטי קיץ (והוא (ט"ס וצ"ל) כמו דאיתא בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') ר' יהודה אומר הריני נזיר כמנין מלקטי קיץ וכמנין שיבלי שמיטה ה"ז נזיר עולם ומגלח. א' לשלשים יום וא"כ מדקאמר הוסיף ר' יהודה דאפי' כמנין מלקטי קיץ וכמנין שיבלים שבשמיטה נמי הוי נזיר עולם ומגלח א' לשלשים אין תימר ר' יהודה כרבנן (והוא ט"ס וצ"ל) אין תימר ר' יהודה כרבי הוא הוסיף ר' יהודה (פי' דאין תימר ר' יהודה כרבי ורבי נמי מודה במנין וכמו דאמר ר' זעירא) הוא הוסיף ר' יהודה (פי' וא"כ איך ניחא הא דהוסיף ר' יהודה כיון דרבי נמי מודה במנין) אלא מדקתני הוסיף ר' יהודה אלמא דרבי חולק על מנין ג"כ שמגלח א' לי"ב חודש והא דאמר אבשלום נזיר עולם הי' (הוא חילוף השורות) וכבר ביארתי דצ"ל תחילה ובכאן מתחיל מאי טעמא משום נזירות (פי' מאי טעמא דרבי משום נזירות (פי' דווקא אם אמר נזירות וכמו דאמר רבי במתניתין בנזיר (ד' ח') רבי אומר אין זה מגלח א' לשלשים יום ואיזהו מגלח א' לשלשים האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ) וע"ז אומר מאי טעמא משום נזירות (פי' דדווקא בנזירות קאמר רבי דמגלח א' לשלשים יום דהוי כנזירות מחולקות אבל לא במנין דרבי לא שני ליה מונה) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בנזיר (ד' ח') ודו"ק

עוד שם מנה ששה חדשים ונטמא מונה עוד ששה חדשים או אוזר ומונה י"ב חודש השלים נזירות ולא הספיק לגלח עד שעברו שלשה ימים ונטמא (פי' דמיבעי' ליה אי הוי אחר שלשה כנזיר סתם ויהי' מותר לגלח אעפ"י שלא הביא קרבנותיו והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) אמר ריב"ח נזיר שכלו לי' ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת וע"כ מיבעי' ליה אם נטמא ולא יכול עוד להתחיל נזירות השניה אם יכול לגלח דהוי כנזיר שכלו לו ימיו ומותר לגלח או כיון דצריך להיות עוד נזיר ע"כ לא יוכל לגלח) וע"ז אמר ר' מני בעי מכיון שלא קידש שערו בדם מי מתירו לגלח דכיון שנטמא א"כ לא יכול להביא קרבנות נזירות טהרה א"כ מי מתירו לגלח והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) מיתיבי נזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים תיובתא אלמא דכיון שלא קידש שערו בדם לוקה על התגלחת נמי וא"כ בנזיר שכלו ימיו נמי לוקה על התגלחת וא"כ מאי מיבעי' לי' בנזיר עולם ודו"ק

עוד שם הריני נזיר עולם לאחר עשרים יום נזיר עולם מכבר נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ונזיר מכבר מאחר שיש בידו לגלח נזיר דהא איפשר שיגלח לאחר שלשים ואח"כ יהי' נזיר עולם או מאחר שאילו נטמא ואין לו מהיכן לסתור אינו נזיר לעולם והבעי' היא אע"ג דיכול להפסיק נזירות וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום מונה עשרים ואח"כ מונה שלושים ואח"כ מונה שמונים כדי להשלים נזירות הראשונה וכן איתא בירושלמי לקמן (פ"ב ה"ט) תני ר' חייא נזיר לאח' ך' יום נזיר מעכשיו לק' יום ה"ז מונ' כ' ומפסיק וחוזר ומונה עוד שלשים יום וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונ' אך זהו דווקא במה שיוכל להשלי' אבל הכא שאמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום וע"כ אם אמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ואח"כ אמר הריני נזיר סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים כיון דבלאו"ה הוי נזיר עולם וע"כ כיון דאמר הריני נזיר לעולם לאחר שלשים יום לא יכול לקבל עליו נזירות סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים וע"כ מיבעי' לי' הריני נזיר לאחר שלשים יום נזיר שמשון נזיר מכבר (פי' אם אמר הריני נזיר לאחר שלשים נזיר שמשון ונזיר מכבר (פי' וא"כ אף דבנזיר עולם אין לו במה לסתור ולהשלים דהא בלאו"ה הוי נזיר עולם) אפשר לומר דנזיר שמשון יוכל לסתור ולמנות עוד שלשים אף דבלא"ה הוי נזיר שמשון אבל הכא יסתור ויוכל להשלים שיהי' אסור בטומאה דהא נזיר שמשון מותר לטמא למתים וא"כ יהי' לו במה להשלים שיהי' אסור בטומאה מחמת נזירותו סתם שנזר מתחילה אך שאעפ"כ לא יוכל לגלח ולהביא עוד קרבן טומאה ואח"כ לא יכול לגלח בנזירות שמשון

וע"ז אמר ר"ח מסתברא שתדחה נזירות תור' לנ"ש מ"ט כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה והנה לכאורה מוכח מזה דשיטת הירושלמי דנזירות שמשון הוי דרבנן דהא קאמ' שאינה תורה וא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן במכות (ד' כ"ב) דפרי' והרי