נועם ירושלמי על נשים קי

שאמר לו התירוץ הזה ישמע שהוא תירוץ יפה והפ"מ פירש שאומרים לו שמור ושמעת כלומר אומרים לו שהנזירות חלה כו' ושגו בפירושם והפי' הוא כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) ת"ש האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים יאמרו לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים כו' כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת כו' מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא אמר שמור ושמעת שמור הבא תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל לעשות כן. וע"ז אומר לו שמור ושמעת (פי' שמור ושמעת כמו שאומרים חכמים כיון שכונתו הי' שאם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ע"כ אומר לו שמור ושמעת). וע"ז אומר אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן (פי' בהא דתנן במנחות (דף ק"ג) הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטין קמח יביא סולת בלא שמן ולבונה יביא שמן ולבונה כו' ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים וא"כ אמאי אמר ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים הא איתא במנחות (ד' פ"א) האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כו' כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת וא"כ הכא נמי אע"ג דאמר הרי עלי מנחה מן השעורים אמאי לא יביא מנחה מן החיטין כיון שאמר הרי עלי מנחה נתחייב במנחה ואע"ג דאמר אח"כ מן השעורים אעפ"כ צריך שיביא המנחה מן החיטים והוא משום דכופין אותו ואומר לו שמור ושמעת וכמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) באומר הרי עלי תודה בלא לחם כופין אותו ואומרים לו שמור ושמעת (והוא שאומרים לו שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה) (פי' שישמע לדברי חכמים שאומרי' לו שצריך להביא תודה עם הלחם) וא"כ הכא נמי אמאי ר"ש פוטר ואמאי לא יכופו אותו ויאמרו לו שמור ושמעת אלא ודאי ר"ש לא אמר הכי אלא דכיון שלא התנדב כדרך המתנדבים ע"כ פטור וא"כ ה"נ בכינויין אפשר דר"ש פוטר דלא נפקא לן מהא דכתיב שמור ושמעת וע"ז אמר אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן (פי' במנחה שהוא פטור להביא) מודה הוא הכא שלוקה. והוא כמו דאיתא לקמן אמר לו שמור ושמעת דבהא מודה ר"ש ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]

שם מה נן קיימין אם בשמתכוין ליזור אפי' שאמר כו' אם בשאינו מתכוין ליזור אע"ג שהוציא נזירות כו' לא יהא נזיר אלא כי נן קיימין באומ' א' מכל הלשונו' האלו נזרתי אם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות אומר לו שמור ושמעת הנה כבר ביארתי שהק"ע והפ"מ שגו בזה והאי שמור ושמעת הוא מקרא ואומרים לו שמור ושמעת הוא כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א) מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה ופי' שצריך שישמור פי' שישמור לקיים ושמעת כפי שחכמים אומרים לו וע"כ כיון שחכמים אמרו שכינויי נזירות כנזירות צריך לקיים וכן שגו הק"ע והפ"מ לקמן (פ"ב ה"ד) דתנן הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן כו' מתניתא דר"מ דר"מ אומר צריך לכפול תמן דברי הכל היא אמר לו שמור ושמעת והנה גם שם פי' הק"ע שמור ושמעת שמור דבר זה דמתניתין ד"ה היא וכר' יהודה בן תימא ופירושם דחוק גם הפ"מ פירש בדוחק: ולפי מה שביארתי משני תמן ד"ה היא. שהפי' שאומר דתמן ד"ה (פי' הא דאיתא במנחות (ד' פ"א) תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא הוא ולחמה מן החולין (פי' דאתי כדברי הכל דהתם לא בתנאי הוא אלא דאמר תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר ע"כ צריך להביא הוא ולחמה מן החולין הוא משום שאומרים לו שמור ושמעת כמו דאיתא במנחות (ד' פ"א ושם) אבל הכא שאמר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים וא"כ אמר בתנאי וע"כ אתי כר"מ דר"מ אומר צריך לכפול תנאו אבל לחכמים שאומרים דלא בעינן תנאי כפול א"כ לא הוי נזיר אבל תמן שלא אמר בתנאי אלא שאמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר וע"כ כיון שאמר הרי עלי תודה מן החולין נתחייב להביא מן החולין ואע"ג שאומר ולחמה מן המעשר ע"ז אומר לו שמור ושמעת וכמו שביארתי ודו"ק

שם הרי עלי ציפורין ר"מ אומר נזיר וחכ"א אינו נזיר אמר ר' יוחנן משום כינוי כינוין עד די שערי' כנישרין רבא וטפרוהי כציפורין רשב"ל אמר משום נזיר טמא מביא עוף וכי ציפורין הוא מביא תורין ובר יונה הוא מביא כו' מ"ט דרבנן נעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית מ"ט דר"מ נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) נעשה כמתנדב אשם ובאשם ודאי הוה נזיר דהא אין מתנדב אשם וסובר ר"מ דבציפורי מצורע נמי הכי הוא וע"ז אומר מה נפק מן ביניהון (פי' בין ר"י ובין ר"ל) וע"ז אומר הרי עלי אשם על דעתי' דר"מ והוא ט"ס וצ"ל) דרבנן מאחר שאין מתנדבין אשם לבדק הבית נזיר (פי' דהא לא פליגי אלא בציפורי מצורע משום דנעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית אבל באשם מודי דהוי נזיר). על דעתין דרבנן (הוא ט"ס וצ"ל דר"מ) מאחר שנזיר טמא מביא אשם נזיר (והוא הדין בציפורין) אבל לר' יוחנן אינו נזיר אפי' באם אמר הרי עלי אשם והא דלא קאמר דאיכא בינייהו לר"מ דר' יוחנן סובר דסובר ר"מ משום כינוי כינויין עד די שערי' כנשרין רבה וטיפרוהי כציפורין ורשב"ל לית לי' כינוי כינויין דזה אינו דהא בציפורין סובר ר"ל דציפורי נזיר טמא קיבל עניו ואי משום דפליג ר"ל אכינויי כינויין אפי' לר"מ דלית לי' כלל כינוי כינויין זה אינו דהא איתא לקמן (רפ"ב ה"א) הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' אמר ר' יוחנן טעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו רשב"ל אמר משום כינויי כינויין כו' ומסיק שם אית לי' הכין ואית לי' הכין אית לי' משום שהוציא נזירות מפיו ואית לי' משום כינויי כינויין א"כ סובר ר"ל דב"ש אית לי' כינויי כינויין א"כ אין נ"מ לדינא דהא אמר ר"ל דב"ש אית לי' כינויי כינויין וב"ה לית לי' כינויי כינויין וא"כ הלכה כב"ה וע"כ אומר הנ"מ מה שהוא לדינא דבאומר הרי עלי אשם דלר"ל לר"מ ולרבנן הוי נזיר ולר' יוחנן לא הוי נזיר דלית לי' הא דהוי נזיר משום דנזיר טמא מביא אשם א"כ נ"מ לדינא ועיין בש"ס דילן בנזיר (ד' ג') דשם הוא בהיפוך דר"ל אמר ציפורין סמוכין לשיער כו' ור' יוחנן אמר מ"ט דר"מ דחיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קבל עלי' כו'

(ה"ב) מתניתין הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר כו' ובגמ' כיני מתניתין או מן החרצנים או מן הזגין או מתגלחת או מטומאה אם אמר בכולן נזיר כר' יהוד' עד שיזכיר ווי"ם ברם ר' מאיר אפי' לא הזכיר ווי"ם. והנה הא דקאמר הירושלמי אם אמר בכולן נזיר (פי' הפ"מ דקאי אהא דלקמן אם אמר בכולם נזיר תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בווי"ם. והק"ע כתב דצ"ל אם אמר בכולן נזיר שתים דמן החרצנים הוי נזיר וכן מן הזגין כו' א"כ הוא נזיר בכמה נזירו') ונ"ל דאפשר להגיה כר"ש אם אמר בכולן נזיר והוא כמו דאיתא בש"ס דילן דף ג') מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם כו' מ"ט דר"ש מכל אשר יעשה כו' וע"ז אומר הירו' לר"ש אם אמר בכולן נזיר. כר' יהודה אינו נזיר אחת עד שיאמר בווי"ם דהוו כללא אבל בלא ווי"ם הוי פרטא ולר"מ אפי' בלא ווי"ם נמי הוי כללא וכן לקמן (רפ"ד ה"א) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כו' כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ווים ר' יהודה ברם כר"מ אני אני

והנה הק"ע כתב מדקאמר אפי' משמע לר"מ אפי' אמר ווי"ם הוי כלל. וקשה דהא זה דלא כגירסת רש"י ולא כגירסת ר"ת בשבועות (ד' ל"ח) וצריך עיון עכ"ל ולא קשה דזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירו' הוא כמו שאומר (בפ"ט דגיטןין ה"ו) חמר ר' חנינא על דעתיה דר"מ בין שאמר חיטין שעורין כוסמין (כצ"ל) בין שאמר חטה ושעורה וכוסמת (כצ"ל) כלל ופרט הוא על דעתי' דר"מ אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל שאין בו פרט (והוא דלר"מ אין נ"מ בין אם אמר ווי"ם בין אם אמר בלא ווי"ם. וכמו דחמר שם בירו' ר"מ אומר אפי' חטה ושעורה וכוסמת ולית בר נש אמר אפי' אלא דו מודה בקמייתא אלא דלר"מ בין אם אמר בווי"ם בין בלא ווי"ם כללא ופרטא. וכמו דאמר בקידושין (בפ"ב ה"א) אמר ר' יוחנן דבית ר' יהודה נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות דהיינו אם אין בכל אח' ואח' שנשבע עלי' שוה פרוטה וע"ד מצטרפין להיות שוה פרוטה ונפרעין בג' קרבנות דהיינו אם יש בכל א' שוה פרוטה אז הוי פרט ומתחייב על כל אח' ואחת וכמה דהוא אמר תמן נכללין בקדושין א ונפרטין בג' קדושין דהיינו אם אמ' התקדשי לי בזו ובזו כו' מצטרפים כולם לשוה פרוטה אבל אם הי' אוכלת ראשונה ראשונה יש להם הדין של נפרטים וע"כ אם יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמתרץ ר' אמי למתניתין דקדושין (ד' מ"ו) דהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא בה שוה פרוטה היינו באחרונה דמקדש במלוה ופרוטה הוי מקודשת בפרוטה ולשיטת הירושלמי הוא משום דהוי נכללין ונפרטין והא דקאמר לר' יהודה היינו לפי מה שהיה סבור מתחילה שם דכללו של ק"מ פרטו שלר' יהודה אבל לפי מאי דמסיק דלר"מ אין חילוק בין בוו"ין בין בלא ווי"ן והוא משום דהם נכללין ונפרטין אבל לר"י אם אמר בלא וי"ו הוי פרטא ולא כללא ובווי"ן הוי כללא ולא פרטא וע"ז אומר (שם) על דעתי' דר' יהודה אם חמר חטין ושעורין כלל שאין בו פרט וע"כ אומר הכא בירושלמי דלר' יהודה עד שיאמר ווים הוי כללא וע"כ לא הוי רק נזיר אחת ולר"מ שחומר דנכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות א"כ אפי' בלא ווי"ן הוי כללא. ואע"ג דר"מ אזיל שם לחומרא דנכללין בקרבן א' (ומצטרפין לפרוטה ונפרטין בג' קרבנות לחייב על כל א' וא') אעפ"כ הכא אזיל לקולא משום דספק נזירות להקל והא דאיתא בירושלמי (רפ"ד דנזיר) כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ר' יהודה ברם כר"מ אני אני אע"ג דהתם אזיל לחומרא שיהי' התפסה התם לא אזיל לקולא משום דאי אזלינן לקולא ויהיה ווין פרטי וא"כ לא יהיה נזיר כלל בהא שיטת הירושלמי דלא הוי ס' נזירות להקל וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע מה שכתב המחנה אפרים (ס' י"ב) מה שכתב הרא"ש דסתם נדרים להחמיר ולא מוקי גברא אחזקתיה שלא נדר משום דבלאו"ה יתבטל הנדר לגמרי וא"כ ודאי לנדר אתכוין וה"נ אם ווי"ן יהיה פרטא לקולא א"כ יתבטל מה שאמר ואני לגמרי ובכה"ג לא הוי ספק נזירות להקל]: