נועם ירושלמי על נשים קט

היכ' דלא רחצה לא מיתסרן פירו' עולם עלה ולא חיישי' שמא תרחוץ ואיכא למידק דהא אמר ר"י בנדרים (ד' י"ד) קונם עיני בשינה היו' אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למח' דבתנאי לא מיזדהר וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה ותיתסר מהשתא ולאו קושי' היא דאם אמרה בהדי' קונם פירות העולם מהיום אם ארחץ ה"נ אבל כיון שתלתה נדרי' באם אין במשמע שתחול נדרה אלא להבא (ובפ"ג דשבועות כתב הר"ן דכי אמרינן דאם אמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ דאינו אסור אלא לאחר רחיצה ואכילת איסור קודם התנאי שרי הני מילי בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כיונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' כונתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות אחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר א' אם תאמר שלא נאסר ולא לאחר שתתקיים תנאו נמצא שיהי' איפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל האיסור ראשון הילכך אמרינן דכוונתו הי' שכל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף יחול וגבי גט מפני שכל המגרש בקושי מגרש אמרינן דכונתו שלא רצה שיחול הגט למפרע)

וע"כ ניחא שפיר לפי מה שכתב הר"ן דבנשבע על ככר שלא ואכל אם אכל זה ודאי כונתו שיהא אסור מיד דאי לאו הכי איפשר שיאכל האיסור קודם התנאי ותבטל נדרו וא"כ ניחא שפיר מה שכתב הטור (ס' רל"ד) אבל משנדרה מפירין אעפ"י שלא חל הנדר כיצד אמרה קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני אעפ"י שלא חל הנדר כיון שלא הלכה יכול להפר דאף שאיפשר לה שלא תלך ולית בזה גנאי אפ"ה יכול להפר דהא אסורה בככר זה מיד דהא קיי"ל כר"י בפ"ב דנדרים (ד' י"ד) דאל ישן היום שמא ישן למחר וא"כ הוי עינוי נפש מיד משא"כ בקונם שאני נהנה כתב הטור (ס' רל"ד) טעמא דגנאי הוא לבעל שלא תהנה מאבי' מפני שלא תוכל ליהנות התם התנאי נמשך אח"כ נמי ע"כ צריך הטור לכתוב טעמא דגנאי דהא התם תוכל ליהנות ממנו קודם שתעשה לאבא כו' דהא התם אין התנאי רק שתהא אסורה מכאן ולהבא ע"כ צריך לטעמא דגנאי (ועיין שם בספרי נ"י (ס' ח') שהארכתי בזה

ובזה יש לבאר הא דפליגי חברי' ור"ז ור' הילא דחברי' אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו (פירוש משום שגנאי הוא לו) וע"כ יכול להפר אעפ"י שלא חל ור' זעירא ור' הילא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה שסוברים דהאי אם היינו שאסורה למפרע (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דנדרים) והבאתי בס' ע"י (ס' ד') ראה קציעות ממשמשים ובאים ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן טלית זו קרבן אם אינה נשרפת למפרע קדשו או מכאן ולהבא קדשו אלמא דמספקא לי' להירו' באם אמר אם אם אסור למפרע או מכאן ולהבא) וע"כ חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה (כצ"ל) וכן הוא (ה"ב) וע"כ יכול להפר וכן ברישא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך אסורה לעשות מיד שמא תעבור על נדרה (ופליגי על שיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' י"ד) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום והוא משום דבאיסורא יזדהר) וחברי' פליגי ע"ז וע"כ יפר ור' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו משום דגנאי הוא לו אבל עינוי נפש דידה ליכא דברישא מותרת משום דבאיסורא מזדהר ואפי' בסיפא האי אם לאחר הוא וא"כ כל זמן שאינה עושה לאבא ולאבי' מותרת היא ליהנות וא"כ מ"ט יפר אלא משום עינוי נפש שלו שגנאי הוא לו

[ובזה יתבאר הירושלמי (פי"א ה' ב') ר' יוחנן בשם ר' ינאי היו לפניו ב' חתיכות אחת יפה ואח' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה עיניה מן הרעה ה"ז יפר מפני מה הוא מיפר חבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה רבי זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו. והנה המפרשים נדחקו בזה:

ע"כ נראה לי שהפי' היו לפניו ב' חתיכות הא' יפה והא' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה מן הרעה (פי' שנתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה דהיינו חם תאכל מן היפה אז אסורה בהרעה. אבל אם לא תאכל מן היפה אז אינה אסורה בהרעה) (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ח) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו) וע"כ נקט ב' חתיכות א' יפה וא' רעה וע"כ כיון שתלתה עיניה ביפה דהיינו אם תאכל מן היפה לא תאכל מן הרעה וע"כ אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי דיפר וע"ז מביא הפלוגתא דחבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה כמו דאיתא לקמן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה והוא משום שאסורה ליהנות לו מיד שמא תעשה לאביה וע"כ יפר מיד והא דפליגי ר' הילא ור' זעירא דהוא מפני עינוי נפש שלו דהיינו מחמת גנאי היינו משום דהתם אינה אסורה ליהנות אלא לאחר שתעשה לאביה וא"כ אינה אסורה מקודם אבל בהא דר' ינאי שהיו לפניו ב' חתיכות ונתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה והיינו אם תאכל מן היפה וא"כ אסורה בהרעה מיד אולי תאכל מן היפה וכמו שכתב הר"ן דבשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו הכונה זו שאם תאכל זו אסור למפרע דאי לאו הכי איפשר שיתקיים תנאי ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם יאכל האיסור ראשון וה"נ אם נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ובודאי כונתו היה שאם תאכל מן היפה אסורה בהנאתו למפרע דאי לאו הכי א"כ איפשר שתקיים תנאה ולא תחול נדרה כלל דהיינו שתאכל תחילה מהרעה ואח"כ מן היפה וא"כ ודאי כונתו שאסורה בהרעה מיד וכיון שאסורה מיד ע"כ יוכל להפר. וע"ז מביא הפלוגתא דפליגי חבריא ור' יונה ור' הילא לקמן מפני מה הוא מיפר. וע"כ אעפ"י דהכא ליכא גנאי. אך הכא כ"ע מודו דאסורה בהרעה מיד וע"כ יוכל להפר דבהרעה נמי מתענה והא דקאמר נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה (היינו שמפני מה נדרה שלא תאכל חתיכה זו אם תאכל זו היינו משום דהא' יפה והא' רעה וע"כ מיפר אעפ"י שהרעה אסורה רק על תנאי אם תאכל מן היפה אך דמ"מ אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ואם תאכל מן היפה אסורה למפרע (וכמו שתרצתי דברי הטור (ס' רל"ד) שכתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמיפר אף על גב דלא שייך טעמא דגנאי) ודו"ק

ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') ושם ביארתי דהפלוגתא הוא דהא דפליגי ר' נתן וחכמים דחכמים אומרים דמיפר אעפ"י שלא חל הנדר אבל מ"מ היינו דוקא בדבר התלוי בזמן (כמו שכתב הר"ן) אבל בדבר התלוי במעשה אינו מיפר וע"ז אומר מפני נדרי עינוי נפש שלו (פי' דכיון דהא דמיפר דברים שביני לבינה הוא משום קפידא דבעל (וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ב) גבי נדרה מב' ככרות כו' ולגבי הבעל אין זה בידו דילמא תעבור על תנאה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אבל ר' זעירא ור' הילא לא ניחא להו דכיון דבידה שלא תעבור על התנאי ע"כ לא התחיל הנדר אע"ג דמצד הבעל אינו בידו וע"ז אומר מפני עינוי נפש דידה דודאי עשויה לעבור על התנאי כמו שכתב הר"ן עיי"ש שהארכתי בזה (רק דהא דמביא פלוגתא זו (בה' ב') גבי היו לפניו שתי חתיכות א' יפה וא רעה משמע יותר כמו שביארתי כעת) ודו"ק]: מסכת נזיר כל כינויי נזירות פרק

ראשון

(ה"א) מתני' כל כינוי נזירות כנזירות כו' ובגמ' אע"ג דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות מודה הוא הכא שהוא לוקה אע"ג דר' שמעון אומר שאינו מביא קרבן מודה הוא הכא שהוא לוקה אע"ג דר' יודא אמר ספק נזירות מותר מודה הוא הכא שלוקה

[והנה הפ"מ כתב אע"ג דר"ש אמר אינו מביא קרבן לקמן (פ"ב ה"ד) כ יודע אני שיש נזיר כו' ה"ז אסור ור"ש מתיר וקאמר דלא אמר ר' שמעון אלא לענין קרבן אבל לענין מלקות לוקין כו' והוא דחוק דלקמן איתא בירו' (ה"ד) שני' היא משום פתיחת נדר עיין שם וא"כ אינו שייך להך דהכא והק"ע פירש דתנן לקמן (פ' ב"ש) ר"ש אומר יאמר אם כו' הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה אך לפי"ז הא אמר עוד אע"ג דר' יהודה אומר ספק נזירות מותר מודה הוא הכא שהוא אסור וא"כ הוא כל שכן דאף ר' יהודה שאומר דספק נזירות מותר אעפ"כ מודה הוא הכא וא כ מכל שכן ר' שמעון שאומר דספק נזירות אסור בודאי שהוא מודה הכא

ע"כ נראה לי דקאי אהא דתנן במנחות (ד' ק"ג) האומר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן. החיטים קמח יביא סולת בלא שמן ובלא לבונה יביא שמן ולבונה כו' ר"ש פיטר שלא התנדב כדרך המתנדבים והנה איתא לקמן דפריך מה אנן קיימין אם במתכוין ליזור אפילו אמר כו' אם בשאינו מתכוין ליזור אע"ג שהוציא נזירות מפיו לא יהא נזיר אלא כי אנן קיימין באומ' א' מכל הלשונות הללו נזרתי אם תופש א' מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות אמר לו שמור ושמעת. והנה הק"ע פירש