נועם ירושלמי על נשים קח

[וע"כ ניחא מה שאומר בירושלמי א"ר הילא טעמא דריב"נ מתוך שהוא יודע שאם מגרשה והיא אסור' לחזור לו אף מקניטתו והיא מגרשה משום דהוי קשה לר' הילא דנהי דקייל"ן כר' עקיבא דלכל הדברים אזלינן בתר האמירה (ובפרט לשיטת הירושלמי כמו שביארתי) אפ"ה כיון שבשעה שאינו מגרשה לא חל הנדר אלא דלאחר שתתגרש חל הנדר וע"כ כיון דהאמירה היה בעת שהית' נשואה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אפ"ה אמאי יפר כיון דהנדר תלוי בגירושין ומעכשיו לא חל (ובפרט לשיטת הירושלמי דאין קונמות מפקיעין מידי שיעבוד וא"כ א"א לתרץ כמו שכתב הר"ן כיון דמעכשיו חייל אלא דאלמוה לשיעבודא ע"כ יכול להפר וא"כ אינו חל רק לאחר הגירושין א"כ תלוי במעשה הגירושין ודבר התלוי במעשה אינו יכול להפר וא"כ הוי כמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דתלתה תנאה בדבר שאינה עשויה לעבור עלי' אינו מופר אלא א"כ חל הנדר וע"ז משני ר' הילא מתוך שיודעת שאם נתגרשה שאסורה לחזור אף מקניטתו והוא מגרשה (פי' שאם לא יפר לה בודאי שתבוא לידי גירושין וע"כ הוי כמו שעשוי' לעבור עליה כמו קונם שאני נהנית לך אם עושה אני כו'] (ולפי"ז אין צריך להגיה כמו שכתב הק"ע אף היא מקניטתו והוא אינו מגרשה ופי' הק"ע דהוי קש' ליה לר' הילא כיון דעכשיו ליכא למיחש מידי כו' למה יפר הא לא הוי ליה דברים שבינו לבינה עכשיו ולכשיגרשנה ה"ל כדברים שבינה לבין אחרים שאינו יכול להפר וקאמר ר' הילא דהיינו טעמא שאף עכשיו צריך להפרה זו דה"ל כדברים שבינו לבינה דלפי שהיא יודעת שאם הוא מגרשה שאסור לחזור לו היא מקניטתו ואינו מגרשה) אלא דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי והוא מגרשה וכמו שביארתי]

אך דעדיין יש להקשות מהירושלמי דריש פרקין (ה"א) דאיתא שם ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם מה ביניהן כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך ויפר לה (פי' דהא מעכשיו אסורה אם יגרשנה) בשלא אמרה קונם כו' ופי' שלא אמרה רק קונם הנייתי עליך לכשאצא מרשותך כו' וע"כ אם הוא מנדרי עינוי נפש יכול להפר אבל אם הוא מדברים שבינו לבינה אינו יכול להפר וא"כ לר"י הסנדלר דסבר כר' יוסי כמו דאיתא התם על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר א' דתנינן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו (והירושלמי אינו סובר כמו דמסיק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) דנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים אין בהם עינוי נפש לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר וא"כ לריב"נ החילוק דנדרים שבינו לבינה אינו מיפר אם אמרה לכשאתגרש וא"כ קשה דאמאי יפר דהא לריב"נ נמי אינו חל אלא לאח"כ וא"כ צריך לומר כמו שכתב הר"ן דבקונם מעשה ידי כו' מהשתא חל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ולא אלמוה לשיעבודא דלא יום להפר). ואפשר לומר דשיטת הירושלמי דאם אמרה מתחילה שלא תחול אלא לכשאתגרש א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה כלל והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) דפליגי ר"י ור"ע באשת איש כשאמרה הריני נזירה לכשאתגרש דר"י אומר יפר ור"ע אומר לא יפר והברייתא זו ליתא בירו' והא דפליגי היינו רק אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ונתגרשה בתוך שלשים יום אבל אם אמרה תחילה הריני נזירה לכשאתגרש בהא מודה ר"ע דלא אזלינן בתר אמירה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ט) אביי אומר אפי' תימא ר"י מתניתין דתלי' נפשה ביומי וע"כ ר' ישמעאל נמי מודה דיכול להפר ברייתא דתלי נפשה בגירושין וע"כ לא פליגי רק אם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש ולשיטת הירושלמי לא פליגי רק במתניתין אבל אם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש ר"ע נמי מודה דאינו יכול להפר

שם (ה"ה) אמרה קונם תאנה שאיני טועמת ועוד ענב הפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (ע' מה שביארתי ע"ז בפ"ק דנזיר (ה"ג) ע"ש)

(ה"ו) מתני' יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רמ"א לא יפר וח"א יפר ובגמ' א"ר זעירא טעמא דר"מ עיל' הוא רוצה שתדור יגרשנ' דלכן הי' לו לגרשה וגירס' הק"ע ופ"מ (להפר) משעה ראשונה (פי' דטעמא דר"מ שעילה הוא רוצה לגרשה שבאמת ידע שיש מפירין אלא עילה הוא רוצה שתדור ויגרשנה וע"כ אמר ר"מ דלא יפר והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' פ"ז) דפליגי בזה אי הוי שמועה וע"כ אינו יכול להפר אחר מעל"ע דר"מ אומר לא יפר דכיון ששמע שנדרה אעפ"י ולא ידע שזה. נדר אעפ"כ לא מיפר דכיון שיודע שיש מפירין אעפ"י שלא ידע כו' אעפ"כ לא יפר משום דהוי אחר יום שמעו ורבנן סברי דכיון שלא ידע שזה נדר ע"כ יכול להפר אפי' אחר יום שמעו

[ונראה לי דע"כ מפרש הירו' הפלוגת' דטעמא דר"מ משום דעילה הוא רוצה כו' אבל באמת ידע שיש מפירין ואינו מפרש כשיטת הש"ס דילן דלש"ס דילן ניחא דאעפ"י שלא ידע שיש מפירין אעפ"כ אינו יכול להפר אחר מעל"ע משום דהוי ביום שמעו וזהו לשיטת הש"ס דילן דשעה שאינה ראוי להפר עולה מן המנין כמו שביארתי בריש פרקין וכמו דאיתא בנדרים (ד' ע"א) וכמו שכתב הרא"ש שם וע"כ אעפ"י שלא ידע שזה נדר דכיון שלא ידע שזה נדר א"כ הוי שעה שאינה ראוי' להפר אך שעה שאינה ראוי להפר נמי עולה מן המנין דאפי' גירשה נמי אין יכול להפר אם החזירה לאחר מעל"ע אע"ג דבודאי אינו יכול להפר וע"כ כיון דהוי לאחר יום שמעו ע"כ אינו יכול להפר אבל לשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין וא"כ כיון דלא ידע שזה נדר א"כ הוי כמו שעה שאינה ראויה להפר ולשיטת הירו' אינו עולה מן המנין ע"כ אומר דטעמא דר"מ הוא דעילה הוא רוצה שתדור וע"כ לא מהימן במה שאומר שלא ידע שזה נדר דאעפ"כ היה לו להפר אלא ודאי דעילה הוא רוצה וע"כ לא יוכל להפר ולשיטת הש"ס דילן ברישא דאם לא הוי ביום שמעו כלל אבל שעה שאינה ראויה להפר עולה מן המנין ועיין בספרי אבי הנחל (דרוש ח') מה שביארתי שם בזה

שם (ה"ט) מתניתין ונדר אלמנה וגרושה יקום כו' כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ואינו יכול להפר כו' נדרה והיא ברשות הבעל והיפר לה אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אעפ"י שנתאלמנה או שנתגרשה בתוך שלשים יום ה"ז מופר נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר ובגמ' הדא היא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר ר"ע אומר אחר האיסר הי' נדר ואיסר כאחת האיך עבידא אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת הנה הק"ע פירושו דחוק מאוד וגם הפ"מ לא ביאר כל הצורך

[ע"כ נראה לי שהפי' הוא הדא הוא ר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וע"כ פליגי בזה אם האיסר דהיינו שעת הנדר גופא היה ברשותו ואח"כ בשעת חלות הנדר לא הי' ברשותו או שבשעת האמירה לא הי' ברשותו ואח"כ היה ברשותו וע"ז אומר היה נדר ואיסר כאחת (פי' שבשניהם היה ברשותו ואעפ"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע) וע"ז אומר האיך עבידא (פי' כיון שבשניהם היה ברשותו א"כ איך תלי בפלוגתא דר"י ור"ע) וע"ז אומר אמרה הריני נזירה לאחר שנשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת (פי' ואעפ"כ חלי בפלוגתא דר"י ור"ע] והוא כמו דתנן נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצתה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר וא"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע דלר' ישמעאל שאומר דאחר הנדר (היינו אחר חלות הנדר יכול הבעל להפר דלא הוי קודמין ואין הבעל מיפר בקודמין כיון שחלות הנדר הוא לאחר שהחזירה ור' ישמעאל אומר דבתר הנדר היינו חלות הנדר) אבל ר"ע שאומר דאחר האיסר (פי' בשעת הנדר גופא) וא"כ כיון דהאמירה היה מקודם שנתגרשה ולא היפר ונתגרשה והחזירה אח"כ א"כ הוי כמו דתנן הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום דאינו יכול להפר משום שאין הבעל מיפר בקודמין וא"כ ה"נ אין הבעל מיפר בקודמין וא"כ היינו נדר ואיסר כאחת ואעפ"כ תלי בפלוגתא דר"י ור"ע (והא שאומר דלר"י שיכול להפר משום דאזיל אחר חלות הנדר איפשר לומר דאפי' החזירה לאחר מעל"ע לשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין) ודו"ק]

שם (הי"א) מתניתין קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך כו' ה"ז יפר ובגמ' תני ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר ומפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני בנדרי עינוי נפש שלה

והנה איפשר לפרש כמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ח') על מה שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' נדרים הי"ב) יש לבעל ולאב להפר נדרים שלא חלו עדיין ולא נאסרה בהם כיצד כגון שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני ה"ז מופר אעפ"י שעדיין לא הלכה ולא נאסרה בהם ותמה הלח"מ שם על הטור שכתב (בסוף ס' רל"ד) גבי קונם שאני נהנה טעמא דגנאי הוא לבעל לא תהנה היא מאביה אם תעשה לפי' כו' משמע דבלאו האי טעמא לא סגי משום דלא הוי דברים שבינו לבינה ובסימן זה כתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמופר אע"ג דלא שייך טעמא דגנאי

והנה כתבתי שם דאיפשר ליישב במה שכתב הר"ן בנדרים (ד' ע"ט) על הא דפריך הגמ' היכי דמי אלימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלה והקשה הר"ן דמשמע דכל