נועם ירושלמי על נשים קז

בפלוגתא דר"י ור"ע דלר"ע שאומר אחר האיסר ע"כ יכולה ליהנות ממנו דלכל הדברים העיקר בתר הנדר (דלא כשיטת הש"ס דילן דזה הוא רק לענין הפרת הבעל דהיינו אם אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אעפ"י שנתאלמנה או נתגרשה אעפ"כ יכול להפר משום דהעיקר בתר האיסר שלא בחלות הנדר אבל לא לענין שאם תחילה אינו בכלל בריות ואח"כ הוא בכלל בריות אסורה ליהנות ממנה) משא"כ לשיטת הירושלמי וכמו דאיתא בירושלמי נדר מיורדי הים ולאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפלוגתא דר"י ור"ע דר' ישמעאל אמר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וכמו שהאריך בזה הר"ן עיין שם ודו"ק

שם ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה מ"ט דריב"ח ואיש את קדשיו לו יהיו ור"י אמר לו יהי' יתנם לכל מי שירצה מתניתא פליגא על ריב"ח קונם כהנים אלו ולוים אלו יטלו על כרחו פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר (פי' וע"כ אין לו טובת הנאה כלל) תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אלו ולוים אלו יטלו אחרים [והנה הק"ע הקשה דלמה לו באומר וכו' הא אפי' לא אמר נמי שהרי אינו יכול ליתן לאדם אחר חוץ מכהנים ממילא צריך להניחם עד שיאבדו ואין לו בהדי טובת הנאה וכ הוא בבבלי (ד' פ"ה) ואיפשר לומר שהר"ן הביא שם מה שהקשה הרשב"א וא"ת א"כ איך יטלו הכהנים על כרחו למה לא נחוש דילמא מתשיל ומהני מדידי' (פי' וא"כ איכא גזל דהא כיון דמתשל עוקר את הנדר מעיקרא) לאו קושי' היא דתנן המקדש את האשה על תנאי שאין עליו או עליה נדרים חינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתני' הלכה אצל חכם והתירה וכן והוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת אע"ג דמצי מתשיל וחיילי קידושי למפרע כל אימת דלא מיתשל לא חיישינן דילמא מתשיל ה"נ דאם אתשיל עבדי כהנים איסורא למפרע כל אימת דלח אתשיל לא חיישינן ע"כ

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל שיטת הירושלמי הוא דחיישינן דילמא מתשיל וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ז) אית תנא תני מותרין להנשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' מאן דמר מותרת להנשא בלא גט שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל זקן והוא מתיר לה את נדרה והיא אינה הולכת לפום כן מותרת להנשא בלא גט ומאן דמר אסורה להנשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באים לידי ממזרות אלמא דאפי בכה"ג חיישינן שלא תלך אצל חכם ויתיר לה א"כ כש"כ הכא דחיישינן שמא ישאל על נדרו כמו שהקשה הרשב"א וע"כ מתרץ הירושלמי באומר אי איפשי ליתן כל עיקר וא"כ אין לו טובת הנאה כלל דכיון שאינו רוצה ליתן לשום כהן א"כ אין לו טובת הנאה וע"כ יטלו על כרחו ודו"ק]

(ה"ד) מתניתין קונם שאני עושה כו' אינו יכול להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ובגמ' תמן תנינן המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר' מאיר אומר הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומר חולין רשב"ל אומר במותר חמש סלעים פליגין דו פתר לה במעלה לה מזונות כו' ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות ד"ה קדשו וכא אינו יכול להפר ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל. ע"כ סובר דאינו צריך להפר משום דהוי של בעל ואין בה כח להקדישו ר"י הסנדלר אומר שלה ר' עקיבא אומר שלה ר' יוחנן בן נורי אומר שלו (וע"כ אומר שיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו) ר"ע אומר יפר

והנה הק"ע כתב דהא דאמר תחילה וכא אינו יכול להפר לא גרסינן לה והפ"מ כתב דלא קאי על מעשה ידי' לבעל אלא ברישא גבי שאיני עושה כו' אביך כו' ואגב קרא נסבא ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל במעלה לה מזונות דברי הכל קדשו ר"מ אומר אינו צריך להפר (פי' דלר"מ שאומר הקדש א"כ שייך להבעל ע"כ אינו צריך להפר) ר"י הסנדלר אומר שלו (פי' וע"כ אומר דהוי חולין) ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליה יותר מן הראוי משום דהעדפה הוי להאשה) ריב"נ אומר שלו (פי' וע"כ אומר דיפר שמא יגרשנה ותהא אסור' לחזור לו וא"כ ההעדפ' הוי לבעל אלא שיפר שמא יגרש' כו') ר"ע אומ' יפר ובכאן צריך לגרוס וכא אינו יכול להפר (פי' דמקש' דכיון דההעדפה של האשה) וכא אינו יכול להפר דהא לא הוי דברים שבינו לבינה וא"כ אינו יכול להפר וע"כ אמר ר' בא בשאמרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יתר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר"ע אומר יפר (פי' מחמת שמתיירא שלא יהנה מן המותר ונמצא נהנה מן האיסור וע"כ אמר ר"ע דיפר וקושי' הירושלמי ותירוצו הוא בתוס' בכתובות (ד' נ"ט) בד"ה ר"ע אומר יפר דקסבר דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה כו' וא"ת והאיך יכול להפר והא אין זה מדברים שבינו לבינה וי"ל דהוי דברים שבינו לבינה לפי שאינו יכול ליזהר ולוקח ממש בצימצום את הראוי לו ולהניח שאינו ראוי לו וכן מקשה בירושלמי ר"ע אומר יפר וכא אינו יכול להפר (פי' דהא לא הוי דברים שבינו לבינה כיון דלא הוי של הבעל). וע"כ אמר ר' בא כשאסרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יותר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן ר' עקיבא אומר יפר

וע"ז אומר ריב"נ אמר יפר (פי' שמא יגרשנה) ואמאי פליג על ר' עקיבא אמר רב הילא איפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות עד ה' סלעים הוא כופה מכאן ואילך אינו כופה (פי' וא"כ כיון שנדרה הנאה ממנו בודאי לא תעשה יותר) שמתיירא (נראה לי שצ"ל) ואינו מתיירא שמא תעדיף עלי' יותר מן הראוי לו ונמצא נהנה מן האיסור (פי' דהא ריב"נ סובר דהעדפה נמי הוי לבעל א"כ לא תעשה יותר ואם תעשה יותר לא יהנה מן האיסור דהא שייך להבעל) והא דלא קאמר דהעדפה שע"י הדחק נמי הוי לבעל אך כיון שאינו יכול לכופה א"כ במה שעושת ונמצא מתהנה ע"ז אומר שודאי לא תעשה יותר דהא אמרה קונם כו' וא"כ אינה רוצה שיהי' שייך להבעל ואף שאי איפשר להיות מצומצמות ע"ז אומר שאפי' יהי' לא יהנה מן האיסור דהא מן המותר הוי נמי לבעל (או דקושטא דמילתא נקט שבודאי לח תעשה יותר מה' סלעים אבל עיקר הטעם דלא שייך שמא יהנה מן האיסור כיון דהעדפה הוי לבעל) (ומה דשקל וטרי בהש"ס דילן דאיך מקדיש מעשה ידי' הא הוי דבר שלא בא לעולם עיין במה שביארתי בירושלמי כתובות (פ"ה ה"ה) עיין שם)

עוד שם אמר ר' הילא טעמא דריב"נ שמתוך שיודעת שאם מגרשה היא אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה והנה בספרי נחלת יהושע ביארתי שם הירושלמי והבאתי שם מה שהקשה הר"ן בכתובות בפרק אעפ"י על הא דאמר ריב"נ בנדרים (ד' פ"ה) בקונם שאני עושה כו' דריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור וכתב הר"ן שהקשו דאיך יפר משו' שמא יגרשנה והא אין הבעל מיפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה וכאן כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה האיך הוא יכול להפר ותירצו דכיון דמסקינן בגמ' דמדינא חייל קונם מעכשיו אלא משום דאלמוה לשיעבודא כמו שאכתוב בסמוך כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולא לאפקועי זכותי' במאי דהוי מצי מיפר מדינא ולי נראה דאיפשר כי היכי דס"ל לר"ע בנדרים (ד' פ"ט) בנדרי עינוי נפש דהאומרת הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר כיון דהשתא מיהת אשתו היא דבתר שעת הנדר אזלינן וקייל"ן הכי כה"ג נמי אמרינן בדברים שבינו לבינה עכ"ל

והנה בספרי שם ביארתי דאף ששיטת הירושלמי דאזלינן בתר האמירה לכל הדברים דלא כשיטת הש"ס דילן דלא אזלינן אלא רק לענין הפרת הבעל אם נדרה כשהיא ברשותו ואח"כ נתגרשה אעפ"כ קשה דאיך מיפר וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' צ') דאע"ג דקייל"ן דהבעל מיפר עד שלא חל הנד הני מילי כשתלתה נדרה בדבר שהיא עשוי' לעבור על תנאה דומיא דאם עושה אני עפ"י אבא ועפ"י אביך כיון שהיא מצטערת אם לא עשתה לפיהן כאילו עשתה דמי והיינו דאיתא בריש פרקין (ד' ע"ט) אלימא דאמרה קונם פירות עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה פי' דכיון שאיפשר שנא תרחוץ א"כ לא הוי דברים שבינו לבינה ועיין לקמן (ה' י"א) ושם יתבאר עוד בזה וע"ש שהבאתי מה שכ' הר' יונה והביאו הב"י דאף שמיפר אעפ"י שלא חל הנדר היינו דווקא בתולה בזמן משום דממילא חייל אבל תולה במעשה אינו מיפר עד שיהיה וביארתי שם דהטעם הוא דאעפ"י שמיפר עד שלא חל פ"מ לא הוי דברים שבינו לבינה שאיפשר שלא תחול הנדר: