נועם ירושלמי על נשים קו

כשאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וכן משמע לקמן שאמר ר' מנא קונם הנייתי עליך לכשארחץ כו' וע"כ מפרש ר' הילא דת"ק סובר דאע"ג שאמרה קונם הנאת תשמישך כו' אם ארחץ אע"ג דתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה לשיטת הירושלמי אעפ"כ כיון שאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ לא תרצה לרחוץ משום דמיתסר הניית תשמיש עלי' וע"כ בודאי לא תרחוץ ע"כ סובר ת"ק דאלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ (פי' דכיון דיש בנדרים אלו עינוי נפש דהיינו רחיצה ע"כ מיפר משום עינוי נפש)

וע"ז אומר מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש (פי' שסובר דאין בזה עינוי נפש) אלא אילו נדרים שבינו לבינה (פי' לא שסובר כר' זעירא דרחיצה וקישוט הוי מדברים שבינו לבינה אלא דקאמר ר' יוסי דהוי דברים שבינו לבינה היינו משום דאסרה הנאת תשמיש עליו) וא"כ חיישינן דילמא רחצה ואסורה בתשמיש המטה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' שאסרה פירות העולם עלי' דהוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא) וע"כ אפי' אם תלתה ברחיצה או בקישוט אעפ"כ דילמא רחצה ומיתסרא פירו' העול' עלה ע"כ הוי נדרי עינוי נפש אבל רחיצה וקישוט לא הוי אפי' מדברים שבינו לבינה וכמו שסובר רב אדא בנדרים (ד' ע"ט). וכמו דאיתא בנדרים (ד' פ"א) איבעי' להו לר' יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה ת"ש אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הויין דילמא לדידהו קאמר להו לדידי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוין אלא לדידכו דאמריתו הוין נדרי עינוי נפש אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש

[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן דאם הנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ אפי' תלתה בדברים שיש בהן עינוי נפש נמי לא הוי עינוי נפש וכמו דאיתא שם (ד' פ') א"ה ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום עינוי נפש וכתב הר"ן דהשתא דתנא אין אלו נדרי עינוי נפש דמשמע שאין הנדר עינוי נפש אבל אם נדרה מידי דאית בה עינוי נפש יפר וליתא כיון דבתנאה ליכא עינוי נפש אפי' נדרה בפירות העולם לא יפר וכדאיתא בריש סוגין לא תרחץ ולא תתסרן פירות עולם עלה אבל שיטת הירושלמי לר' הילא פליגי בזה פ"ק ור' יוסי דת"ק קאמר אלו נדרים שהוא מיפר דבדברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' דכיון דבתנאי איכא עינוי נפש אפי' הנדר עצמו אין בהם עינוי נפש אך כיון שלא תרצה לאסור הנאת תשמישי עלי ע"כ לא תרחוץ א"כ אית בה עינוי נפש ור' יוסי סובר דהוי דברים שבינו לבינה דאע"ג דתנאי יש בזה עינוי נפש אעפ"כ כיון דהנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ יפר משום דברים שבינו לבינה (אבל רחיצה וקישוט עצמו לא הוי דברים שבינו לבינה ג"כ)

וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דתנן לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש אם אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קאי אהא דאם ארחץ כו' וע"כ הוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא כיון דהנדר מצד עצמו יש בהן עינוי נפש) וע"ז אומר ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דקאמר לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש קאי אהא דקאמר תחילה אם ארחץ אם לא ארחץ אע"ג דלר' יוסי לא הוי רחיצה לא מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש אעפ"כ כיון דאמרה קונם פירות העולם עלי ע"כ יפר דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה (ולפי"ז הא דקאמר בש"ס דילן (ד' ע"ט) ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה זו היא שיטת הירושלמי דת"ק סובר דכיון דהתנאי יש בו עינוי נפש הוי עינוי נפש ור' יוסי סובר דרחיצה מצד עצמה לא הוי עינוי נפש אבל הוי דברים שבינו לבינה מחמת דהנאת התשמיש הוי דברים שבינו לבינה אבל בזה כולי עלמא מודו דאם הנדר הוי בו עינוי נפש אע"ג דהתנאי אין בו עינוי נפש אעפ"כ יפר. וכן איתא בירושלמי לקמן (ה' י"א) קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך (וא"כ הנדר עצמו אין בו משום דברים שבינו לבינה שאיני נהנית לך אם עושה אני על כו' וא"כ הנדר עצמו יש בו משום דברים שבינו לבינה והתנאי אין בו משום דברים שבינו לבינה יפר ואיתא שם מפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו (פי' מפני שגנאי הוא לו וע"כ הוי דברים שבינו לבינה) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני צדדי עינוי נפש שלה (פי' דאין נ"מ דכיון דהתנאי הוי מדברים שבינו לבינה ע"כ הוי כמו דברים שבינו לבינה) וע"ז אמר שם בין על דעתיה דר"ז בין על דעתיה דר' הילא מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו' דהא שניהם אמרי דרחיצה לא הוי עינוי נפש לר' יוסי כו']

עוד שם ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי ה"ז יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם

והנה המפרשים נדחקו בזה הירושלמי ופירשו בדחוקים גדולים. ע"כ נראה לי שיש חילוף השורות (וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) בירושלמי אם ארחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ (כצ"ל) ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ אמר ר' אבא אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם והפי' הוא אם ארחץ והוי קשה לי' הא דתנן אם ארחץ דאם אמרה קונם הנאת רחיצה עלי א"כ מאי קאמר אם וכמו דאיתא בש"ס דילן אם ארחץ היכי קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם. אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ (פי' וע"כ ניחא הא דקאמר אם ארחץ) וע"ז פריך ויפר לה (פי' משום דברים שבינו לבינה ואפשר דסובר דתשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוי וא"כ כיון דקאמר אם אסורה מיד בתשמיש וכמו שהקשה הר"ן בנדרים שם אהא דקאמר לא לירחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה דאם אמרה אם אסורה למפרע עיי"ש וע"ז אומר בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ (פי' שאין לתרץ רק בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשארחץ א"כ אינה אסורה למפרע) וע"ז פריך דא"כ יכול לכפותה דהנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שניה היא שהיא הנייתו והנייתה. אבל הכא שתחילתה ברחיצה ע"כ אינו יכול לכופה דהא יכולה היא לקיים התנאי [ועיין בספרי נ"י (סי' י"ב) שהארכתי בזה אם יכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי והירושלמי סובר שיכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי כיון שהתנאי הוא בדבר שאינה משועבדת לו (ואף שביארתי דשיטת הירושלמי דאם תלתה בתנאי דעינוי נפש הוי עינוי נפש אף שיכולה לעבור על הנדר של דברים של בינו לבינה אעפ"כ הוי עינוי נפש התם הוא לענין דברים שבינו לבינה ועינוי נפש: אבל לעקור השיעבוד כיון שיכולה לקיים התנאי ע"כ לא הוי משועבדת ואינו יכול לכוף] ובכאן צ"ל ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ (וכמו דאיתא בש"ס דילן בנדרים (ד' פ') שנית אם ארחץ אם לא ארחץ כו' למה לה הפרה תתסחי וכן פריך בירושלמי ניחא אם ארחץ (והוא כמו דמשני שאמרה קונם הניית גופי עליך לכשתרחץ אם לא ארחץ ותרחץ). וע"ז אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ ואם לא ארחץ לעולם (פי' שאם תרחץ היום לא תרחץ לעולם) אם אתקשט ואם לא אתקשט (פי' שאם תתקשט היום לא תתקשט לעולם) ודו"ק

שם (ה"ב) מתניתין אילו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כו' ובגמ' שמואל אמר אמרה קונם פירות העולם עלי והיה שם ציבורים בסידקי יקח לה מהן כו' נראה לי דאיפשר לומר דאי לאו הכי הוי נדרי שוא וא"צ להפר כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' י"ב) והבאתי שם מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"א) בד"ה שלא תטעום א' מכל הפירות לאו בכל פירות מדור לה דא"כ לא הוי חייל דאי איפשר לה לקיים כדאיתא פ"ב דנדרים (ד' ט"ו) דכי אמר קונם עינוי בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה אלא שלא תטעום במין א' שבפירות כו' וע"כ קאמר שמואל דהא דתנן אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר דאם היו צבורין בסידקי יקח מהם (פי' דאם הפירות צבורין בסידקי למכור בחנות אינן בכלל פירות העולם וע"כ לא הוי נדרי שוא]

שם (ה"ג) קונם שאיני נהנה לבריו' אינו יכול להפר ויכולה היא ליהנות כו' א"ר יוחנן כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות כו' והוא כמו דאמר עולא בנדרים (ד' פ"ג) אמר עולא לעולם לאו בכלל בריות הוא ועוד אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות כו' והירושלמי קאמר כיני מתניתין ואינו יכול להפר כו' וצא קאי אמתניתין משום דהא דיכולה ליהנות כו' אעפ"כ בעל עדיף והוי כמו שאין פרנסתו ממנו דאפי' לר' יוסי נמי הוי עינוי נפש וכמו שהקשה הר"ן עיי"ש וע"כ קאמר בירושלמי דדינא קא משמע לן ולא שקאי על הא שיכול להפר. וכן לא קאמר כמו רבא דלעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר מפני שיכולה כו' דא"כ תקשה דהא אפי' לר' יוסי אם לא הי' פרנסתו אלא ממנו ה"ז יפר ולא משני כמו דאמר רב נחמן לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני נתגרשה יכולה כו' דלשיטת הירושלמי אינו כן כמו שביארתי (פ"ה דנדרים ה"ד) ובפ"ק דנזיר (הלכה ג') שיטת הירושלמי דאם בשעת הנדר לא הי' בעל בכלל בריות ע"כ אף לאחר שנתגרשה ובעל בכלל בריות אעפ"כ יכול ליהנות ממנו ותלי