נועם ירושלמי על נשים קה

בלבד וא"כ אם נדר בתחילת היום הוי הזמן עד שחשיכה וכן אם נדר באמצע היום הוי נמי הזמן עד סוף היום ע"כ מוכח דהעיקר הוא סוף היום וע"כ צריך שיהא ראוי להפרה בסוף היום ועל זה אומר על דעתי' דריבר"י מצטרפין לכ"ד שעות (פי' מצטרפין הכ"ד שעות אותם שהיו ראוין להפרה אבל לרבנן העיקר הוא שיהא סוף היום ראוי להפרה)

[והנה הק"ע תמה על שלא הביאו הפוסקים לזה הירושלמי והוא תמוה דהא הרא"ש הביא להירושלמי דהכא וכמו שהבאתי בריש פרקין הא שכתב הרא"ש על הא דאיתא בפ"י דנדרים (ד' ע"א) איבעי' להו גירושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי למאי נפקא מינה כגון דגירשה ואהדרה ביומא א"א כשתיקה דמי מצי מיפר לה ואי כהקמה דמי לא מצי מיפר לה וכתב ע"ז הרא"ש ובארוסה מיירי דאין הבעל מיפר בקודמים כו' והא דנקט ואהדרה לאשמועינן דווקא דאהדרה ביומא אבל אם עבר היום לא מצי מיפר לה אפי גירושין כשתיקה אע"ג דלא היה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי דגרס בירושלמי גבי פלוגתא דריב"י ורבנן אי הפרת נדרים הוי מעל"ע או עד שתחשך דווקא נשתתק וחזר לדיבורו כו' אלמא שעה שאינה ראוי' להפר אינו עולה מן המנין והקשיתי שם בספרי נ"י (ס' ג') על הטור שכתב ביו"ד הלכות נדרים (ס' רל"ד) קיים נדרי אשתו או נדרי בתו ונתחרט נשאל לחכם על הקמתו ומתיר לו ויש לדקדק אם צריך לשאול ביום שמעו דאיכא למימר דגרע משתיקה. ומיהו נראה מכיון שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר שאין שתיקתו קיום ומיפר אפי לאחר כמה ימים. והקשיתי שם דהא לשיטת הש"ס דילן אפי' שעה שאינה ראוי' להפר עולה מן המנין וע' בספרי נחלת יהושע (סי' ב') שהארכתי בשיטת הירו' דשעה שאינ' ראויה להפר שאינו עולה מן המנין ודו"ק]

עוד שם ראשוני' היו נשאלים מהו שישאל אדם על הקמתו האיך עבידא כו' עיין מה שביארתי בספרי א"ה (דרוש ח') ודו"ק: אלו נדרים פרק אחד

עשר

(ה"א) מתני' אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם נא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ובגמ' ר' זעירא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי כשאמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר רבנן אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר לה אלא כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם (פי' דקשי' לר' זעירא מתניתין דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' וקשי' להו הא נדרים שבינו לבינה נמי מיפר. וכן מקשה בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) נדרי עינוי נפש הוא דמיפר שאין בהן עינוי נפש אינו מיפר כו' וגם מה שאמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש וה"ל לומר שלא יפר וע"כ אומר ר' זעירא דבתרתי פליגי דפליגי ברחיצה אם הוי נדרי עינוי נפש או לא דלת"ק הוי עינוי נפש ולר' יוסי לא ועוד פליגי בנדרים שבינו לבינה דמהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש וע"כ מפרש תחלה דפליגי ברחיצה אם מיפר משום עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה ועוד אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר רק כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר בין נדרי עינוי נפש בין נדרים שבינו לבינה מיפר לה לעולם והוא כמו דאיתא בנדרים (ד' ע"ט) דקאמר אמרי הלין והלין מיפר מיהו עינוי נפש מפר לעולם אבל אין בהם עינוי נפש כדאיתא תחותי' הוי הפרה מכי מגרש לה חייל עלה נדרה בדברים שבינו לבינה שאין בהן עינוי נפש אבל יש בהן עינוי נפש לא חייל ענה נדרה אך שבש"ס דינן מקשה ע"ז ודברים שאין בהם עינוי נפש כי מגרש לה חיילא ענה והא תנן ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלמא כי מגרש לה ומיפר לה מעיקרא הוי הפרה וע"כ מסיק אלא נדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים כו' והירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן תחלה וסובר ר' זעירא דריב"נ הוא דקאמר לה אבל רבנן פליגי ע"ז וסברי דלא יפר משום שאין זה פעולה דהפרה דדברים שבינו לבינה לא מהני אלא כ"ז שהיא עמו

וע"ז אומר והא רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם (פי' זה ניחא דא"כ יש חילוק בין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם מה ביניהון (פי' לר' יוסי מהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך. (פי' דבכה"ג אם הוי נדרי עינוי נפש יכול להפר אעפ"י שלא חל רק לאחר שנתגרשה) אבל בדברים שבינו לבינה לא מצי להפר כיון שאינו חל רק לאחר שנתגרשה ואז לא הוי דברים שבינו לבינה כיון שהיא מגורשת וע"ז פריך ויפר לה (פי' כיון שאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך) וסובר הירושלמי דאם אמר אם אסורה למפרע א"כ אסורה מתחילה שמא יגרשנה (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דנדרים ה"י וה' י"א) ואסור ליהנו' ממנה מכבר שמא תלך כו' וע"ז משני בשלא אמרה (צ"ל) בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך וע"כ כיון דלא אמר אם רק לכשאצא מרשותך וא"כ לא חל עד לאח"כ וע"כ אינה יכולה להפר משום דברים שבינו לבינה וע"כ אומר קונם הניית גופי עליך אף דאיתא לקמן בירושלמי לא כן אמר רב הונא הניית שלי עליך כופה ומשמשתו (וכן בש"ס דינן בכתובות (דף ע"א) אך כיון שאמרה קונם הנאת גופי עליך לכשאצא רשותך ע"כ חל וכן איתא לקמן אלא בשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שני' היא שהיא הנייתו והנייתה (פי' וע"כ אם אמרה לכשארחץ וברחיצה ליכא הנאתו ע"כ חל דהא אפשר לה שלא תרחיץ א"כ לא עקרה לשיעבודה) וכן הכא נמי אם אמרה לכשאצא מרשותך דבנדרי עינוי נפש יכול להפר. אבל בדברים שבינו לבינה כיון שאינו חל רק לאחר הגירושין על כן אינו מיפר לה בדברים שבינו לבינה

אך דא"כ תקשה דאיך קאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ומועיל ההפרה אף לאחר הגירושין ואמאי חל ההפרה הא ר' יוסי נמי מודה דבדברים שבינו לבינה אי אמר שלא תחול רק אחר הגירושין לא חל. ואיתא לקמן על דעתי' דר' זעירא ר"י וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד אך שזהו דווקא בחם אמרה שלא תחול הנדר רק אחר הגירושין ע"כ לא הוי מדברים שבינו לבינה כיון שחלות הנדר הוא אחר הגירושין ע"כ לא יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ובהא דקאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה כו' התם הנדר הוא מעכשיו אלא דעכשיו משועבדת לו וע"כ אינו חל רק לאח"כ ע"כ מהני ההפרה אבל באומרת שלא תחול רק אחר הגירושין אז אינו יכול להפר משום דברים שבינו לבינה והא דאיתא בנדרים (ד' פ"ט) הריני נזירה לכשאתגרש וגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ור"ע אומר יפר הברייתא הזאת לא הובאה בירושלמי וע"כ סובר דהא דפליגי ר' ישמעאל ור"ע אינו רק באמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כמו שיתבאר לקמן וע"ז אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין נדרים שבינו לבינה הן (וגרים הפ"מ רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן (פי' דנדרי עינוי נפש דווקא אם הפר לה מופר לעולם ור' יוסי אמר נדרים שבינו לבינה הן (פי' דאפי' בנדרים שבינו לבינה נמי אם היפר לה מופר לעולם) וע"ז אומר על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו חלמא דאפי' בדברים שבינו לבינה נמי מופר לעולם והשתא ניחא מה דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש והוא משום דפליגי בב' דברים דהיינו אם רחיצה וקישוט הוי עינוי נפש או דהוי דברים שבינו לבינה והב פליגי אם בדברים שבינו לבינה אם מופר לעולם וע"כ ניחא הא דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש

עוד שם ר' הילא פתר מתניתא (דלא פליגי כלל מהו החילוק שבין נדרים לבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש) אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם חתקשט ואם נא אתקשט מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט

והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע כתב שצריך לגרוס גירסו' אחרות בירושלמי ופי' בדוחק ע"כ נראה לי לפרש דר' הילא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' והנה בזה סובר ר' הילא דלא נדרה מרחיצה עצמה וכמו שמדייק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) אם ארחץ היכא קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם וע"כ קאמר שם דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ ופריך למה לי הפרה לא תירחץ ולא ליתסרי פירות עולם אלו עלה ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה ועיין בר"ן והרא"ש שנדחקו בזה והנה משמעות הש"ס דילן דאיכא למימר דנא הוי נדרי עינוי נפש דלא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה או דהוי עינוי נפש דילמא רחצה

וע"כ פתר ר' הילא מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ כו' ומשמעות הירושלמי דהירושלמי מפרש