נועם ירושלמי על נשים קד

הבעל א"כ אמאי לא הפר האב דהא אפי' לא הפר הבעל חלקו מכיון שגירש נתרוקנה רשות לאב וא"כ הא שלא הפר הוי כמו שקיים א"כ אין יכול הבעל האחרון להפר אבל אם לא הפיר הבעל לא נתרוקנה רשות לאב מחמת שכבר נראה לשניהם להפר והבעל לא הפיר א"כ הי' יכול לשנות ונתארסה אחר כמה ימים (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ע"ב) ת"ש נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' ש"מ גירושין כשתיקה דמי דאי כהקמה דמי מי מצי מיפר נדרים דאוקים ארוס ראשון הבמ"ע כשלא שמע ארוס ראשון א"ה מאי אירי' בו ביום אפי' לאחר כמה ימים כשלא שמע הארוס ושמע האב דבו ביום הוא דמצי מיפר אבל לאחר כמה ימים לא) וע"כ מוכיח מזה הירושלמי דמצי מיפר דאל"ה למאי תנא בו ביום

[ואף דאיפשר לומר דנקט בו ביום משום שמיעה דארוס וכששמע הארוס וגירושין כשתיקה דמי אך הירושלמי לטעמיה אזיל וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' ב') דשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראוי להפרה אינו עולה מן המנין וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (ה' ח') נשתתק וחזר לדיבורו על דעתי' דריבר"י נותנים לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד כו' והרא"ש כתב בפ"י דנדרים (ד' ע"א) איבעי' להו גירושין כשתיקה דמיא אי כהקמה דמי למאי נ"מ כגון דגרשה ואהדרי ביומא אי אמר כשתיקה דמי מצי מיפר אי כהקמה דמי נא מצי מיפר לה וכ' הרא"ש ובארוסה מיירי דאין הבעל מיפר בקודמין כדמסיקנא ובלא אהדרה נמי מצי למימר דחי כשתיקה דמי נתרוקנה רשות לאב ומיפר והא דנקט אהדרה לאשמועינן דוקא דאהדר' ביומ' אבל אם עבר היום לא מצי מיפר לה אפי' גירושין כשתיק' אע"ג דלא היה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי דגרים בירושלמי גבי פלוגתא דריבר"י ורבנן אי הפרת נדרים הוי מעל"ע או עד שתחשך דוקא נשתתק וחזר לדיבורו כו' אלמא שעות שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין כלל וכן כתב הר"ן ואהדרה ביומא להכי נקט ביומא דחי אהדרה למחר פשיטא דלא מצי מיפר כיון שעבר יום של שמועה ואע"ג דבסוף ליתא ברשותא דבעל וע"כ איתא בנדרים (ד' ע"ב) ת"ש נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ש מ מגירושין כשתיקה דמי דאי כהקמה דמי מי מצי מיפר ארוס אחרון נדרי דחוקים ארוס ראשון הבמ"ע כשלא שמע ארוס ראשון א"ה מאי אירי' בו ביום אפי' לאחר מאה ימים נמי (וא"כ משמע דאי אמרינן בששמע ארוס ראשון ניחא דתני בו ביום משום דלאחר מעל"ע הוי כהקמה וע"כ לא מצי מיפר ארוס אחרון וחם כן זהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דכיון דהוי שעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין וא"כ כיון דגרשה אינו עולה מן המנין וא"כ הא דנקט בו ביום הוא משום הפרת האב וא"כ מוכח דאפי' לא הפיר הבעל את חלקו נתרוקנה רשות לאב דאלו לא הוי מצי מיפר א"כ אפי' אם גרשה ונתארסה אפי' לאחר כמה ימים נמי יכולים להפר דכיון דלא היה יכול להפר תחילה אינו עולה מן המנין לשיטת הירושלמי אלא ודאי דיכול להפר ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]

שם (ה"ה) שומרת יבם בין ליבם א' בין לשני יבמין ר"א אמר יפר ר' יהושע אומר לא' אבל לא לשנים ר"ע חומר לא לאחד ולא לשנים על דעתיה דר' אליעז' מי מיפר לה והן דמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה מי מיפר לה ויי דמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן מיעדה לבני קטן מי מיפר לה ויי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ור' הילא בשם ר"א אפילו אשם תלוי אין לה מי מיפר לה ועיין בס' נחלת יהושע (ס' י"ט) שהבאתי מה שנסתפק הר"ן בפ"י דנדרים (ד' ע"ה) דכיון דיבם נח מצי מיפר לה אב במקום יבם מן האירוסין מי מצי מיפר או לא עיי"ש והיינו בעי' דירושלמי דכיון דיבם לא מצי מיפר אם יכול האב להפר לחודיה ואיפשר דגרסתם היה על דעתיה דר' אליעזר מי מיפר לה היינו במקום שני יבמין (ועוד איפשר לומר דהא דקאמר על דעתיה דר"א היינו כמו דאיתא ביבמות (ד' כ"ט) בעי רבה מאמר לב"ש אירוסין או נישואין עושה אמר ר' אמי הבמ"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש הוא דאמרי מאמר קונה קנין גמור חי אמרת בשלמא נישואין עושה משום הכי מיפר לה אלא א"א אירוסין פושה היכי מצי מיפר והתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כו' ולר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות לצרה לבד אמאי מיפר בשותפות כו' ולרב נחמן בר יצחק מי קתני מיפר יפר קתני אלא הכא במאי עסקינן שעמדה בדין ופסקו נה מזונות משלו וכדר' פנחס משמיה דרבא דאמר ר' פנחס משמיה דרבא כל, הנודרות כו'

וע"ז אומר על דעתי' דר"א מי מיפר לה (פי' דקאי על הא דקתני יפר ואיך יפר לחודיה ואפי' ב"ש דאמרו קונה אעפ"כ הא אינו קונה קנין גמור לשיטת הירושלמי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דיבמות ה"ד) שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן אמרין המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשייר וא"כ כיון דלב"ש מאמר קונה ומשייר א"כ בודאי דצריך להפר בשותפות וא"כ איך קתני יפר וע"ז אומר ע"ד דר"א מי מיפר לה (פי' לחודיה ומיירי כגון שפסקו מזונות משלו). ור"א לטעמיה דקאמר תחילה בירושלמי (ה"ד) מיסבר סבר ר"א במזונות הדבר תלוי קידש אשה ע"מ לזון הבעל מיפר נשא אשה ע"מ שלא לזון (כצ"ל) האב מיפר וע"כ אומר על דעתיה דר"א וכמו שביארתי ריש פרקין דלשיטת הירושלמי רק ר"א הוא דאית ליה דבמזונות הדבר תלוי וע"כ אומר על דעתיה דר"א משא"כ לשיטת הש"ס דילן רבנן נמי מודו לזה וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' מ"ז) והר"ן עיי"ש

עוד שם והן דמר ר' יעקב בשם ר"י מייעדה לבנו קטן מי מיפר לה עיין בס' נ"י שהשגתי שם על הק"ע שכתב והאי דאמר ר' יוחנן דאמה העבריה מייעדה אפי' לבנו קטן דכתיב ואם לבנו ייעדנה כל דהו אפי' קטן במשמע וקסבר דיעוד נישואין עושה אפי' להפרת נדרים ומספקא ליה במייעד לקטן אם האב יכול להפר או דילמא דינו כנשואה והוא תמוה דאם יעוד נשואין עושה א"כ איך איפשר שיפר האב כיון דכבר יצתה מרשותו לגמרי ועיי"ש שהבאתי ראיה מפ"ק דקידושין (ה"ג) שהירושלמי סובר דיעוד אירוסין עושה עיי"ש אלא דמיבעי' ליה דלר' יוחנן דמייעד לבנו קטן כיון שאינו יכול להפר דהא הוא קטן ע"כ יוכל האב לחודיה להפר או דילמא דכיון דיעוד אירוסין עושה ע"כ אעפ"י שהוא קטן ואינו יכול להפר אעפ"כ אין האב יכול להפר לחודיה (וכמו שנסתפק הר"ן ביבם מן האירוסין אי מצי האב לחודיה להפר או לא)

ומה דקאמר שם ויי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ור' הילא בשם ר"א אפי' אשם תלוי אין לה מי מיפר לה עיין (שם) בספרי נחלת יהושע שהשגתי שם על הק"ע ששגה בזה שמפר דאפי' אשם תלוי אין לה מי מיפר לה קאי אהא דהאומר לאשה הרי זה גיטך אם מת מחולי זה וניסת לאחר אמר ר"מ בעילתה תלוי' ואמרינן בגיטין (ד' ע"ד) מאי איכא בין ר"מ ובין ר' יוסי לר"מ לא מייתי אשם תלוי וע"ז בעי מי מיפר לה אע"ג דר"מ סובר דמגורשת משעת נתינה אם ימות ואפ"ה בעי מי מיפר לה אם יכול להפר אע"ג דלר"מ הוא מגרש על תנאי עיי"ש שהשגתי בזה על הק"ע דאם מגרש על תנאי כיון שהיא מגורשת למפרע לא מצי מיפר

כו'

[והנה שם ביארתי דהירושלמי קאי אהא דא"ר יוחנן ר' הילא בשם ר' אליעזר אפי' אשם תלוי אין בה מי מיפר לה וע"כ מיבעי' ליה אי מצי האב לחודיה להפר. וכן פי' הפ"מ הואיל וקידושי חרש לאו כלום היא וע"כ בעי חם יכול האב להפר לבדו וליכא למימר דמיבעי' ליה אם האב מיפר לחודי' אי שחרש נמי מיפר לה דהא איתא בנדרים (ד' עג) חרש מהו שיפר לאשתו (פי' הרא"ש בחרש דקרא קאי שמדבר ואינו שומע אבל חרש דרבנן ברמיזה לא מצי מפקע נדרים דאורייתא ועוד שדינו כשוטה אלא ודאי דמיבעיא ליה אם יכול האב להפר לבדו כיון דקידושי חרש דרבנן וע' בס' נחלת יהושע (סי' פ') שהארכתי בזה

ועוד אפשר לומר דמיבעיא ליה דלמ"ד אפי' אשם תלוי אין בה איתא שם בירו' (פי"ד ה"א) ר' הילא בשם ר' אלעזר אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה בא אחר וקידשה נתפסו בה קידושי שניהם גירשה מותרת להנשא לראשון וא"כ היא מקודשת לחרש מדרבנן ולאחר דהוי קידושי דאורייתא ע"כ בעי מי מיפר לה אם סגי שהשני יפר עם האב דהא לשני היא מקודשת מדאורייתא או כיון שמדרבנן היא מקודשת לחרש ג"כ א"כ צריך החרש להפר והחרש אינו יכול להפר ע"כ אינם יכולים להפר עם האב (וע' שם ביבמות פי"ד ה"א מה שביארתי בזה) ודו"ק]

שם (ה"ח) מתני' הפר נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כו' תני ר"י ב"ר יודה ור"א ב"ר ר"ש אומר הפר נדרים מעל"ע מ"ט דרבנן ביום שמעו מ"ט דר' יוסי ב"ר יודא מיום אל יום כו' נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דריבר"י נותנים לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דר' יוסי בר"י מצטרפין לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן לעולם מיפר והולך והפ"מ כתב על דעתי' דריב"י מצטרפין לו כ"ד שעות כלומר אפי' אותם שעות שנשתתק ואינם ראוין להפר' מצטרפין לכ"ד שעות כו' ושגה בזה והפי' הוא דלריבר"י דאמר בנדרי' (ד' ע"ג) דהפרת נדרים מעל"ע ע"כ אינו תלוי בסוף מעל"ע אלא דבעינן שיהא כל מעל"ע ראוי להפרה אבל לרבנן דאין לו אלא אותו היום