נועם ירושלמי על נשים קג

(פ"י דנדרים ה"ד) מיסבר סבור ר"א דבמזונות הדבר תלוי קידש אשה על מנת לזון הבעל מיפר לה נשא אשה על מנת שלא לזון האב מיפר לה וא"כ לר"א עיקר הטעם שהוא מיפר הוא משום דכל הנודרת כו' וא"כ אם נדרה בתחילה קודם שנתארסה א"כ לא נדרה אלא ע"מ אם ירצה האב ולא על הבעל וא"כ איך יפר נדרים שנדרה עד שלא נתארסה (אבל רבנן לא סברי הכי) ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הק"ע דלר"א מנ"ל הא דתנן לקמן נדרה והיא ארוסה נתארסה בו ביום נתגרשה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואמר ר' הילא היו תהיה אפילו מאה הויות אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה דלר"א שאמר דהטעם משום דכל הנודרת כו' וא"כ בארוס שהאב מיפר בשותפות א"כ מסתמא היה כוונתה דאיזו ארוס שיהיה א"כ לא צריך קרא לזה אלא דצריך קרא להורות שבארוסה היא נודרת אם ירצו האב והארוס. וכמו שכתבו התוס' בנדה (דף מ"ו) וכן הר"ן בנדרים (דף ע"ג) דממה שאמרה תורה שהבעל יכול להפר מזה ידעינן טעם התורה שעל דעת בעלה היא נודרת אבל כיון שגילתה לנו התורה שהאב והארוס יכולים להפר א"כ יכול להפר אפי' מה שנראו לארוס ראשון משא"כ לחכמים לשיטת הירו' סברי דגזירת הכתוב היא (ולא כשיטת הש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) דאפי' חכמים נמי סברי לזה וכמו דמשני התם על נישואי קטנה אע"ג שהוא מדרבנן אפ"ה יכול להפר כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת כו' וא"כ מוכח דאפי' נמי סברי הכי) אבל לשיטת הירו' רבנן פליגי עלי' וע"כ לא משני בירושלמי ביבמות (פי"ג ה"ב) שאומר וקשי' דר"י על דר' יהושע נישואין דרבנן הפר נדר' תורה ואת אמר הכין א"ר זעירא לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן על דר"י ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן כדרב פנחס משום דסובר דרבנן לית להו הא דר"א וע"כ א"ר זעירא לית כאן הפרת נדרים

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ב) מפני מה הוא מיפר חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו (ובפ' י"א) הגירסא מפני מה הוא מיפר חברי' נדרי עינוי נפש שלו והיינו אי אמרינן דהטעם של הפרה הוא משום דכל הנודרים כו' אפי' לרבנן נמי א"כ הא דאמרה התורה שיפר נדרי עינוי נפש הוא משום קפידא דבעל דמסתמא אינו רוצה א"כ תלוי בענוי נפש שלו אבל אם הוא גזירת הכתו' שהבעל מיפר א"כ הוא משו' נדרי עינוי נפש ע"כ אפי' משו' נדרי עינוי נפש דידה נמי מיפר וא"כ צריך להיות הגירסא כמו שהגירסא הוא לקמן דחברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו כמו דאמרי יאות אמר ר"א וקשי' על דרבנן וגזירת הכתוב דהאב והבעל מפירין וע"כ איפשר שזהו משום עינוי נפש שלו ור' זעירא ור' הילא אמרי דמפני נדרי עינוי נפש שלה]

עוד שם ואין צריך לומר שקיים א' מהם איתא חמי היפר האב אין מופר ואת אמר הכין (פי' למאי תני ואין צריך לומר שקיים א' מהם ומאי קמל"ן דהא אמר היפר האב ולא היפר הבעל אינו מופר וא"כ ודאי שאם קיים א' מהם אינו יכול להפר) וע"ז אומר לא על הדא אתאמרת אלא על הדא היפר האב את חלקו לא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל אמר ר' נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צריך להפר בשלא הקם אבל אם הקם אינו יכול להפר (פי' וע"ז אומר וא"צ למר אם קיים א' מהם דקאי אהא דהיפר האב ולא היפר הבעל דאם לא הפר הבעל ומת נתרוקנה רשות לאב אבל אם קיים לא נתרוקנה רשות לאב והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דינן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' ס"ט) הוא דלב"ה אינו יכול להפר והוא משום דלב"ה מקליש קליש ע"כ אין בכחו להוריש זכותו לאב אבל לשיטת הירושלמי הוא דלדברי חכמים מכיון שמת אם כן ממילא אין צריך להפרתו

וע"ז אומר פשיטא דא מילתא לא היפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה היפר האב ולא היפר הבעל מהו שתלקה או מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנת אצל האב אינה לוקה ניחא כמ"ד אין מיתה בהפרה ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה וכן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה לוקה

הנה מה שכתב והגיה כאן הק"ע הוא דחוק והפי' הוא כמו שכ' הפ"מ והיינו שאומר דאם עברה על נדרה והיפר האב ולא היפר הבעל אינו לוקה והוא מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנה רשות אצל האב אינו לוקה (דהא אפשר שימות וא"כ נתרוקנה רשות אצל האב וע"כ אינו לוקה) וע"ז אומר ניחא כמ"ד חין מיתה בהפרה (פי' דהיינו למ"ד שנתרוקנה רשות אצל האב ואינו צריך הפרה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' הפ"מ אבל לב"ש דשייכא הפרה אף במיתה שאפי' מת הבעל צריך לחזור ולהפר חלקו וא"כ הפרת האב לבדו לאו מעלייתא היא אפי' לענין מיתה וכאן מכיון שאינו מיפר לה הבעל ועברה על נדרה לוקה לב"ש וליכא למיבעי' לדידהו

והנה לפי פירושו עדיין הוא דחוק הא דקאמר כאן מכיון שאין הבעל מיפר לה דכיון שמת איך יפר לה והו"ל למימר וכא מכיון שלא היפר הבעל לוקה ועוד דכמו שאומר כמ"ד אין מיתה בהפרה (פי' וע"כ אינו לוקה). א"כ למ"ד מיתה בהפרה היא א"כ אמאי לוקה דהא אפשר שיפר לה. ע"כ נראה לי דזה ודאי אם אכלה קודם הפרה ואח"כ היפר לוקה וכמו דאיתא בנזיר (ד' כ"ב) דבעל מיגז גייז וע"כ אם עברה על נדרה והיפר לה הבעל לוקה וא"כ אין הפרה שאח"כ מועיל אך אם מיתה אינו בהפרה ונתרוקנה רשות לאב וא"כ הפרת הבעל אינו רק אם ישנו לבעל אבל אם מת הבעל סגי בהפרה קמייתא לחוד ע"כ אינו לוקה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' לב"ש דאמרי דיש מיתה בהפרה ואפי' לאחר שמה הבעל צריך האב להפר חלקו) וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה (פי' שאין הפרת האב מועיל למה שכבר עברה דהא הפרה הוא רק מיגז גייז וא"כ אם יפר לה האב חלקו של הבעל אינו רק מיגז גייז אבל אינו מועיל לענין מלקו') וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה אינו מיפר לה (פי' דלא מהני מה שהיפר לה האב וע"כ לוקה) דלא מהני הפרת האב שהוא במקום הבעל רק על להבא אבל לא למה שכבר עברה על נדרה וע"כ לוקה ודו"ק

[גם בזה חלוק שיטת הירו' משיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף ס"ח) אי אמרי' בעל מיגז גייז ע"כ אם אכלה מב' זיתי' לוקה אבל אם אכלה זית א' אינו לוקה אבל אי אמרינן דבעל מיקלש קליש ע"כ אפי' אכלה משני זיתים אינו לוקה ולשיט' הירו' שלא מחלק בזה משמע דאם הפר האב ולא הפר הבעל ועברה על נדרה לוקה אלמא דכיון דהפרת הבעל היינו דוקא עם הפרת האב ע"כ אינו מועיל זה בלא זה וע"כ לוקה (ועי' בספרי נ"י (סי' י"א) ודו"ק]

עוד שם תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון א"ר יוסי מתניתא אמרה כן אבי' ובעלה האחרון מפירין נדריה (פי הפ"מ מתניתא אמרה כן וממתניתין דלקמן שמענו כן דקתני נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' והוא הדין אם מת הראשון ונתארסה בו ביום דחד טעמא אית להו). והוא דחוק

ולי נראה דהא שאומר תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשו (פי' שמביא ראי' להא דתני תחילה דמיפר האב את חלקו ק בעל ולא שאינו צריך הפרה כלל כמו שאומר ר' נתן דדברי חכמים אין צריך להפר) וע"ז מביא ראי' מהא דתני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון (פי' וא"כ מוכח מזה דיש מיתה בהפרה והאב צריך להפר חלקו של הבעל ולא כר' נתן שאומר דחכמים אומרים דאינו צריך הפרה ולפי שיטת הירושלמי דאם אינו צריך הפרה א"כ איך תני שהבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון דהא כיון שמת הבעל ח"כ סגי בהפרה קמייתא של האב ואינו צריך להפר אלא ודאי דיש מיתה בהפרה כת"ק והיינו דהאב צריך להפר וע"כ הבעל האחרון צריך להפר

וע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' והוא דתנן לקמן (ה"ג) נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארס' בו ביום אפי למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' אלמא דלא סגי בהפרת האב לחוד אם נתגרשה

שם (ה"ב) מת הבעל נתרוקנה רשות לאב הוי בעי מימר כשהיפר הבעל את חלקו אבל לא היפר הבעל את חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב נשמעינה מן הדא נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' הדא אמרה אפי' לא היפר הבעל חלקו ומת נתרוקנה רשות לאב (ופי' הפ"מ דהא הכא לא הפיר הבעל ואפ"ה הבעל האחרון מפיר חלקו וכיון דהבעל האחרון מפיר חלקו אעפ"י שלא הפר הבעל הראשון ה"נ האב מיפר חלקו אעפ"י שלא הפיר הבעל את חלקו)

ולי נראה שהירושלמי מדייק דלמה תנא נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארס' בו ביום אפי' למא' אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' ואמאי תנא בו ביום הא אפי' נתארסה אחר כמה ימים אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' אלא ודאי דנקט בו ביום משום דאם נתארסה אח"כ א"כ כיון שלא הפיר