נועם ירושלמי על נשים קב

בירושלמי והא מתניתין עבד לון כדבר שאין לו מתירין והענין הוא דודאי הקדש ומ"ש הוי דבר שיש לו מתירין ע"י פדי' וע"כ פודה אותם בזמן זרעם דהוי דשיל"מ ע"י פדי' אך יותר מזמן זרעם ה"ל הוצאה מרובה ע"כ לא הוי דשיל"מ (ועיין בתוס' ב"מ ד' נ"ג) ולענין שצריך לפדות אותה המ"ש או ההקדש שנפלה זה לא הוי הוצאה מרובה דהא קודם הנפילה נמי הי' צריך לפדות רק לענין לפדות כל האוצר זה הוי הוצאה מרובה וע"כ פריך דאי נדרים הוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה א"כ אמאי מהני הפדיון והא הוה דשיל"מ דהי' יכול לשאול על הקדישו ואמאי סגי אם פודה אותם בזמן זרעם אלא ודאי דלא הוי דשיל"מ מצד שאלה כיון דליתנהו בעין אלא מצד פדיון וכמו דתני בברייתא דר"ש מעשר שני והקדש בדבר שיל"מ (ועיי"ש שהארכתי בזה דא"כ דרוצה לומר דהקדש ומ"ש יש להם מתירין ע"י שאלה א"כ סובר דאע"ג דלא הוי מצוה נמי הוי דבר שיל"מ) א"כ אמאי תני דתרומה הוי דבר שאין לו מתירין עיי"ש שביארתי לשיטת הירושלמי לא הוי תרומה דבר שיל"מ מטעם אחר והוא דאחר שישאל אכתי הוא אסור מחמת איסור טבל עיי"ש

אך שצריך לבאר דמפני מה קאמר וחומר הוא בגידולין ואיפשר לומר שמבאר הטעם דמפני מה בדבר שאין זרעו כלה אפי' גדולין אסורין וע"ז אומר וחומר הוא בגידולין ואיפשר עוד לומר דהירושלמי הביא ראי' דנדרים לא הוי דבר שיל"מ וא"כ תקשה מתניתין דתנן בנדרים (דף נ"ז) קונם פירות האלו עלי כו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן וא"כ אמאי אסור בגידוליהן אפי' בדבר שזרעו כלה שמע מינה דנדרים הוי דבר שיש לו מתירין ע"ז אומר וחומר הוא בגידולין דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור וע"כ אפי' זרעו כלה נמי אסור וכ"ת א"כ אמאי מותר גידולי טבל ואפי' גידולי תרומה נמי הא דאסור הוא משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לי' ואתי בי' לידי תקלה כמו דאיתא בשבת (ד' י"ז) אך כבר הקשו ע"ז התוס' בעבודת כוכבים (ד' מ"ט) בד"ה שאם נטע כו' וכתבו דערלה שהוא אסורי הנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה הוא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו וע"כ כיון דקונמות הוי איסורי הנאה ע"כ אסור הגידולין וע"ז אומר וחומר הוא בגידולין וע"ז אומר והא מתניתא עבדה לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן שהנודר מן הדבר ונתערבה באחר אם יש בו בנותן טעם ה"ז אסור אבל אם אין בה בנ"ט מותר אלמא דלא הוי כדבר שיש לו מתירין והוא דכיון דנתערב ואין בו טעם א"כ אין מה להתיר וכמו שביארתי (ועיין מה שביארתי (רפ"ג דנזיר ה"ב) לענין אם השלים נזירותו עלתה לו ראשונה שני' עיין שם)

וע"ז משני תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיש לו מתירין (פי' דאפי' בדבר שיש לו מתירין ממש לא ע"י שאלה נמי אינו אסור רק מין במינו ולא מין בשאינו מינו והא מיירי במין באינו מינו אבל באמת הוי דבר שיל"מ ודו"ק

שם (ה"ח) אית תניי תני מעברין את השנה מפני טומאה כו' עיין בספרי אבי הנחל (דרוש י"ג): קונם יין פרק שמיני

שם (ה"א) ר' בא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' י"א) ושם ביארתי

שם (ה"ב) ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מחלפא שיטתי' דר"מ עיין בספרי נ"י (ס"ו): נערה מאורסה פרק

עשירי

(ה"א) מתניתין נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדרי' הפר האב ולא היפר הבעל היפר הבעל ולא היפר האב אינו מופר ואין צריך לומר אם קיים א' מהן ובגמ' כתיב ואם היו תהיה לאיש מה אנן קיימין אם בנשואה כבר כתיב אם בית אשה נדרה ואם בפנויה כבר כתיב ואשה כי כו' מה ת"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ואיזו זו נערה מאורסה שאבי' ובעלה מפירין נדריה עד כדון בנדרים שנדרה משנתארסה נדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונדריה עליה לרבות שבא בידה מבית אביה תני בשם ר' אלעזר אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר חברי' אמרי יאות אמר ר' אלעזר וקשי' על דרבי אלעזר מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה יתומה שמת אבי' מי מיפר לה וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדריה עליה מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה עד שלא מת אביה והיא בוגרת

[והנה הפ"מ פירש דהא דקאמר וקשי' על דר' אלעזר דהיכי קאמר דקרא איירי בבוגרת שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה והוי כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה"נ בבוגרת כו' והוא תמוה דהא לר"א בבוגרת ודאי הבעל לחודיה מיפר וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) שהבעל מיפר בבגר מתניתא דר"א דתני בשם ר"א אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר והוא בעצמו כתב שאין זה קושי' דהא מסקינן דלר"א בבוגרת הבעל מיפר לחודיה ופירושו כולו בדחוקים גם הק"ע הגיה וקשיא על דרבנן מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה יתומה שמת אביה מי מיפר לה הבעל מופר וא"כ ה"נ יפר הבעל לחודיה אפי' לרבנן ומחלק שם בין אם נדרה כשהיא בוגרת ובין אם נעש' בוגרת אח"כ דבנדרה כשהיא בוגרת כולי עלמא מודו והקשה שם לפי פירושו על הרשב"א שכתב בתשובה (ס' תקס"ו) שאם נתארסה ואין לה אב אין הבעל יכול להפר ומביאו בש"ע (ס' רל"ד) והקשה שם לפי פירושו דבזה כולי עלמא מודו דהבעל מיפר לחודי' אם נדרה כשהיא בוגרת או כשהיא יתומה ופירושו דחוק ג"כ מאוד]

ע"כ נראה לי שיש בירושלמי (ט"ס) וחילופי השורות וצריך להגיה (וכצ"ל) תני בשם ר' אליעזר אם היו תהי' לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' יתומה שמת אבי' מי מיפר לה הבעל מיפר חברי' אמרי יאות אמר ר"א מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה והיא בוגרת וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר לה נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי'

והכי פירושו וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' וא"כ איך יכול הבעל לחודי' להפר יתומה שמת אבי' מי מיפר לה (פי' וא"כ לר"א יתומה שמת אבי' נמי הבעל מיפר (בתמי') והא זהו מתשע נערות דתנן בנדרים (דף פ"ט) תשעה נערות נדרי' קיימין נערה שלא בגרה והיא יתומה כו') וע"ז אומר חברי' אמרי יאות אמר ר"א (פי' דיאות אמר ר"א ולא קשי') מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה (והוא ט"ס וצ"ל שלא בגרה) (פי' אם בנדרים שנדרה עד שלא בגרה ובגרה כבר נרא' לאב ולבעל להפר) בודאי דאין הבעל מיפר לחודי' מחמ' שנרא' לאב ולבעל להפר וכן עד שלא מת אבי' ומת אבי' היינו נמי משום דכבר נראו לאב ולבעל להפ' וע"כ אעפ"י שמת אבי' אעפ"כ לא נתרוקנ' רשו' לבעל אלא כי אנן קיימין בנדר שנדר והיא בוגרת (פי' לאחר שבגרה דאז לא נרא' לאב ולבעל להפר דפליגי רבנן ואמרי דאין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו ואפי' אם נדרה כשהיא בוגרת והוא מחמת שאין הארוס מיפר אלא בשותפות ואין לו כח להפר לחודי' אפי' אם בגרה ואפי' אם מת אבי') וע"ז אומר וקשי' על דרבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפ' לה (פי' אם הבעל יכול להפ' אפי' נדרי' שלא נכנס' לרשותו דהיינו שנדר' עד שלא נתארס') נכנס לרשותו לכ"ש וא"כ אם נדרה בעודה ארוסה ואח"כ בגרה מ"ט אינו מיפר בשותפות דכיון דהיפר האב תחילה א"כ אם בגרה או מת אבי' לאח"כ מ"ט לא יפר וכי גרע אם נכנסה לרשותו שיוכל להפר חלקו שהי' תחילה צריך להפר בשותפות מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' וא"כ כיון דאין הבעל יכול להפר אעפ"י שכבר הי' ברשותו אפ"ה אין יכול הבעל להפר וא"כ לא יוכל הבעל להפר בשותפות עם האב נדרים שנדרה תחילה קודם שנתארסה וא"כ מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' שמזה למד בירוש' שמופר אפי' נדרים שנדר' עד שלא נתארס')

[והא דמקשה דוקא לרבנן ולא לר"א אפשר ששיטת הירו' דלר"א לא יוכל להפר מה שנדרה תחילה. והוא דר"א לטעמיה כמו דתנן לקמן בירו'