נועם ירושלמי על נשים קא

מרשותו או לא אמר רבא ת"ש האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי ומת ירשנו בחיי ובמותי ומת לא ירשנו ש"מ אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכתב הר"ן כלומר דנהי דאמרי' במתניתין דבאומר בית זה ומכרו לאחר אסור הני מילי באוסר על עצמו דמצי אסר אנפשי' בית זה בין שיהיה שלו בין שימכרנו לאחר אבל אחברי' נהי דבית זה לעולם משמע כדמוכח ממתניתין מיהו לא כל הימנו לאוסרו לכשיצא מרשותו דה"ל נכסי חבירו על חבירו כו' עיי"ש

וע"ז אומר אמר ר' יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר כו' מפני שלא אמר זה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אעפ"כ הא לא תנינן רק באוסר על עצמו אבל מנלן דאדם אוסר דבר על חבירו לכשיצא מרשותו והפשיטות הוא מדתנינן בנזיקין (בב"ק ק"ח) האומ' לבנו קונם שאתה נהנ' לי כו' בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו וא"כ מוכח מהכ' דאד' אוס' חבירו דבר מרשותו לכשיצא מרשותו וע"ז אומר תנינן בנזיקין מה דנא תנינן בנדרים וליכא לדחויי דשאני הכא דאמר בחיי ובמותי דחל בכולל כמו דאיתא בנדרים ד' מ"ו) שאני הכא דקאמר בחיי ובמותי וכמו שביארתי דמהני מחמת כולל דכיון דפורט לא הוי כולל לשיטת הירושלמי וע"כ ניחא דלא מוכח ממתניתין דנדרים (ד' מ"ב) דהמודר הנאה מחבירו לפני שביעית דהתם איפשר דחל בכולל מיגו דחל לפני שביעית חל על שביעית נמי ודו"ק

שם (ה"ד) קונם שאיני נהנה לך ולנשאל נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השני שמואל ברי' דר' יוסף בר בון כמ"ד לאחר האיסור ברם כמ"ד לאחר הנדר נדר שהותר מקצתו הותר כולו והוא (ט"ס וצ"ל) כמ"ד לאחר הנדר (פי' וא"כ הוי כמו ב' זמנים שאין הנדר חל אלא לאחר שנשאל על נדר הראשון) ברם כמ"ד לאחר האיסר (פי' בשעה שנודר) א"כ הוי כמו בזמן אחד וא"כ כיון שבטל מקצתו בטל כונו וכמו דאיתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ט) הדא הוא ר' ישמעאל אומר אחרי הנדר (דהיינו אחר חלות הנדר) ר"ע אומר אחר האיסו' וכן בירושלמי (פ"ג דנדרים ה"ו) נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ונעשו בני יבשה תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (פי' בשעה שאסר על עצמו אף שלא חל הנדר)

[ועיין מה שביארתי על הירו' (פ"ק דנזיר ה"ב) ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר ל' יום ועוד יום א' והוא דר' ישמעאל סובר דאחר חלות הנדר וע"כ הוי כב' נדרים ור"ע אומר דאחר האיסר וע"כ הוי כנדר א' ובירושלמי (פי"א דנדרים ה"ו) אמרה קונם תאנה שאני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר וע"כ אומר הכא נמי דלר' ישמעאל שאומר אחר הנדר היינו אחר חלות הנדר ע"כ הוי כב' נדרים ולא אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו אבל לר"ע שאומר דאחר הנדר היינו אחר שעה שנדר ע"כ הוי כנדר א' וע"כ אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו וכמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' כ"ז) בד"ה הכי כו' הקשה ריב"ם כשקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ונשאל על אחת מהן אמאי לא נשתרי בשני' מ"ש מהא דתנן קונם שאיני נהנה לכולכם הותרה א' מהם הותרו כולן ונראה דיש לחלק דהכא כיון דסלק למנין ב' נזירות כקיבל כל א' בפני עצמה דמי (והמחנה אפרים כתב דמ"ד לאחר הנדר ע"כ יכול לשאול אעפ"י שלא חל הנדר ע"כ אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטלה כולו אבל למ"ד אחר האיסר ע"כ כיון שלא חל לא אמרינן דכיון שבטל מקצתו בטל כולו כיון שלא חל ולפי מה שביארתי תלי בזה אם הוא כנדר א' או כשני נדרים

והנה (ובפ"ק דנזיר) שם ביארתי דזהו דווקא לשיטת הירושלמי דבכל הדברים פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל שיטת הש"ס דילן אינו כן וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ד) ונראה לי דליכא למסמך אגמרא דבני מערבא כיון דגמ' דידן פליגי עלי' דלפום גמ' דידן אסורה בין בבני אדם כו' שהיה בכלל לשונו כו' לאחר מיכן וסברא דר"ע לא קשי' לן משום דהא מילתא תניא בל' ב"א כו' ור"ע במילתיה בתר קראי דייק כו' והוא משום דבירושלמי תלה לה בפלוגתא דר"י ור"ע עיין שם בר"ן שהאריך בזה

ועוד דלפי מאי דאמר אביי בנדרים (ד' פ"ט) אביי אמר אפי' תימא ר' ישמעאל מתניתין תלי נפשה ביומא ברייתא תליא נפשה בנשואין וא"כ אפי' לר' ישמעאל אם תלה ביומי דהיינו לאחר שלשים בהא אזלינן בתר שעת הנדר ולא פליגי ר' ישמעאל ור"ע אלא אם אמרה הריני נזירה לכשתתגרש וח"כ תלי נפשה בגירושין אבל אם תלה ביומי אע"פ שלאח"כ נתגרשה אעפ"כ יכול להפר תחילה וא"כ ודאי לא שייך להך דנדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ונעשו בני יבשה דהתם מיירי שאח"כ נעשו בני יבשה וא"כ ר' ישמעאל נמי מודה דאזלינן בתר שעת הנדר

וע"כ איתא בירושלמי שם (פי"א ה"ט) על המשנה ונדר אלמנה וגרושה כו' הדא היא ר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר (פי' משום דברייתא תני דפליגי אם אמרה בפירוש הריני נזירה לאחר שאתגרש ובזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע ולא במתניתין וכמו דאמר אביי כו'. ע"ז אומר הירושלמי הדא היא א ישמעאל אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר ולקמן (רפי"א דנדרים ה"א וה"ד) שם יתבאר דהירושלמי לא סבר כהך ברייתא דאם אמרה הריני נזירה לאחר שאתגרש כיון דהוי דברים שבינו לבינה ע"כ לא מצי מיפר אם לכתחילה נזרה לכשתתגרש וכמו דאיתא בירושלמי (רפי"א דנדרים) והא רבנן אמרי נדרי עינוי נפש מפר לעולם ור' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה מיפר לעולם מה ביניהון כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך כו' כשלא אמר קונם הנאת גופי עליך לכשאצא מרשותך וע"כ אם הוי נדרי עינוי נפש יכול להפר אבל בדברים שבינו לבינה אינו יכול להפר וע"כ הירושלמי אינו סובר כהך ברייתא דפליגי אם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש וא"כ כי פליגי ר ישמעאל ור"ע היינו אם נזרה לאחר שלשים ובתוך כך נתאלמנה או נתגרשה וע"כ מדמה הירושלמי כל הדברים שהבאתי לפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') ודו"ק: הנודר מן המבושל פרק

ששי

(ה"ו) זה הכלל שהי' ר"ש אומר משום ר' יהושע כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל ומ"ש והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא מן במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו להם חכמים שיעור מין במינו בכל שהוא שלא במינו בנותן טעם אילין נדרים מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מיעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אמרו אינו עוקרו אלא מכאן ולהבא

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי ולי נראה כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות שהפי' הוא דמיבעיא ליה בירושלמי והוא דאם נתערב בטל ברוב מה"ת וא"כ לא מהני שאלה דהוי כמאן דליתא וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ח) אכלו כולו אין נשאל עלי' אך אי אמרינן דזקן עוקר את הנדר מעיקרו ותחילה היה בעין מהני שאלה וע"ז אומר אילין נדרים מה את עביד לון כדבר שיש לו מתורין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו וע"כ אף שנתערב וליתא בעין אפ"ה מהני שאלה דהזקן עוקר חת הנדר מעיקרו ותחילה היה בעין. וע"ז אומר ר' מחיר אין עיקרו אלא מכאן ולהבא (פי' דעיקר ההיתר הוא מכאן ולהבא דהיינו אם ישנו בעין אלא דאם הוא בעין ומתירו הוא עוקרו מעיקרו אבל עיקר ההיתר הוא מכאן ולהבא (פי' על להבא) אבל אם כבר אכלו ואין להתיר על להבא א"כ אין לו היתר וח"כ כיון שנתערב ומדאורייתא בטל א"כ איפשר דהוי כדבר ש שאין לו מתירין

וע"ז אומר והא מתניתא עבדה לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומות חוצה לארץ והמדומע והביכורין גידוליהן חולין וגידולי הקדש ומ"ש חילין ופודה אותן בזמן זרען ותני ענה בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כו'

(והנה בספרי נועם ירושלמי השגתי שם על הק"ע והפ"מ שהפ"מ פירש שהקושיא היא מהא דגידולי הקדש מותרין ואפי' בדבר שאין זר כלה. והוא טעות דבדבר שאין זרעו כלה פודה את כל האוצר כמו דאמרינן הכא וגם הק"ע שגה בזה שהגיה בירושלמי והא מתניתא עביד לון כדבר שיש לו מתירין והקושיא הוא מדבר שאין זרעו כלה דאפי' גידולי גידולים אסורים ומוכיח מזה דהטעם הוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין והקשה שם דהא בספ"ו דנדרים (ד' נ"ט) מפורש דאין הטעם משום דהוי דבר שיש לו מתירין דפריך הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין הא קמ"ל אפי' בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל גידולין מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין ופי הר"ן דכש"כ גידולי תרומה בדבר שאין זרעו כלה אלמא דאין טעם איסורן אלא משום חומרא וכן הקשה מהא דאמרינן בפסחים (ד' ל"ד) ומאי קשה לך אמר להו תנן שתילי תרומות כו' ומאי קמל"ן בדבר שאין זרעו כלה הא נמי חנינא טבל גידולי' מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין]

וע"כ ביארתי שם שההוכחה הוא מדבר שזרעו כלה דאמרינן שפודה אותו בזמן זרעה והגירסא הוא כמו דאיתא