נועם ירושלמי על מועד צט

חייבין בהכרת כו' אנן תנינן שגג או נאנס תני ר' חיי' שגג או הזיד אמר ר' יוסה מתניתא אמרה כן שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת מה אית לך חייב בהכרת לא מזיד (פי' ואע"ג דתני שאלו חייבין בכרת ואינו חייב כרת אלא מזיד אך הוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ב) ובדין הוא דאיבעי' ליה למיתני חייב והאי דקתני חייבין איידי דתני רישא פטורין תני סיפא חייבין)

שם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה כו' עיין בספרי אבי הנחל (דרו' יא) ושם ביארתי

שם (ה"ו) אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב תאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו ובגמ' ר' יודן בעי אף בתמורת אשם כן תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קריבה אמר ר' יוסה פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה היא וכתב הגליון דכיון דאינו ראוי לפסח ולא לשלמים הוה אמינא דאינו נתפס בתמורה קמל"ן ר"ע דנתפס בתמורה וירעה וכמ"ד קודם חצות שנינו משא"כ באשם דראוי לעולה ודאי נתפס בתמורה

ולי נראה דאיפשר לומר דר' יודן בעי אוף בתמורת אש כן שיהיה הדין אם נמצא לאחר כפרה יהיה תמורתו קרב עולה ואמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אמר רב הונא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ומנא תימרא דתנן אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו כו' ר' יהושע אומר ימכר וי ביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל גופו לא דגזרו לאחר כפרה אטו לפני כפרה איתיביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם וכו' אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכיון דלית ליה בעלים ה"ל פסול גופו אמטו להכי ישרף מיד אלא אי אמרת לא בעי עקירה כו'

והנה התוס' בד"ה אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כתבו כל עיקר רעי' מדרבנן דמדאו' לא צריך רעי' כלל ולהכי קאמר אלמא לא בעי עקירה א"ה כי לא ניתק נמי אי אמרת בשלמא בעי עקיר' אתי שפיר דבעי ניתק דע"י ניתק יזכרו לעוקרו אבל לא ניתק לא דגזרינן אחר כפרה אטו לפני כפרה אבל השתא דלא בעי עקירה קודם ניתק נמי ליכשר דליכא למיחש מידי ומשני דקודם ניתוק גזרינן לאחר כפרה אטו לפני כפרה ואחר ניתוק נמי דיעבד שר אבל לכתחילה מיהא גזרינן אטו לפני כפרה

וע"ז אומר ר' יודן בעי אף בתמורת אשם כן תמורת אש קריבה ותמורת אשם אינה קריבה (פי' דבעי מה בפסח אם נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תרומתו ואמאי בשלמים אמרינן דלא הוא עצמו קרב עולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה ואמאי אינו קרב הוא עצמו עולה וכן תמורתו ואמאי תנן ר' יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה וכמו דפסח לא בעי עקירה אם נמצא אחר שחיטת הפסח כן צריך להיות באשם)

וע"ז אמר ר' יוסי פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח ופירוש דהא דתנן קודם שחיטת הפסח הוא קודם זמן שחיטת הפסח וכמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ו) ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו. וע"כ לא גזרינן לאחר חצות אטו קודם חצות משום דקודם חצות לאו זמן שחיטת הפסח הוא כלל עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא וע"כ גזרינן לאחר כפרה אטו לפני כפרה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. וע"כ אמר ר"א ימכר ויביא בדמיו עולה) ודו"ק

עוד שם המיר בו בשלשה עשר ר' זעירא אמר תמורתו קריבה שלמים (פי' משום דבי"ג עומד לשלמים ולא כמו פסח קודם חצות אם נמצא דאין תמורתו קריבה שלמים משום דמתחלה הי' עומד לפסח משא"כ בי"ג תמורתו קריבה שלמים) ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים חיילי' דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אין תימר המיר בו בי"ג ותמורתו קריבה שלמי' ויתיבני' לח מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה. ולי נראה שהפי' הוא שאומר חיילי' דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אין תימר המיר בו בי"ג תמורתו קריבה שלמים ויתיבני' פי' למה לא השיב ר' עקיבא לר' יהושע דאם המיר בי"ג תמורתו קריבה שלמים ואם נאבד קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ולמה לי להשיב שאם נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו

וע"ז מדחה זה ההוכחה לא מוטב ללמד תמורת הפסח מפסח פי' שמוטב לחלק תמורת הפסח בפסח גופי' שאם נמצא קודם שחיטת הפסח אעפ"י שהוא פסח ירעה עד שיסתאב וימכרו ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אבל לאחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו וא"כ ניחא מה ששמע שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ולא ללמד תמורת שלמים מפסח והאי ללמד היינו ללמד החילוק שבין תמורת שלמים לפסח דלא דמי זה לזה וע"כ לא אמר שאם המיר בי"ג תמורתו קריבה שלמים שבי"ג לאו פסח הוא כלל רק שלמים וא"כ אין זה חידוש שזה שלמים וזה פסח וע"ז אמר מוטב ללמד (פי' ללמד חילוק תמורת פסח מפסח) (פי' שבשניהם הוא פסח) וא"כ ניחא שלמד שיש חילוק משא"כ באם המיר בי"ג אינן דומים זה לזה שבי"ג הוי תמורת שלמים משא"כ בי"ד הוי תמורת פסח ודו"ק

שם וחטאת שמתו בעליה ימות כיי דמר ר' הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים ולמה אמר (צ"ל) לא אמר בי"ד כל עמא מודיי כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים וכ"ת א"כ ליתא להאי כללא דכל שבחטאת מתה בפסח גופו קרב שלמים אפשר לומר כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"ד) כי אמר שמואל באבודין בדחוין לא אמר אך משמעות הירושלמי שרוצה לפרש הא דאמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על כל הני חמש חטאות

וכמו שכ' רש"י בפסחים (ד' צ"ז) דאכל מתות דחטא' כו' גבי פסח קרב שלמים דהיינו תמורת פסח ופסח שמתו בעליו ושכפרו בעניו ושעברה שנתו קריבין שלמים וולד חטאת לא קא חשיב דהא פסח הוי זכר והירושלמי רוצה לפרש על ולד פסח ג"כ וכגון שהפריש נקיבה לפסחו ושעברה שנתה כו' דאמר רב חסדא בשעברה שנתה בין ראשון לשני (פי' לאחר שנדחה לפסח שני והיו בעלים טמאי מתים ועברה שנתה) ר' הילא בשם ר' יוחנן בשעברה זמן כפרתו הוי דומיא דחטאת שעברה שנתה וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמי' על הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) דאמרי' מתקיף לה רב יוסף וכללא הוא והרי חטאת שעברה שנתה דלרעי' אזלה דאמ' ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה כו' ומשני כי קאמר שמואל באבוד בדחוי לא קאמר והירו' סובר שעברה שנתה תמות ובתמורה (דף כ"ב) על הא דאמר ר"ל חטאת שעברה שנתה רואין כאילו עומדת בבית הקברות ורועה ומשני רבא שם דהכי קאמר עברה שנתה ושאבדה ותרתי בעינן שעברה שנתה ושאבדה והירושלמי מפרש דעברה שנתה לחוד נמי תמות ורק בבעלת מום משני אח"כ דקאי אאבדה וכמו שאבאר לקמן על הא דאמר בעלת מום ר' זירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתבר ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא (פי' שקאי על אבוד) אבל אם עברה שנתה אפילו אינה אבודה נמי תמות ושאבדה ונמצאת ברי מותר (פי' שזה ודאי קרב שלמים אפילו לר' יוחנן) דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קר שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים ויותר טוב לומר הא דאיסא ברי (הוא ט"ס וצ"ל) כרבי. ומיתר (צ"ל) דתמות (וכצ"ל) וכרבי דתמות. (וכמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ז) והרי אבודה בשעת ההפרשה לרבנן דלרעי' אזלי כו' ואלו בפסח דאבוד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למיתה אזלה) ואח"כ (צ"ל) דלא כדאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו בעלים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ומאי קמ"ל לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא מאחר שכיפרו הבעלים ובעלת מום (פי' דאיך יתפרש בעל מום שבחטאת מתה ובפסח קרב שלמים דאיך קרב שלמים הא בעל מום הוא): וע"ז אמר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא באבוד הוא א"ל אף אנא סבר כן ופי' הק"ע לא מסתברא בהך בעל מום דתני במתניתין דכיון