נועם ירושלמי על מועד צח

קידושין קדושי דראובן לאו קדושין ופירש"י דמספקא לי' אי הוי בת קידושין]

וע"כ אמר ר' יוחנן דאם גירש חציה שפחה וחצי' בת חורין אין חוששין לגירושין (פי' דלא הוי גירושין שאינה לא בת קידושין ולא בת גירושין והא דלא קאמר לענין קידושין הוא משום דנשואי תורה היא דהא חייב הבא עלי' אשם והיא חייבת במלקות ע"כ אומר ודכוותה גירש אין חוששין לגירושין ושמואל אמר חוששין לגירושין (פי' דהא דחצי' שכחה וחצי' בת חורין חייב הבא עלי' אשם הוא משום דהיא בת קידושין מחמת שלא שייר בקנינו וע"כ אמר חוששין לגירושין (והא דקאמר חוששין אעפ"י שהוא לקולא עיין בחגיגה (דף ט"ו) חיישינן שמא באמבטי עיברה וכן בשבת (דף קנ"א) ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופירש"י דחיישינן אמרינן נמי לקולא והביא ראיה מחגיגה]

וע"ז אומר אתי דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ואמרי' בסנהדרין (ד' פ"ו) מ"ט דר' יהודה אמר קרא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו מי שיש לו אחוה כו' וכתבו התוס' שאין יוצאי חלציו קרוים אחים כו' וא"כ אי אמרינן דמי שחציו עבד וחציו בן חורין יש לו קידושין א"כ יש להבנים אחוה וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ג) ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשי ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה וע"כ אומר אתי דשמואל כר' יודה וכמו דשמואל סובר בחצי' שפחה וחצי' בת חורין דהוי קידושין כן הוא בחצי עבד וחצי בן חורין והא דאמר שמואל גירש חוששין לגירושין הוא דהא דאמר דחציו עבד וחציו בן חורין יש לו קידושין הוא משום דסובר דבשפחה חרופה דהיינו חצי' שפחה וחצי' בת חורין הוא מחמת דהוי קידושין וע"כ יליף מינה לענין חצי עבד וחצי בן חורין ועיין בספרי נחלת יהושע (סימן כ"א) שהבאתי מה שהקשה הר"ן מ"ש חצי עבד דהוי ספק קידושין וחצי' שפחה וחצי' בת חורין הוי קידושי ודאי משום דלא שייר בקנינו עיי"ש מה שביארתי על הירושלמי דיבמות גבי אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקידושין נתקדש חוששין לקדושין ודו"ק

שם (ה"ב) א"ר יודן כל הספיקות כר' נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ספק בלילה זרק ספק ביום זרק נעשה כספק כפרה וכיפר והנה בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש ו) הגהתי שצ"ל חוץ מן הזורק ספק ביום וספק בליל נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר והיינו משום שהספק בזריקה עצמה וא"כ אם היה הזריקה ביום א"כ היה ראוי לאכילה ע"כ רבנן נמי מודו דפטור מלעשות פסח שני

וכעת נראה לי שהגירסא בירושלמי הוא וכמו דאיתא בירו' חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו וא"צ להגיה) והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' צ"א) אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורים והנה אם הביא המחוסר כיפורים כפרתו ספק מבעוד יום ספק בלילה זרק ספק ביום זרק. וא"כ הוי הספק אחר הזריקה ע"כ הוי כמו ספק כפרה וכיפר דהספק אולי נזרק ביום ואע"ג דאם נזרק בלילה לא יצא ידי פסח למפרע וכמו שכתבו התוס' בפסחים ודף נ"ט) אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כיפורים בערב הפסח שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב כו' בשלמא לת"ק יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת וכתבו התוס' בד"ה אתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי הקשה הריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח דאינו אלא בליל' ותירץ דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורים לכ"ע אפי' לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי נפטר מפסח שני אפי' לא אכל הילכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריבה לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח היה פסול עכ"ל וא"כ מוכח שאם זרק בלילה הוי הפסח פסול אך שאם זרק ביום הוי הפסח כשר א"כ אעפ"י שהספק הוי כמו קודם זריקה וא"כ לרבנן כיון דמ"מ הוי ספק וא"כ אינו ראוי לאכול וא"כ הוי כמו ספק שקודם זריקה ובספק שקודם זריקה לרבנן חייב לעשות פסח שני וכמו דאמר כל הספיקות דר' נתן אינון וכן אמרינן בירושלמי על הספיקות דתנן (ספ"ט דפסחים ה"ט) חבורה שאבד פסחה כו' אמר ר' יוחנן דר' נתן היא (פי' כל הספיקות דר' נתן אינון שסובר דאכילת פסחים לא מעכבא דלרבנן כיון שאינם ראוים לאכילה מחמת ספק א"כ צריך לעשות פסח שני וכן אמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ו) ובפסחים לא כיפר (פי' אם שחט שתיהן לשם פסח א' והוא מחמת שאינו ראוי לאכילה) דלא כר' נתן דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה]

אעפ"כ בזה דאם הביא כפרתו ס' בליל ס' ביום זרק נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר. והוא משום דאם זרק ביום א"כ היה ראוי לאכילה וע"כ יש ספק אם יצא והספק נעשה אחר זריקה אעפ"י דאם זרק בלילה הוי הפסח פסול למפרע (כמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' נ"ט) אעפ"כ יש ספק דילמא נזרק ביום ע"כ לא יוכל להביא פסח שני אפי' לרבנן נמי וע"כ אומר ר' יודן כל הספיקות דר' נתן אינו חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ספק בלילה זרק ספק ביום זרק נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר וכמו שביארתי ודו"ק (ועיין בהוריות (פ"ז ה"ב) חברי' אמרין ספק כפרה כיפר (פי' דאינו יכול להביא עוד קרבן משום ספק חולין בעזר' וע"כ אמרינן ספק כפרה כיפר (פי' שאין צריך להביא עוד קרבן והוא משום ספק חולין בעזרה

שם (ה"ג) תניא ב"ד הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש מעותיו ממנה אותו על שלו והמעות יוצאין לחולין כו' וחוזר וקידש. או לכך הקדישו משעה ראשונה (פי' דמיבעי' ליה איך המעות חולין וכמו דאמרינן בפסחים (דף פ"ט) איפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהאי מילתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעותיו לפסחו האיך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין כו' אבל בפסח לא משייר כו' במעות ודאי משייר כו'

וע"ז אומר בירושלמי מה יוצא לחולין וחוזר וקידש (פי' אם השיור הוא בפסח שיוצא לחולין והמעות מתחללין על הפסח בשעה שיוצא) או לכך הקדישו משעה ראשונה (פי' דמשייר במעות שאם ימנה על הפסח יהיה המעות חולין) והק"ע והפ"מ שגו בזה

וע"ז אומר מה נפק מביניהון הפריש ק' מנה לפסחו והמנה אותו על חמשים אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקדש (פי' שהשיור הוא בפסח) שאר המעות חילין הן (והוא ט"ס וצ"ל) שאר המעו' קודש הן כיון שלא שייר במעות אין תימר לכך הקדישו משעה ראשונה וא"כ כיון שלא הקדיש רק לצורך הפסח שאר המעות חולין הם

שם ר' יעקב בר אחא בעי הגע עצמך שהמנה אותו על חנם (פי' מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש כיון שהמנה אותו על חנם וא"כ ישאר המעות קודש אלא ודאי הוא שהשיור במעות וע"כ אם המנה אותו על חנם א"כ ממילא הם חולין כיון שלא הקדיש רק לצורך פסח (דבמעות משייר כו')

עוד שם תמן תנינן נתן לה כספים הרי אלו מותרים יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב ע"ג המזבח אסור נתן לה מוקדשים הרי אלו מותרים (כצ"ל) רשב"ל אמר בממנה אותו על פסחו וחגיגתו (דאל"ה איך יכול ליתן לה מקדשים הא קדשים אינו שלו (וכמו דפריך הש"ס דילן בפסחים (ד' צ') והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ ודאי דמותר) רשב"ל אמר בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו וכמו דאמרינן בפסחים (שם) אמר ר' אושעי' בממנה זונה על פסחו ורבי היא כו' עיי"ש) הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש יהא אסור משום אתנן דהא בשעת המנאתו יוצא לחולין וחוזר וקדש אח"כ א"כ מאי טעמא אינו אסור משום אתנן ומשני פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום (פי' אע"ג דנתן לה האתנן אעפ"כ לא נהנה לתוך ידו כלום ע"כ אינו יוצא לחולין וע"כ אינו חל ע"ז אתנן) תדע לך דתנינן תמן מקריב עלי' קיני זבים קיני יולדות לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום: אעפ"י שמהנה אותו במה שמקריב קיני זבים אעפ"כ שרי כיון שלא נתן לתוך ידו כלום ה"נ אעפ"י שנתן לה שכר אתננה אעפ"כ לא נתנה לתוך ידו כלום וע"כ אינו יוצא לחולין וע"כ אינו חל על זה איסור אתנן

שם (ה"ו) ר' יונה ור' יסא הוינן אמרין ישראל כו' מזין עליו כו' עיין בספרי נחלת יהושע (סי' ב') ושם ביארתי. מי שהיה טמא פרק

תשיעי

(ה"א) מי שהי' טמא או בדרך רחוק' ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א"כ למה נאמר טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלו