נועם ירושלמי על מועד ק

דבעל מום כאבוד דמי תרתי ל"ל דכיון דתני אבוד ממילא שמעינן בבעל מום עכ"ל

והנה הק"ע שגה בפירושו ולא עיין בתמורה (דף כ"א) מה שפירש"י על שאבדה ונמצאת בעל מום שפי' רש"י קודם שנתכפר באחרת אם כיפרו הבעלים אחרי כן באחרת תמות אפי' לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפי' כיפרו הבעלים שוב באחרת רועה עכ"ל ובאמת הוי חמש חטאות מתות וזהו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעלי' ושעברה שנתה ושאבדה. וא"כ הוי חמש חטאות מתות רק בעל מום קאי אאבדה. וא"כ ניחא דאם נמצאת לאחר שכיפרו הבעלים לא בעינן אבדה וע"כ ניחא הא שבפסח קרב שלמים ועוד דלשמואל דס"ל כרבי כמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ג), והרי אבודה בשעת הפרשה לרבנן דלרעי' אזלי דתנן הפריש חטאתו כו' ואלו בפסח היכא דאבד ונמצא קודם שחיטה קרב ומשני שמואל כרבי ס"ל דאמר כל אבודה למית' אזלה ולרבי לא בעינן כלל בעלת מום וע"כ אמר דבפס' קרב שלמים ולפי' התוס' שם דנקט בעלת מום לרבותא דמהו דתימא הואיל ואיתרבי כל כך באבודה ובעלת מום הוי לה כאבודת לילה לידי רעיה קמ"ל דאפ"ה מתה א"כ ודאי ניחא דא"כ קאי בעלת מום לרבותא על אבודה ולא הוי לחוד וע"כ אמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים על אבודה וע"ז אומר ובעלת מום ר' זעירא בעי קומי ר' יסא לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא כאבוד הוא. צ"ל באבוד הוא (פי' האי בעלת מום קאי אאבוד) א"ל אוף אנא סבר כן והק"ע שגה בפירושו בזה

עוד (שם) בירושלמי הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריב את הב' עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדים אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון ואית תניי תני מצוה להקריב את הב' ותני שמואל כן בורר את היפה שבהם והב' ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בי"ו ר אליעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים בי"ו אתי דר' כר' אליעזר ושמואל תניתא כשיטתייהו דתני רבי אומר אין חטאת אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה הבעלים אין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו בה הבעלים

והנה הק"ע כתב והגיה ושמואל תניתא בשיטתייהו דרבנן דתני המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיו ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן קיימות אחת מהן תקרב והשניה תמות דברי ר"א וחכ"א אין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר שכיפרו וה"פ ור' אלעזר כרבי דאמר השניה תמות א"כ בפסח קרב שלמים דכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ושמואל כרבנן דאף בחטאת השניה תרעה וכל שבחטאת רועה בפסח נמי רועה דהכי ס"ל לשמואל כמפורש בבבלי (ד' צ"ו) והנה כל דבריו תמוהים מאוד והגיה בחנם דהא אדרבה אמרינן בבבלי בפסחים (ד' צ"ו] דשמואל כרבי ס"ל דאמר אבודה למיתה אזלי ע"כ נ"ל דקאי אהא דאמר בתחילה הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדים דבורר את היפה שבהם והשני ירעה עד שיסתאב ור' אלעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים וע"ז אומר אתי דר' כרבי אליעזר ושמואל תניתא בשיטתייהו כו' לשיטתו דשמואל דס"ל דכל שבחטא' מתה בפסח קרב שלמים וא"כ לר"א דס"ל דהוא עצמו קרב שלמים אם אבדה ונמצאת והרי שתיהם עומדות א"כ צ"ל דס"ל כרבי דאפי' אבודה בשעת הפרשה נמי מתה וע"ז אומר דתני וכן צריך להגיה דתנן המפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה כו' מהן הקרב והשניה המות דברי רבי וחכ"א אין חטאת מתה אלא שנמצא מאחר שכיפרו הבעלים אבל שמואל ודאי ס"ל כרבי דאמ' אבודה בשעת הפרשה מתה ושמואל לא אמר כללא ברועה וחדא קאמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ולאפוקי מר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא לאחר שחיטה וכמו דאיתא בירושלמי שם ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים וא"כ משמע מזה דשמואל סובר דחצות קבע ור' יוחנן ס"ל דחצות לא קבע וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' צ"ט) דשמואל סובר דחצות קבע ור' יוחנן סובר דשחיטה קבע וכמו דאמר ר' יוחנן אין לך בפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא אלמא שחיטה קבעה. ועיין בפ"מ (ספ"ו דפסחי' ה"ו) ר' יסא בשם ר' יוחנן דפסול הוא שאין לך פסח גופו קרב שלמים אלא בשאבד מקודם חצות כו' ושגה בזה דלר' יוחנן חצות קבע

שם (ה"ז) המפריש נקיבה לפסחו כו' מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתנן קודם לפסח ירעה עד שיסתאב ותמכר ויביא בדמיו פסח. עיין בספרי א"ה (דרוש י"ט) מה שביארתי שם

שם (ה"ח) הפסח שנתערבה בזבחים כו' נתערבה בבכורות ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו הני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר ר' יוסי אומר במחלוקת (ופי' הק"ע הא דתני אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני דחיישינן שמא לא יאכל אותם בזמנם ויהא צריך לבערם כשכלה לחיה מן השדה ונמצא מפסיד לכסף מעשר) במחלוקת דתנן (במ"ש פ"ג) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתו ור"ש מתיר וכי היכי דפליגי בתרומה ה"נ פליגי בשביעי' והך בריית' דתני אין לוקחין כרבנן א"ר יונ' ד"ה היא אוכלי תרומ' זריזים הם (ופי' הא דפליג ר"ש דהא דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני הוא מפני שאוכלי תרומה זריזין הם אבל הא דאין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני אתי כר' שמעון) התיב ר' חנינה קומי ר' מנא והא תנן נתערבה בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו ותני עלה יאכלו כחמור שבהם. א"ל אוכלי פסחים בשעתן זריזים הם כאוכלי תרומה תדע לך דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כו'. ותנינן תמן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה א"כ מוכח דאוכלי פסחים זריזים הן

[ולכאורה קשה דהא אמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) אין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה ר"ש מתיר כו' תמן תנינן ובכולן רשאים הכהנים לשנות באכילתן ולאוכלם צלוים שלוקים ומבושלים ולתת לתוכן חבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר"ש ר"מ אומר לא יתן לתוכן שלא יביא את התרומה לידי פסול אתי' דיחידאי דהכא בסתמא דתמן ודיחידאי סתמן כסתמן דהכא (כצ"ל) והוא משום דשם בזבחים שנה בלשון סתם. והנה הר"מ פירש דהא דאין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה הוא משום שלא יביא השמן לידי פסול אם יגע בו טבול יום וא"כ משמע דהאיסור הוא משום שביעית וא"כ לפי"ז הי' יכול להקשות על הא דאמר ר' יונה ד"ה היא אוכלי תרומה זריזים הן מהך דפ"ח דשביעית דתנן אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה ור"ש מתיר אלמא דאפי' בשביעית נמי מיקל ר"ש וא"כ מוכח דהטעם הוא כמו שכתב הר"ש דהאיסור הוא משום תרומה שלא יביאהו לידי פסול שצריך לאכול בשביעית וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) א"ל אמאי לא תותבי' מהא דאין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביא קדשים לבית הפסול ופי' רש"י כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית וכן משמע מהא דאמר לי' א"ל אביי ולאו אותביתה מהא דתבלין ואמר לי הנח לתרומת תבלין שהוא דרבנן הכי נמי תרומת ירק דרבנן

והנה מהירושלמי הזה מוכח דהא דתנן (בפ"ג דמ"ש) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר דהאיסור משום תרומה וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) דמתחלה שרי לאינון כו' אך לפי מה שהכריחו התוס' שם דהאיסור הוא משום מעשר שני דמעיקרא שרי לזרים והשתא אסור וכן משמע מהירושלמי (פ"ג דמ"ש) שלא יביאו לידי פסול מהו לידי פסול א"ר יונה שנפסל בטבול יום לאוכלו אין אתה יכול שהוא טמא ד"ת לפדותו אין אתה יכול שהוא טהור ד"ת (פי' שלגבי מעשר הוא טהור ד"ת) א"כ אין יכול לפדותו הוי שלא יביא לידי פסולי מהו ממעט באכילתו תרומה אסורה לזרים מ"ש מותר לזרים תרומה אסורה בטבול יום ומ"ש מותר בטבול יום וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתו תרומה מותרת לאונן מ"ש אסור לאונן תרומה אינה טעונה מחיצה מ"ש טעון מחיצה אשכח תני מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. וא"כ קשה מדר' יונה אדר' יונה דהכא א"ר יונה ד"ה אוכלי תרומה זריזים הם. והתם קאמר ר' יונה דהטעם משום דממעט באכילת מ"ש מחמת שנפסלה בטבול יום ולפדותו אינך יכול שלגבי מעשר שני הוא טהור וע"כ צריך לומר דהא דאמרי' אוכלי תרומה זריזים, הם. וע"כ כיון שיש איסור תרומה ע"כ זריזים הם אפי' לגבי איסור אחר וע"כ ניחא שפיר הכא גבי תרומה בכסף מ"ש וכן בהא דאין מבשלים ירק של תרומה בשמן של שביעית. דכיון דזריזים הם לגבי תרומה זריזים נמי לגבי איסור אחר משא"כ בהא דתני דאין לוקחים שביעית בכסף מ"ש דליכא איסור תרומה כלל ע"כ קאמר ר' יונה דאף ר"ש מודה בהא (והירושלמי הזה הובא (פ"ג דמ"ש) ג"כ תני אין לוקחין שביעית בכסף מ"ש כו' עיי"ש ודו"ק

והא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) ר' שמעון אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליו ואומר אם טמא הייתי