נועם ירושלמי על מועד צז

שם עבד של שני שותפים לא יאכל משל שניהם ר' יוסי אמר אין רשות לרבו לומר אי אפשי שתמנה על פסח אבל אומרים לו אי אפשי שתמנה ע"ז אלא ע"ז (איפשר לומר שמתרץ על הא דתנן במתניתין חציו עבד וחציו ב"ח לא יאכל משל רבו וא"כ משמע שאוכל משל עצמו ובעבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם והיינו משום ששניהם מקפידין שכל א' אינו רוצה שיהנה חלקו משל אחר או שחלקו של אחר יהנה מחלקו ע"כ לא יאכל אבל חצי עבד וחצי בן חורין אוכל משל עצמו דודאי הוא רוצה שיהנה חלק של רבו כדי לצאת ורבו אינו יכול לומר לו אי אפשי שתמנה על פסח ע"כ אוכל משל עצמו). היך עבידא עבד של שני שותפין צריך להמנות על הפסח (פי' אם שניהם אין מקפידין שיאכל משל עצמו שיחרר א' מהן חלקו צריך להמנות על פסח אחר שיחררו שניהם צריך להימנות על פסח אחר) שמואל בר אבא בעי עבד מהו שאוכל משלשתן. אמר ר' יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו נמצא הקדש פסול מעורב בעבודה

וצריך לבאר דאיך ניחוש שמא ישחררו רבו הא המשחרר עבדו עובר בעשה ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמר היך עבידא עבד של שני שותפין צריך להמנות על הפסח שיחרר א' מהן חלקו צריך להמנות על פסח אחר והוא דכיון דתחילה הי' עבד ושיחררו רבו א"כ הוי כמו גוף אחר וכמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ב) מעיקרא בהמה כו' וא"כ המנאתו שבתחילה לא הוי המנאה ע"כ צריך להמנות על פסח אחר שיחררו שניהם צריך להמנות על פסח אחר והוא משו' דתחילה הי' חצי עבד וחצי בן חורין ואח"כ כששיחררו השני בטלה המנאתו שמעיקרא וצריך המנאה אחרת

וע"ז אומר שמואל בר אחא בעי עבד מהו שיאכל משלשתם דאיפש' דהמנאתו ראשונה נמי הוי המנאה ולא אמרי' דכיון ששיחררו בטלה המנאתו. וע"ז אומר אמר ר' יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו (פי' דהא הוא חצי עבד וחצי בן חורין וא"כ איך תנן במתני' דחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו וא"כ מוכח דמשל עצמו אוכל וא"כ איך ימנה על הפסח כיון שהוא חצי עבד וחצי בן חורין וא"כ כופין את רבו לשחררו וא"כ כיון שהוא עומד לשיחרור א"כ אמאי לא חיישינן שמא ישחררו רבו וא"כ הקדש פסול מעורב בעבודה אלא ודאי אע"ג דשיחררו לא בטלה המנאתו. וע"כ נמנה על פסח של עצמו

ובזה יתיישב מה שפסק הרמב"ם (פ"ב מה' ק"פ ה' י"ג) מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו עד שיעשה כולן בן חורין והשיב ע"ז הראב"ד דהא לפי משנה אחרונה יאכל משל עצמו והנה הכ"מ האריך בזה וגם מה שכתב הרמב"ם בפי' המשניות ואמר לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח חציו בן חורין וחצי עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין והנה הרבה האריכו בפי' המשניות להרמב"ם מה כונתו במה שכתב כי הוא לא יניח חצי בן חורין וחצי עבד ע"כ לא יאכל עד שנעשה בן חורין (עיין בספרי ע"י שהארכתי שם לתרץ דברי הרמב"ם) ולפי מה שביא' הירושלמי ניחא דהרמב"ם מפרש דלמשנה ראשונה אוכל משל עצמו דלא חיישינן שמא ישחררנו רבו דהא המשחר' עבדו עובר בעש' וגם למאי ישחררנו. אבל במשנה אחרונה שעומד לשיחרור ע"כ חיישינן שמא ישחררנו רבו וע"כ בטלה המנאתו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה ע"כ נא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו. וכן איפשר לפרש בראיה שפסק ג"כ הרמב"ם (פ"ב מה' חגיגה) מי שחציו עבד וחציו ב"ח פטור מפני צד עבדות שבו התם ג"כ הטעם דכל זמן שהוא חצי עבד וחצי עבד פטור מן הראי' וא"כ הא שמביא עולת ראי' הוא מצד חירות אבל צד עבדות אינו יכול להקדיש העולה כיון שאינו בראיה וא"כ כל עולת הראי' הוא מצד חירות שבו וא"כ אם שיחררו רבו אינו יוצא במה שהפריש מכבר עולת ראי' מצד חירות וא"כ חצי חירות יראה ריקם בלא קרבן עולת ראי' וכבר פסק הרמב"ם שאם אין לו עולת ראיה לא קיים העשה דראי' ועבר על ל"ת דלא יראו פני ריקם וכבר האריך בזה הט"א בפ"ק דחגיגה (דף ז') ואם כן אם ישחררנו רבו אם כן יעבור על צד חירות שבו בלאו דלא יראו פני ריקם דחיישינן שמא ישחררנו רבו כיון שעומד לשיחרור וע"כ פסק דלמשנה אחרונה פטור מחמת צד עבדות שבו ודו"ק

שם ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקדושין ודכוותי' גירש אשה אין חוששין לגירושין ושמואל אמר חוששין לגירושין אתי דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן מי כגנב חציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים

והנה בספרי עמק יהושע ביארתי דהא דאמר אין חוששין לגירושין והקשו המפרשים דכיון דקידש אשה אין חוששין לקידושין א"כ איך אמר ודכוותי' גירש אין חוששין לגירושין וביארתי שם דהירו' סובר דלמשנה אחרונה דביום של רבו לרבו ביום של עצמו לעצמו א"כ אם קידש ביום של עצמו חוששין לקידושין ודלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בגיטין (ד' י"ב) אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה ויום של עצמו ישא בת חורין איסורא לא קאמרינן וא"כ אם קידש ביום של רבו שתחול הקידושין על יום של עצמו אינו חל הקידושין לאח"כ כיון דהשתא לא מצי לקידושי לא חל לאח"כ נמי דהא קידושין תלי ברצונה ג"כ וכ"ת הא היא מתרצית ג"כ אך כיון שאינו בא רק מחמת רצונה א"כ הוי כמו שהיא מתקדשת לאיש וכמו שכתב הר"ן משא"כ בגירו' שתלוי רק ברצונו ע"כ סובר שמואל דחוששין לגירושין ור' יוחנן סובר דכמו שאינו יכול לקדש שתחול הקדושין אח"כ ביום של עצמו ה"נ בגירושין עיי"ש בספרי עמק יהושע (ס' י"א) שהארכתי בזה

וכעת נרא' לי דהא דקאמ' ודכוותה אין חוששין לגירושין לא קאי על חציו עבד וחציו בן חורין אלא הא דקאמר ודכוותה היינו דכוותה שהיא חצי' שפחה וחצי' בת חורין סובר ר' יוחנן דאינו מועיל גירושין דכמו שחציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול לקדש כן חצי' שפחה וחצי' בת חורין אינה יכולה להתגרש דהא דחייב אשם שפחה חרופה הוא רק מצד שהם קידושי תורה אבל לא מצד שיכולה להתקדש וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מג) כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת אמר רב חסדא מי דמי התם לא שייר בקנינו הכא שייר בקנינו כו' אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קידושיה קידושין מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו אמר רב ששת כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושי' קדושין ואם כו' איזה היא שפחה חרופה זו שחצי' שפח' וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי אלמא בת אתרוסי היא אמר לו כלך אצל ר' ישמעאל שהוא אומר בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי ושפחה כנענית בת אתרוסי היא אלא מאי אית לך למימר מאי מאורסת מיוחדת ה"נ מאי מאורסת מיוחדת וא"כ כיון שהוא לאו בתורת קידושין ע"כ לא מהני גבי דידה גירושין

[וכן איתא בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"א) ר' שמואל בר רב יצחק בעא שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא לי' מן האשם פשיטא שאינה יוצאה בגט דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושין פשיטא שהיא יוצאה במיתת בעלה מהא דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן תרגמא כו' והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש מה צריכא לי' כר"ע בחצי שפחה וחצי בת חורין המאורסת לבן חורין פי' בתמי' דא"כ אין שייך בזה מיתת רבו והשלמת שש. ברם כר' ישמעאל צריכה לי' דר' ישמעאל אמר שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר אם נשואי תורה היא (דהא שפחה כנענית לאו בת קידושין היא אלא דנשואי תורה היא אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכה דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש וכמ"ד אין עבד עברי עובד את היורש וא"כ מוכח מזה הירושלמי דהא דקאמר ודכוותי' אין חוששין לגירושין האי ודכוותה היינו אם היא חצי' שפחה וחצי' בת חורין וע"כ פשיט מזה על הא דבעא רב שמואל בר רב יצחק שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עלי מן האשם ופשיט מר' יוחנן דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושין (פי' אם היא אשה שחצי' שפחה וחצי' בת חורין והוא כמו האמוראי שסוברים בגיטין (דף מ"ג) דחצי' שפחה וחצי' בת חורין אין קידושיה קידושין וגם רש"י פי' בגיטין (שם) דהא דאמר רב חסדא חצי' שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מה נפשך אי קידושי דראובן קידושין קדושי דשמעון לאו קידושין ואי קידושי דשמעון