נועם ירושלמי על מועד צו

פתר לה כר' יעקב דר' יעקב אומר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם והוא כמו דמשני בפסחים (שם) לא קשיא כאן שהיתה לו שעת הכושר כו' ר' יעקב אומר היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם]

שם ר' אימי בשם ר"א מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר שהשורף יש בו משום שובר (פי' דמשני דלמה ישרפו בששה עשר למה אין שורפין מתחילה קודם שנעשה נותר ויחלוץ את המוח ויכול לאכול) וע"ז אומר שהשורף יש בו משום שובר וא"כ כיון דסובר ר"א שהשורף יש בו משום שובר א"כ הא דקתני ישרפו בששה עשר היינו כיון שהוא פסול אין בו משום שובר אע"ג שהיה לו שעת הכושר והא דאין שובר העצם כדי ליהנות בעצמות הוא כמו דסברין מימר אין חולצין את הפסול משום דשימוש נותר מילתא היא

עוד שם שמואל אמר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית כו' יכול להוציאו אלא דרך שבירה ר' אחא בשם ר' יוחנן נמנין על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה ע"ד דר' יוחנן ישרף וימנה כיון שסובר דאם נמנה נמנה (ומסתמא מפני שיכול להוציאו ע"י שריפה) וישרף וימנה צ"ל ישרוף וימנה (פי' לכתחילה ומשני משום אבדן קדשים שאם ישרוף יהיה הפסד קדשים) והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' כ"ד) משום הפסד קדשים דילמא אכיל נורא כו' על דעתיה דשמואל ישרוף ויהנה (פי' שישבור העצמות לאחר שנעשו נותר ויהנה מן העצם וע"ז משני (כמו דמשני תחילה) סבר שמואל כר' יעקב דאמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם

שם ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על ריש לקיש דר' שמעון בן לקיש אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה אלא ארבעים מתניתא כשבא בטומאה משע' ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא כו' לוקין על שבירתו מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש והא תנינן העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ מפני מוח ויחלוץ את הבשר מן העצם ויקוץ שלא לפקע תחת הבשר

הנה הירושל' הזה הוא תמוה ע"כ נראה לי (שנתחלפו השיטות) והא דבעי ר' ירמיה צריך לגרוס אחר מתני' (ה"ה) דתנן אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף ובכאן צריך לגרוס רבי ירמיה בעי לית הדא פליגא על ר"ש בן לקיש דאמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו (פי' וא"כ איך תנן דאבר שיצא מקצתו קולף עד שיגיע לפרק וחותך ואמאי יקלוף הבשר ואח"כ ישבור העצם וכן מקשה הש"ס דילן בפסחים (דף פה) מיתיבי אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לפרק וחותך ואי אמרת אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש כזית בשר במקום זה אין בו משום שבירת העצם למה לי דקולף לפרק עד שמגיע וחותך נקלוף ביה פורתא וניתבריה ועל זה משני לא אמר אלא שלא ילקה הא לשוברו אסור (פירוש דלכתחילה אסור אפי' אם אין בו בשר)

ואח"כ צריך לגרוס מתיב (וצ"ל) והא מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן עצמות וגידים ונותר ישרפו בששה עשר (וצ"ל) ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ (פי' דא"כ דלא אמר ר"ל רק שאינו חייב אבל לכתחילה אסור לשבור א"כ מאי מקשה ר' יוחנן לר"ל ממתניתין דתנן העצמות והגידים והנותר ישרפו דא"כ יקלוף הבשר שעל העצם וישבור ויחלוץ את המוח ולא יצטרך לשורפן (וכצ"ל) מפני המוח ושלא לפקע תחת הבשר. והוא כמו דמתרץ לעיל מפני המוח (והוא כמו דמשני רבינא בפסחים (דף פ"ה) רבינא אמר בקולית ופירש"י דיש בו מוח מתוכו ולא מהני לי' קליפה ושלא לפקע תחת הבשר (פי' דזהו עוד תירוץ שנא לפקע תחת בשר (והוא כמו דמשני אביי בפסחים (דף פ"ה) משום דפקעי אבל לא כדמשני ר' ירמיה דרשב"ל מודה דלכתחילה אסור דא"כ איך אתבין רבי יהודה לרשב"ל מהא דתנן עצמות וגידים ונותר ישרפו בששה עשר אלא דהתירוץ הוא או משום מוח (וכדמשני רבינא) שלא לפקע תחת בשר (והוא כמו דמשני אביי שם) ודו"ק

עוד שם ר"ח בר אבא אמר ריב"ח מעתה המוציא אינו חייב עד שעה שאוכל כו'. עיין בספרי נחלת יהושע (סי' ה') ושם ביארתי ודו"ק

שם פשיטא דא מילתא התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורין בחלקן של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו אלו ונטמאו הן זכו טהורים בחלקן של טמאים אבל התחילו אלו ונטמא א' מהן לא זכו טהורים בחלקם של טמאים הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה עיי"ש

ולי נראה דקאי אמתניתין דשתי חבורות ע"ז אומר שאף ע"פ שנחלקו לשתי חבורות ונטמא חבורה א' א"כ איפשר דאין לחבורה השני שום זכות בחלקן של החבורה שנטמאו דכיון שכבר נחלקו לשתי חבורות ע"ז אומר התחילו אילו ונטמאו אילו זכו טהורין בחלקן של טמאים דכיון דהטמאים לא התחילו לאכול. ע"כ כיון שנטמאו ודאי יש זכות להחבורה השני' והחבורה השני' אוכלין ולא עוד אלא אפי' התחילו אלו ונטמאו הן אע"פ דכבר התחילו לאכול וא"כ יש לומר דאין זכות להחבורה השני' ע"ז אומר אעפ"כ זכו טהורין בחלקן של טמאים אבל התחילו אלו ונטמא א' מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאים (פי' החבורה השני' דכיון דהתחילו לאכול א"כ נעשית חבורה בפני עצמה. ע"כ אם נטמאו אחד מהן יש זכות להשאר מבני החבורה הזה דכיון דנתחלקו לשני חבורות ע"כ אם נטמא אחד מהן נשאר הזכות לבני החבורה הזו ולא להחבורה השני'. משא"כ אם נטמאו כל החבורה אע"פ שהתחילו לאכול אעפ"כ כיון דכל החבורה נטמאת הזכות הוא לחבורה השני' ודו"ק

שם (ה"ו) ציבור שנטמא אחד מהן כו' עיין בספרי אבי הנחל (דרוש ט"ו): האשה פרק שמיני

פסחים

(ה"א) ר' זעירא בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שו אלא מדעתו כו' מה אנן קיימין אם בממחין (פי' אם שהוא ממחה בפירוש נראה לי שצריך לגרוס אם בשאינם ממחין סתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה אלמא דזהו דווקא משום דסתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה אלמא דבעינן דעת דאל"ה צריכה לאכול מאיזה מהם שנשחט ראשון. ר' ירמיה בשם ר' יוחנן מתניתא בממחין (פי' שממחה בפירוש) וע"ז אומר לית הדא פליגא על דר' אלעזר דאמר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו וע"ז אומ' שני' היא פסח שני' היא חטאת פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו. וכבר ביארתי בספרי עמק יהושע והגהתי פסח לכשיגדיל אינו ראוי להתכפר בו ופירוש וע"כ אין הראיה משה לבית אבות דמפרישין שלא מדעתו משו' דבפסח אינו מועיל לכשיגדיל משא"כ במחוסרי כפרה מועיל לכשיגדיל

וכעת נראה לי דהא שמביא ראי' דמחוסרי כפרה מפרישין עליו שלא מדעתן דהא מפרישין על הקטנים עיקר הוכחה אינו מדמפרישין על הקטנים דילמא משום שזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו או כמו דאמרינן בכתובות (ד' י"א) דניחא לי' במאי דעביד אבוהון אלא דעיקר הראי' דהא יכולין הקטנים למחות כשיגדילו וכמו דאיתא בכתובות (ד' י"א) אמ' רב יוסף הגדילו יכולין למחות וא"כ דילמא ימחה אח"כ לכשיגדיל וא"כ הוי חולין בעזרה

וע"ז אומר שני' היא פסח שני' היא חטאת פסח לכשיגדיל (כצ"ל) ראוי הוא להתכפר בו (פי' אמי' יגדיל וימחה אעפ"כ ראוי הוא להתכפר בו דהא יש עליו עוד מנויים דהא האב נמנה עמהם. חטאת לכשיגדיל (פי' לכשיגדיל וימחה) אינו ראוי להתכפר בו וע"כ בחטאת דמחוסרי כפרה סובר ר' יוחנן דמפרישין עליהם שלא מדעתן מדלא חיישינן דילמא ימחה לכשיגדיל וא"כ אינו ראוי להתכפר בו משא"כ בפסק אפילו לכשיגדיל וימחה מ"מ ראוי הוא להתכפר בו כמו שבארתי ובזה יתיישב על מה שפסק הרמב"ם דאין עושין חבור' שכולה קטנים והכ"מ נדחק בזה עיי"ש אבל לפי מה שביארתי ניחא דחיישינן דילמא יגדילו וימחו וא"כ הוי הפסח חולין בעזרה ודו"ק

שם תני האשה עושה פסח ראשון לעצמה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דבכורים ה"ו) ושם ביארתי: