נועם ירושלמי על מועד צה

דהציץ מרצה על אכילות וכה"ג מקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ח) בשלמא זבחי' איכא דם עומר איכא נמי קומץ לחם הפנים נמי איכא בזיכין אלא שתי הלחם מאי איכא למימר כו' את אומר קומץ אוף הכא זורק וא"כ מוכח דהציץ מרצה על אכילות א"ר מנא תיפתר כר' אלעזר דר"א אומר אע"פ שאין שירים יש קומץ. אבל למאן דבעי שירים ע"כ איפשר לומר דאין הציץ מרצה על אכילות ועיין לקמן בירושלמי. א"ר מנא תיפתר כר"א דר"א אומר אעפ"י שאין שירים יש קומץ ומה שפי' הק"ע שם ודו"ק. והק"ע והפ"מ נדחקו בזה עיין שם ודו"ק

שם (ה"ו) על דעתי' דר"מ ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב כמיעוט אין תימר כרוב הטהורים אין עושין את הראשון אין תימר כמיעוט הטמאין אין עושין את השני אמר ר' יוסי לא אמר רוב טהורים אינן עושין את הראשון עיי"ש ודבריו דחוקים ולי נראה דיש לגרוס ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה אין תימר כמיעוט הטהורים אינן עושין את הראשון (פי' דא"כ יעשו בטומאה) ואין תימר כרוב הטמאין אין עושין את השני (דהא רובא לא מידחו לפסח שני). א"ר יוסי לא אמר מיעוט טהורים אין עושים את הראשון רוב טמאים אין עושין את השני (כצ"ל) פי' דהירושלמי מתרץ דע"כ סובר ר"מ במחצה על מחצה הטהורים עושין את הראשון והטמאים עושין את השני דלא אמרה תורה מיעוט טהורים אינן עושין את הראשון (פי' אם נימא דמחצה טמאים הוי רוב אעפ"כ מה בכך אם המיעוט יעשו בטהרה דלא אמרה תורה דמיעוט טהורים אינם יכולים לעשות בטהרה אלא דאם רוב טמאין אין מן הצורך לעשות בטהרה אעפ"כ יוכלו לעשות בטהרה וע"כ הטהורים עושין את הראשון ואם מחצה הוא כרוב עכ"פ אין עבירה בזה מה שיעשו הטהורים בטהרה דלא אמרה תורה מיעוט הטהורים אין עושין אה הראשון) והטמאים עושים את השני ג"כ ממ"נ דאם הם מיעוט בודאי נדחו לפסח שני וא"כ ניחא מה שהם עושים את השני ואם מחצה הוא רוב עכ"ז אין עוברים בזה מה שעושים את הפסח שני (דהירושלמי לטעמי' דס"ל לר' יודה דרובא יכולים לעשות פסח שני ג"כ אלא שלא הצריכתם התורה לעשות פסח שני וכמו שהבאתי בספרי א"ה (דרוש י"ג) הירושלמי (פ"ט דפסחים ה"ב) ניתן לישראל לבנות בית הבחירה יחיד עושה פסח שני וציבור אין עושין פסח שני ר' יודא אומר ציבור עושין פסח שני שכן מצינו בחזקי' שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם מאפרים ומנשה כו' וכבר ביארתי הירו' הזה בס' א"ה (דרוש י"ג עיי"ש) וע"ז אומר אר"י לא אמרה תורה מיעוט טהורים אין עושין את הראשון אלא דאמרה תורה שיוכלו לעשות בטומאה וע"כ הטהורים עושין את הראשון ממ"נ אם הטהורים נחשבי' כרובא שפיר עושין בטהרה ואם נחשבי' כמיעו' מ"מ יוכלו לעשות בטהרה דלא אמרה רוב טמאין אין עושין את השני פי' דלא אמרה תורה רוב טמאים לא יוכלו לעשות פסח שני אלא שלא הצריכתן התורה מחמת דטומאת מת נדחית בצבור אבל ברוב זבין יוכלו לעשות פסח שני לפי שיטת הירושלמי כמו שביארתי שם וע"כ אמר לא אמרה תורה רוב טמאים אין עושין את השני וא"כ עבדו שפיר דאם הם מועט לא שפיר עבדי בשני. ואפי' אם הם רוב מ"מ יוכלו לעשות השני. וע"ז אמר ר' יוסי לא אמר מיעוט טהורים (כצ"ל) אין עושים את הראשון רוב טמאים אין עושין את השני דמ"מ שפיר עבדי אפי' אם תאמר דמחצה על מחצה הוי כרוב ועיין בספרי א"ה (דרוש י"ג) דהש"ס דילן לא סבר הכי אלא דציבור אין יכולין לעשות פסח שני ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ט דפסחים ה"ז) היו הציבור חציו זבים וחציו טמאים רב אדא בר אהבה זבין נעשין אצל טמאים כטמאים אצל טהורים כו' רב הונא אמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה ובש"ס דילן (ד' פ') אמרינן איתמר היו רובן טמאי מחים ומיעוטן זבון כו' משום דלהש"ס דילן אי אמרינן דמחצה על מחצה כרוב א"כ לא יוכלו הזבין לעשות פסח שני דציבור לא נדחה לפסח שני וכן אמרינן בפסחים (דף ע"ו) ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינה כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאים עושין את השני אבל אי אמרינן מחצה על מחצה כרוב סובר רב דהללו עושין לעצמן משום דציבור אינם נדחים לכולי עלמא

שם על דעתי' דר' יהודה ההן מחצה על מחצה מה את עביד לי' ר' בא מכם רב מטמאים א' בשרץ שמואל אמר משלחין אותו לדרך רחוקה אתי' כמ"ד היחיד מכריע על הטומאה ברם כמ"ד אין היחיד מכריע על הטומאה משלחין שנים דרב כר"א כמה דאמר ר"א היו הציבור מגעי נבילות מנעי שרצים עושים בטומאה שאין שם מים לטבול אבל אם יש מים לטבול אינן עושים בטומאה עיין במה שביארתי בספרי א"ה (דרוש ט"ז) שם על הק"ע שכתב דרב כר"א אע"ג דשוחטין וזורקין על טמא שרץ שאני הכא דמיירי כשאין שם מים לטבול ואף הוא עושה בטומאה אבל כשים שם מים לטבול מודה לשמואל דמשלחין א' בדרך רחוקה דלא מהני טומאת שרץ שהרי יכול לטבול ולטהר לאכילה עכ"ל. וטעה בזה הרבה דרב דס"ל מטמאים א' מהם בשרץ בודאי דס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכמו דאמרינן בהדי' בפסחים (ד' פ') ועולא אמר משלחין א' מהם לדרך רחוקה. ופריך ויטמא בשרץ ומשני קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ. אלמא דרב דס"ל מטמאים א' מהם בשרץ ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ והכי אמרינן בפסחים (ד' צ') (לרב מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בו אלמא אמר רב מטמאים א' מהם בשרץ. אלא לרב מדאורייתא נמי לא חזי אלמא דרב ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ

וע"ז אמר הירושלמי אתי דרב כר"א כמה דר' אלעזר אמר הי' הציבור מגעי נבילות ומגעי שרצים עושים בטומאה וא"כ כיון דציבור עבדי בטומאה א"כ מסתמא היחיד לא עבד דאי הוי שוחטין וזורקין על טמא שרץ א"כ איך יצטרף לציבור לעשות בטומאה וע"כ אמר רב דמטמאין א' מהם בשרץ

והא דקאמר בירושלמי בשאין שם מים לטבול אבל יש שם מים לטבול אין עושים בטומאה היינו אם הי' הציבור מגעי נבילות ומגעי שרצים והוא משום דס"ל טומאה דחוי' היא בציבור וע"כ דוקא אם אין שם מים לטבול אבל אם יש שם מים לטבול צריך שיטבלו משום דטומאה דחוי' היא בציבור וא"כ מוטב לעשות בטהרה ואף דלאחר שיטבול יהי' מחוסר הערב שמש הא בזה כ"ע מודו דשוחטין וזורקין על טבול יום כמו דאיתא בפסחים (ד' צ') ועיי"ש שהארכתי בזה אי אמרינן דשוחטין וזורקין טל טמא שרץ היינו אפי' אם יש שם מים לטבול אעפ"כ מן הדין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אע"ג דיש מים לטבול ויוכל לטבול אח"כ. אך הדין דהי' מגעי ציבור ומגעי נבילות דעושים בטומאה והוא כמו שביארתי דס"ל שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ביחיד. ע"כ בציבור עבדי בטומאה ע"ז אומר דזה דוקא בשאין שם מים לטבול אבל אם יש שם מים לטבול איך יעשו בטומאה דהא איפשר לעשות בטהרה שיטבלו ע"כ אמר בשאין שם מים לטבול ודו"ק

[והא שאומר היו הציבור מגעי נבילות ומגעי שרצים לכאורה לפי מה שבארתי בספרי א"ה (דרוש י"ג) שהשגתי על הפר"ח שחולק בין מגע טומאת זבות לבין טומאת מת. ובארתי שכל טומאה שע"י מגע הם דומים לטמא שרץ א"כ אמאי קאמר היו מגעי נבילות ומגעי שרצים דהא הוא הדין במגעי זבים ואיפשר לומר משום דהירושלמי ס"ל אליבא דרומאי דמגעי זבים אינן עושין בטומאה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ז) הדא אמרה הי' הציבור מגעי זבים ומגעי זבות אינם עושים בטומאה ע"ש

שם (ה"י) העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו' ובגמ' עצם שאין עליו בשר ר' יוחנן אמר אסור לשוברו רשב"ל אמר מותר לשוברו מתיב ר' לרשב"ל והא תנינן העצמו' והגידין והנותר ישרפו בשש עשר ויקוץ מפני המוח שבקילית ויחלוץ את הבשר מן העצם ויהנה מן העצם סברין מימר אין חולצין את הפסול אמר ר"א ואפי' תימר חולצין פתר לה כר' יעקב דר"י אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם

[הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' זה הירושלמי וע"כ נראה לי להגיה (שנתחלפו התיבות וכצ"ל) מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויחלוץ את הבשר מן העצם ויקוץ מפני המוח שבקולית (פי' דר' יוחנן מקשה לרשב"ל שאמר דעצם שאין עליו בשר מותר לשוברו וא"כ אמאי הוי העצמות נותר ויחלוץ את הבשר מן העצם ויקוץ. וא"כ לא יהי' נותר ומשני מפני המוח שבקולית (פי' כיון דיש מוח בתוכו לא מהני קליפה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' פ"ה) רבינא אמר מפני המוח שבקולית וכמו שפירש"י שם כיון דיש מוח בתוכו לא מהני ליה קליפה

ואח"כ פריך ויהנה מן העצם (פי' שישברנו אח"כ ויוציא המוח ויוכל ליהנות מן העצם ואמאי ישרפו העצמות ג"כ) סברין מימר אין חולצין את הפסול (פי' המפרשים משום דבו ואפי בפסול ולי נראה דהא דאמר סברין מימר אין חולצין את הפסול הוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' פ"ג) אמר רב מרי כו' עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעש' בסיס לדבר האסור נימא מסייע ליה העצמות והגידים והנותר כו' הני עצמו' דמי אילימא דלית בהו מוח כו' נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא למה להו שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפנה ונשדינהו לדידהו וע"ז אומר בירושלמי סברין מימר אין חולצין את הפסול דכיון דשימשו נותר ע"כ בעי ג"כ שריפה ע"ז אמר ר"א ואפי' תימר חולצין