נועם ירושלמי על מועד פג

אאם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד אבל בתוך המועד בודאי צריך בדיקה כיון דמחמיר קודם הפסח בבדיקה שצריך שיבדוק ג' פעמים ודו"ק

שם וכר' יודה אפי' אותו הבית לא יהא צריך בדיקה נשמעינה מן הדא אמר ר' יודה מעשה בשפחתו של מסיק א' ברימון שהשליכה נפל א' לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו שדרך חולדה וברדלס להיות גוררין אותו ומשני רצה היא אחר הבשר ואינה רצה אחר הפת ואפי' תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת בשר גוררת ואוכלת פת גוררת ומנחת רבנן דקיסרין בשם ר' אבהו אין חוששין שמא גררה חולדה וכר' יודה חוששין ופי' הק"ע דר' יודה אפי' לקולא קאמר דמסתמא גררה החולדה כש"כ דלחומרא חוששין וצריך בדיקה ודוקא ממקום למקום באותו הבית וכן כתבו התוס' בפסחים (ד' ט') בד"ה ולא חיישינן לחולדה הא לא פריך דניחוש לחולדה אפי' מבית לבית דא"כ אין לדבר סוף דאי איפשר שלא לבדוק א' קודם חבירו ואיכא למיחש שמא גררה חולדה מבית שאינו בדוק לבדוק אלא ממקום למקום פריך דהיינו באותו הבית עצמו כלומ' ולא חיישינן לחולדה באותו הבית עצמו עכ"ל

והנה עוד יש לבאר הא דאמר וכר' יהודה חוששין כיון דעיקר הטעם דאין חוששין הוא משום דא"כ אין לדבר סוף ור' יהודה סובר (בפ"ק דיומא) דמתקינין לו אשה אחרת ואינו סובר כמו חכמים שאמרו לו א"כ אין לדבר סוף א"כ עכ"פ באותו הבית צריך לחוש ואיפשר עוד לומר כמו דאמרינן שם בירושלמי (פ"ז דיומא ה"א) מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שלא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו דברי ר' יודה אמר לו ר' יוסי א"כ אין לדבר סוף שמא תמות זו ותמות אשה אחרת א"ר מנא עד דאת מקשי על דר' יודא קשייתי' על דרבנן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר קרי מצוי ומיתה אינה מצוי' כו' דר' יהודה אומר מיתה מצוי (פי' דבדבר שהוא מצוי כל כמה דאיפשר לתקוני צריך לתקן אע"ג שאין לדבר סוף מ"מ כל כמה דאיפשר לתקן צריך לתקן כיון שהוא דבר המצוי משא"כ במיתה שאינה מצוי' א"כ אין צריך לחוש וע"כ אמרו לו חכמים שאם הוא חושש אף לדבר שאינו מצוי א"כ אין לדבר סוף שמא תמות זו ותמות אחרת וא"כ הכא נמי כיון שר' יהודה אומר שאפי' להקל לענין טומאה אמרינן שעכברים גררוהו וע"כ אומר וכר' יודה חוששין פי' כיון שהוא מצוי לשיטת ר' יהודה ובמצוי לא אמרינן דא"כ אין לדבר סוף דמ"מ כל כמה דאיפשר לתקוני צריך לתקן וע"ז אומר וכר' יהודה חוששין לענין שצריך בדיקה ממקום למקום באותו בית ודו"ק]

שם (ה"ה) ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האיצטבא כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין כו' ובגמ' רשב"ל אמר בשם ר' ינאי כשירות היו משם מאי הוא פוסלן שלא לשהות עליהן את הזבח כו' והנה הק"ע פי' כשירות היו כלומר אפי' לא היה להן פסול גדול כלינה שהן עומדים לשריפה אפ"ה מאחר דאין להן תקנה לאכול ואפי' הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן לי' התם והיכי דמי כגון שלא נשחט עליהן את הזבח ויש להם קדושת דמים משהקדיש ואין להם היתר עד שישחוט עליהן הזבח ויזרוק הדם דלחמי תודה אין קדושין קדושת הגוף אצא בשחיטת הזבח דתני על חלות לחם חמץ יקריבנה כו' וכן פי' הפ"מ והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ג) משם ר' ינאי אמרו כשירות היו ואלא אמאי קרי להו פסולות שלא נשחט עליהן הזבח כו'

אך לי נראה שזה דוחק דא"כ ה"ל להירושלמי למימר כשירות היו אלא שלא נשח' עליהן הזבח כמו שאומר בש"ס דילן. ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) ר' ירמי' אמר ר' אלעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין מהו שיפסלו משום יוצא או לא וע"ז אומר מה צריכא לי' כרשב"ל ברם כר' יוחנן פשיטא לי' דאתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם ר"י אומר חוץ לחומת ירושלים רשב"ל אמר חוץ לחומת העזרה. רשב"ל כדעתי' דאמר ר' אמי בשם רשב"ל בשר שלמים שיצא ואח"כ נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משם יוצא כו' וא"כ לרשב"ל הא שאומר רשב"ל השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם הוא משום דאם יקדש ע"כ נפסל ביוצא ע"כ אינו קדוש כלל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בפסחים (ד' ס"ג) אלימא בעל בסמוך קא מיפלגי דרשב"ל סבר על בסמוך ור' יוחנן סבר לא בעינן על בסמוך והא איפלגו בה חדא זימנא דתנן השוחט ש ש תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה ר' יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי אבל חוץ לחומת עזרה קדיש ולא בעינן על בסמוך רבי שמעון בן לקיש אמר אפי' חוץ לחומת עזרה לא קדיש אלמא בעינן על בסמוך כו' וא"כ סובר הש"ס דילן דפליגי בעל בסמוך ולכאורה קשה דלמה אינו אומר הש"ס דילן דהטעם הוא משום דנפסל ביוצא וכמו דאית' בירושלמי וכמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ט) נימא מסייע לי' בשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול ר' יוחנן אמר כשר הואיל וסופו לצאת ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת כו' וא"כ אמאי לא אמר הש"ס דילן כשיטה הירושלמי דע"כ לא קידש הלחם משום דאם יתקדש נפסל ביוצא ואיפשר לומר דהש"ס דילן סוב' דאעפ"כ קידש לר"ל אך שנפסל ביוצא

וא"כ איפשר לבאר דע"כ קאמר רשב"ל בשם ר' ינאי כשירות היו משום מאי הוא פוסלן שלא לשהות (צ"ל לשחוט) עליהם הזבח (פי' דכיון שמונחות על גג האיצטבא שהוא בהר הבית א"כ אינו מועיל להם שחיטת הזבח והוא משום דאם ישחט עליהם הזבח א"כ תהי' נפסלת ביוצא וע"כ רשב"ל לטעמי' שסובר דע"כ לא קדש הלחם וע"כ קרי להו פסולות אע"ג שבאמת הם כשירות שלא קידש עליהם הזבח אך מפני מה לא קידם בשחיטת הזבח משום דאם יתקדשו א"כ תהי' נפסלת ביוצא וע"כ קרי להו פסולות אבל בש"ס דילן בפסחים (ד' י"ג) משני כגון שלא נשחט עליהם הזבח כגון שאבד הזבח ולא משני כשיטת הירו' הטעם הוא משום דבש"ס דילן אמרינן משום ר' ינאי אמרו כשירות היו אלא שלא נשחט עליהם הזבח וא"כ כיון שאמר משום ר' ינאי אמרו ולא קאמר דרשב"ל אמרה א"כ לא יוכל לומר דהטעם הוא כמו דאיתא בירו' שאין השחיטה מקדש את הלחם ועוד דלשיטת הש"ס דילן אפי' לר"ל קידשם הלחם אלא שנפסל משום יוצא וע"כ אומר הש"ס דילן כגון שלא נשחט עליהם הזבח דהיינו שאבד הזבח

וע"כ פריך ולא בשחיטה הן קדושות ויפדה ויאכל אמר ר' חנינא חולייא קומוי לא אוכל ואת אמרת יפדה ויאכל (פי' כיון דמשני דלא קידשם בשחיטת הזבח א"כ יפדה ויאכל וע"ז אומר חולין קומוי לא אוכל (פי' שיש לו הרבה חולין ואין אוכלים מצוי ויאכל קדשים)

שם (ה"ו) ר' חנניה סגן הכהני' אומ' מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו ובגמ' בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן ר' יוחנן אמר בין זה ובין זה ד"ת על דעתיה דבר קפרא ניחא (פי' שהוא אומר ולד הטומאה מדבריהם ניחא דאם כן מוסיפין טומאה על טומאתו). על דעתיה דר' יוחנן (פי' שאומר דבין זה ובין זה דבר תורה) אב הטומאה עושה ראשון ולד הטומאה עושה שני (פירוש דהוי שני ואיפשר שצריך לגרום ולד הטומאה הוי שני) שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו (פי' וא"כ מאי הוספת טומאה איכא) ומשני שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני (פי' דמיירי בולד ולד הטומאה וע"כ הוי שלישי ואח"כ נעשה שני וא"כ מוסיפין לו טומאה על טומאתו) תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא (פי' כגון נותר ופיגול) וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה (פי' וע"כ הוי חידוש דטומאת דבריהן נמי שורפין עם טומאת תורה) על דעתיה דרבי יוחנן (פי' שאמר בין זה ובין זה דבר תורה פסול תורה עם טומאת תורה שורפין (פי' לב"ה דמתירין לשרוף פיגול ונותר עם בשר טמא) כש"כ טומאת תורה עם טומאת תור' ומשני רבי חנני' סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דר' חנניה סגן הכהנים שנה אליבא דב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש מודים בזה)

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי על הירושלמי (פ"ח דברכות) ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. מה טעמא דב"ה לעולם אחורי הכוס טמאין כו' ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ דתנינן תמן ר"מ אומר לידים טמאות וטהורות א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים