נועם ירושלמי על מועד ח

ע"כ נ"ל לבאר והוא כמו דאמרינן בכתובו' (ד' ל"א) הבא על אחותו כו' ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' דאינו לוקה ומשלם כו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו כו' ואמרינן שם בכתובות (ד' ל"ג) ר"ל אמר הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם כו' ואמרי' בכתובות (ד' ל"ד) בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דקא מוקים לה כרבנן אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כיון דאתרו בו פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואזדו לטעמייהו דכי אתי רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור רבי יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה ר"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו בו פטור כי לא אתרו בו נמי פטור ואמרינן (שם ד' ל"ה) אלא כי אתא רבנן אמרו חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר כו'

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"א) תמן תנינן האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ותנינן אלו הן הלוקין הכא את אמר לוקה וכא את אמר משלם ר' יוחנן לצדדין הוא מתניתא אם התרו בו לוקה לא התרו משלם כו' ר' שמעון בן לקיש אמר ואפי' לא התרו אינו משלם מאחר שאלו מתרין בו היה לוקה מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש האוכל תרומה שוגג משלם את הקרן וחומש ואלו התרו בו אינו לוקה פתר לה כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם א"ר חנינא קומי ר' מנא ואפי' יסבור דמתניתא דר"מ קריי' דר"מ והכתיב איש כי יאכל קודש בשגגה אלא מיסבר סבר רשב"ל חומש קרבן כו'

והנה האחרונים הקשו מהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם א' ר"מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב והקשו אהא דאם היה שבת והוציאו בפיו חייב דא"כ הוה חייבי מיתות שוגגין ואמרינן בכתובות (ד' ל"ה) אלא כי אתא רבנן אמרו חייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין כו' וא"כ כיון דבחייבי מיתות שוגגין כ"ע מודו דפטור אם כן לדברי ר"מ לא יתחייב אשם לפי מה שכתבו התוס' בפסחים (ד' כ"ט) דאע"ג דלענין קרבן לא אמרינן קלב"מ אעפ"כ אמרינן שם האוכל חמץ של הקדש במועד כו' יש אומרים לא מעל ואמרינן התם א"ר יוחנן ר' נחוניא בן הקנה היא דתני' ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין והטעם הוא כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש עכ"ל וא"כ ה"נ כיון דחייבי מיתות שוגגין פטורין א"כ איך מתחייב אשם מעילה דכיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן והנה האחרונים תירצו דזהו דווקא לר' נחוניא ב"ה דס"ל דחייבי כריתות נמי פטור ואם כן סובר דלא אמרינן דדווקא ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר וע"כ פטור מקרן וחומש דמעילה דאע"ג דהוי כמו לצאת י"ש אבל לפי מאי דקיי"ל דלצאת י"ש חייב א"כ הוי קרן וחומש דמעילה כמו לצאת י"ש אבל הירושלמי סובר דאפי' במעילה נמי פטור מקרן וחומש

ובזה יתבאר הירושלמי מיתיבי הא מתניתא זמנין דמותבין ומסייעין לרבי יוחנן זמנין דמותבין ומסייעין לר"ל והוא דמותבין לר"ל ומסייעין לר' יוחנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ. ר"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם וע"כ מותבין מזה המשנה לר"ל ומסייעין לר' יוחנן דס"ל דאין חייבי מיתות שוגגין פטורין דאל"כ איך אמרו לו אינו מן השם דמשמע דאם היה מן השם היה מודה לר"מ. והא קשה דאם כן לא יתחייב אשם מעילות

וע"ז אומר הוציאו בשבת אין כאן הנחה פי' דלכאורה איפשר לומר דנגמרה הנחתו בפיו קודם שבלעו וע"כ מתחייב אשם מעילות על הבליעה שאח"כ. ע"ז אומר הוציאו בשבת אין כאן הנחה פי' שאין כאן הנחה דלשיטת הירושלמי דקאמר א"ר יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך. וא"כ לא נגמרה ההנחה עד שנחה בתוך מעיו. וא"כ אמאי אמרו לו אינו מן השם והא דמקשה מהא דאמרו לו אינו מן השם ולא מקשה מהא דר"מ גופא דאמר הי' שבת והוציאו בפיו חייב הוא משום דמדר"מ לא קשה דהא איהו ס"ל דלוקה ומשלם ואפ"ל דכמו שלוקה ומשלם ה"נ ס"ל דמת ומשלם וע"כ מקשה מהא דאמרו לו אינו מן השם ותיפוק ליה דאם נוסיף חטאת משום שהוציאו בשבת א"כ לא יתחייב קרבן מעילה

ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות שם] הכל מודין שלא היה ממון אצל מיתה מן הדא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג בין מזיד לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלק בין שוגג בין מזיד לפוטרו ממון מה פליגי ממון אצל מכות כו' וא"כ קשה דאף לר' יוחנן נמי פטור מאשם מעילה אך זהו דווקא בדבר א' ע"כ ילפינן ממכה אדם אבל לא בב' דברים וכמו דאמרינן שם בירושלמי דאתפלגין השוחט אותו ואת בנו כו' ר' יוחנן אמר התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה כו' רשב"ל אמר אפי' התרו בו משום אותו ואת בנו לא היה לוקה מאחר שאלו התרו בו כו' היה נסקל א"ל אפי' כר' יוחנן צריכא ליה תמן שני דברים וכא דבר א' כו' דבשני דברים אמרינן דאפי' בחייבי מיתות שוגגין נמי לוקה משא"כ בדבר א'. וא"כ לענין ממון נמי אע"פ דחייבי מיתות שוגגין פוטר לכ"ע אך זהו דווקא בדבר א' אבל לא בשני דברים וביארתי זה במ"א שיטת הירושלמי וע"כ מסייעין מזה לר' יוחנן דאין חייבי מיתות שוגגין פטורין דלר"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין אפי' בשני דברים א"כ יפטור מקרבן מעילה (והירושלמי לא ס"ל התירוץ דהוי כמו לצאת ידי שמים ואפילו בתרומה שכתבו התוס' בכתובות דע"כ חייב בשוגג משום דהוי לכפרה אפ"ה אמרינן בירושלמי (שם) אפי' יסבור ר"ל כר"מ מתניתא דר"מ קריי' ל דר"מ והכתיב איש כי יאכל קודש בשגגה. אלא מיסבר סבר רשב"ל חומש קרבן ואפי' תימא חומש קרבן קרן קרבן (פי' בתמיה) א"ר יודן בר שלום מתניתא אמרה שהקרן קנס דתנינן תמן אינו משלם תרומה אלא חולין מתקנין והם נעשים תרומה אילו מה שאכל היה משלם ניחא ועוד מהדא דתני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאים יצא ולא דמי עצים הוא חייב לו הדא אמרה שהקרן קנס כמה דאת אמר הקרן קנס ודכוותה חומש קנס (ופי' הפ"מ מסקנת הקושי' היא דמאי חשבת קרן קנס ולחומש קרבן ואמאי לא נימא דחומש ג"כ משום קנס הוא דריבתה התורה לאוכל בשגגה) והדרא קושיא לדוכתא דלא הוי חומש כקרבן וקשי' לר"ל היכי מתרץ לה לקרא ומשני אלא רשב"ל כדעתי' כמה דאת אמר תמן הכל הוא בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לא שישלם ממון וכא היה הכל בכלל וכל זר לא יאכל קודש יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה שישלם ממון אלמא דאפי' בתרומה לא משני הירושלמי דהוי משום כפרה אלא שהוא בתורת קנס. וע"כ סובר נמי דבמעילה נמי לא הוי הטעם משום שהוא כמו לצאת ידי שמים וכן משמע בירושלמי דקאמר (שם) והתני מודים חכמים לר"מ בגונב תרומה של חבירו שהוא חייב לשלם שכן האוכל תרומה לוקה והתני מודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלבו לוקה והתני החוסם את הפרה משלם ששה קבין לפרה וארבע קבין לחמור שכן החוסם פרתו לוקה ונראה לי שהוא כמו שפירש"י בכתובות (ד' ל') רב אשי אמר בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין של חבירו ופי' הקונט' דס"ל לרב אשי דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור כו'. וכתבו התו' נראה דאי חשיב אכילת תרומה וקריעת שיראין ממון לזה ונפשות לזה אם כן תקשי ליה לרבא הא דתנן בב"ק (ד' ל"ב) והוא שהדליק את חבירו כו'

וע"כ משני הירושלמי דכיון דאם אכל חלבו נמי היה חייב מלקות או שאוכל תרומתו נמי חייב מלקות ע"כ הוי כמו מלקות לזה וממון לזה וע"כ חייב ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי א"ר יוסי שכן מחוייבי מיתות גנב תרומת הקדש ואכלה שהוא לוקה ומשלם מ"מ הפסידו ממון והנה הירושלמי הזה תמוה והפ"מ פי' כמחוייבי מיתות כלומר ר' יוסי מסיק לטעמא דמילתא דבני חייבי מיתות מצינו נמי לוקה ומשלם כגון גנב תרומת הקדש שהקדישו לבדק הבית דהרי מכל מקום הפסידו ממון לחבירו עד כאן לשונו

ולי נראה לבאר במה שביארתי בספרי נועם ירושלמי על הירושלמי (פ"ו דתרומות) יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש ר' יוחנן אמר משלם לשבט כו' וביארתי שם הטעם דס"ל דהקדש לא חל על תרומה אע"ג דהוי מוסיף וא"כ לא חטא רק בתרומה משום דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה ואעפ"כ ס"ל דמשלם להקדש דאף על גב דאיסור הקדש לא חל על תרומה דס"ל דאפי' באיסור מוסיף נמי אין איסור חל על איסור אעפ"כ כיון שהקדישו שייך הממון להקדש וא"כ מצינו שחייב לשלם להקדש אע"ג שאין איסור הקדש חל ואיפשר שזהו תירוץ דבהקדש איך מתחייב לשלם לדברי רבי דס"ל הזיד במעילה במיתה וע"ז אומר שכן מחוייבי מיתות גנב תרומת הקדש ואכלה שהוא לוקה ומשלם מ"מ הפסידו ממון וא"כ מוכח דאע"פ שאין בו איסור דהקדש דהוא לא חל על התרומה מ"מ חייב בתשלומין אלמא דהחיוב של תשלומין במעילה אינו משום איסור מעילה וע"כ אפי' בהקדש גופא חייב לשלם אע"פ דהוי חייבי מיתות שוגגין והוא משום דהתשלומין אינו מחמת איסור הקדש דהא אם גנב תרומת הקדש שאין איסור הקדש חל אעפ"כ מחייב בתשלומין דהא מ"מ הפסידו ממון אם כן התשלומין של הקדש אינו מחמת הלאו דהקדש וא"כ מוכח דהירושלמי אינו סובר דהטעם משום דהוי כמו לצאת י"ש דאם כן הי' איפשר לתרץ דהטעם הא דחייב במעילה משום דהוי כמו לצאת ידי שמים ואם כן קשה מהמתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבעה חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ אמרו לו אינו השם. וא"כ פטור מאשם מעילות לר"ל דס"ל דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור

וע"כ מתיבין ומסייעין לר' יוחנן דס"ל דבשוגג אין חייבי מיתות פטורין אך עכ"ז הא דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן זה אינו רק אי אמרינן בגניבה הראשונה דבן סורר ומורה שפטור מתשלומי כפל דמאחר שהוא בהתריי' מיתה הוא פטור אע"ג דהחיוב מיתה לא נגמר עד לאח"כ אפ"ה פטור וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"א) גופא אמר ר' אבהו הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא וא"כ קשי' הכא לר"ל דסובר דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור דא"כ אם הוציא בשבת פטור מאשם מעילות אבל אי אמרינן דכיון דלא נגמר חיוב מיתה עדיין ע"כ אינו פטור א"כ ניחא שפיר אפי' לר"ל דהא החיוב מיתה לא נגמר עד שנחה בתוך מעיו וכמו דאמרינן בירושלמי הכא א"ר יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה וא"כ לא נגמר ההנחה עד שנחה בתוך מעיו. וע"כ אינו פטור ממעילה. משום דהתם החיוב נגמר בשעת אכילה אבל אי אמרינן דכיון דההתחלה הוא בחיוב מיתה ע"כ פטור. א"כ קשה דהא אם הוציא בשבת פטור ממעילה וא"כ מוכח מזה כר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר א"כ מוכח מזה המשנה כר' יוחנן. וע"כ אומר אימתי (צ"ל אית) דמותיבין ומסייעין לר' יוחנן שמזה הוא סיוע לר' יוחנן כמו שביארתי וע"כ אומר אית דמותיבין ומסייעין לר' יוחנן הוא משום דזהו דווקא אי אמרינן דכיון שהי' ההתחלה של חיוב מיתה פוטר אבל אי אמרינן דאינו פוטר א"כ לא מותיבין לר"ל ולא מסייעין לר' יוחנן וכמו שביארתי וע"כ אומר אית דמותיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה