נועם ירושלמי על מועד ז

צריכין לכלי וגזרינן. ואם כן לשיטת הש"ס דילן הוא משום שהוא גזירה דרבנן אבל לשיטת הירו' הוא משום שמכניס מרה"ר לרה"י ואעפ"י שפיו הוא למעלה מעשרה והוי מקום פטור אפ"ה כיון שמתגלגלין ויורדין ע"כ חייב וכן אמרינן (שם) בירושלמי תני גמל שראשו ורובו מבפנים מלעיטין אותו מבפנים מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ ופריך בירוש' אין פיו למעלה מעשרה טפחים ע"ש שבארתי בארוכה ושם הבאתי התוס' דעירובין (דף כ') בד"ה לא יעמוד אדם שכתבו בפרק בתרא דעירובין (דף צ"ט) מוקי לה בחפצים הצריכין לו וגזרינן שיכניס אצלו וקשי' דתיפוק לי' דקא מעייל מרה"ר לרה"י כו' ועי' מה שביארתי ע"ז (פ"ב דעירובין ה"ב)

והנה לפי שיטת הירושלמי הי' סבור מתחלה שהוציא מרה"י לרה"ר והניח בפיו ובלען דבפיו הוי מקום פטור אך שהחיוב הוא מחמת שבלען וכמו דאמרי' בעירובין (שם) שנייא היא שמתגלגלין ויורדין וא"כ אף שהלך המאכל דרך מקום פטור אפ"ה חייב. והוא דלא כמו שכתבו התוס' בשבת (דף ק"ב) בד"ה והוציאו בפיו חייב וכתבו התוספות כולהו כהדדי קא אתו דבליעתו הוי הנחה כו' ואע"ג דפיו למעלה מי' ואינו רחב ד' בטל הוא אגב ר"ה וזהו לשיטת הש"ס דילן דאם הוא עומד במקום א' לא הוי פיו מקום פטור וכמו שכתבו התוס' בעירובין אבל לשיטת הירושלמי הטעם הוא משום דמתגלגלין ויורדין והוי כמוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו דחייב כמו דאמרינן בשבת (דף ו')

וע"כ פריך דזהו דוקא אי אמרינן דמהלך לאו כמניח דמי. אבל אי אמרינן דמהלך כמניח דמי א"כ בשעת הילוכו כיון שעל כל פסיעה הוי כמו שנח א"כ בשעה שהי' בפיו נח דהא מהלך כמניח וא"כ הוי כנח במקום פטור. וע"ז משני א"ר יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידיו ונטלה ואכלה והרי לא הילך והחיוב ע"י שהכניס מרשות הרבים לרשות היחיד ולא הילך

וכן אמרינן לקמן בירושלמי המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתן בבת אחת הא אם עשה מלאכתן בבת אחת חייב בן עזאי אומר אפי' עשה מלאכתן בבת אחת פטור והא תנינן רבי מאיר אומר אם היה שבת והוציאו ואמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח על דעתיה דרב הונא דלא כבן עזאי (פי' שאמר דפליגי במוציא) על דעתי' דר' יהודה דלא כבן עזאי ודלא כרבנן (פי' לרב יהודה דאמר הכל מודים במוציא שהוא פטור דברי הכל היא שמהלך כמניח. וא"כ הוא דלא כבן עזאי ודלא כרבנן). א"ר חיננא מנו אמרו לו חכמים שהן בשיטת בן עזאי (פי' דאדרבא מנו אמרו לו חכמים היינו ר' יוסי) וכמו דאמרינן מנו אמרו חכמים ר' יוסי ושהן כשיטת בן עזאי (פי' דמהלך כמניח דמי דהא אמר ר' יוסי אם העבירו דרך עלי' חייב והוא משום דמהלך כמניח) ואעפ"כ לא קשיא דהא אמר ר' יודן תיפתר שהי' מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך. וא"כ כיון שלא הלך א"כ ניחא ולא קשי' על דרב הונא ורב יהודה ודו"ק

[והנה בזה שאמר בירושלמי א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך וא"כ החיוב הוא ע"י הנחה שבמעיו. בזה יתבאר הירושל' דאמרינן בב"ק ופ"ג ה"ב) המוציא את תיבנו כו' וכל הקודם בהם זכה כו' חזקיה אמר והוא שהפכה על פניה לזכות בה מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. אלא המטלטלין מהו שיקנה בגרירה א"ר בון בר חייא נראין הדברים בעמודין ובעורות קשין אבל בעורות רכין לא קנה עד שיגביה א"ר אחא ליידא פשטא על שיטתהון דרבנן והנה הפ"מ פירש דזה קאי על מה שאמרו דהמטלטלין נקנין בגרירה. ולי נראה לבאר דקאי על הא דאמר חזקיה והוא שהפכה על פניה לזכות בה מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. וע"ז אומר דליידא פשטא על שיטתהון דרבנן דמזה נוכל להוכיח אם המטלטלין נקנין בהפיכה דהיינו אפילו פחות משלשה או דבעינן דווקא שיגביה שלשה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ט) אלא אמר רב אשי כגון שהפכה בפחות מג' וכתבו התוס' מכאן אין לדקדק דלא בעי הגבהה ג' טפחים דכי מתכוון קני לה בפחות מג' דשאני הכא משום דאפי' הבטה בהפקר קני כו' ובירושלמי אומר חזקיה אמר והוא שהפכה על פניה לזכות בה פי' כיון שמתכוין לזכות ע"כ אפי' פחות מג' נמי

וע"ז אומר דליידא פשטא על שיטתהון דרבנן (פי' דמהא דלקמן נוכל להוכיח אם בעינן דווקא הגבהה שלשה או לא) וע"ז אומר בן סורר ומורה מהו שיהי' חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה או מאחר שהוא ש ס ס בהתראת מיתה יהא פטור פי' דמיבעי ליה בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה דמיתה לא מיחייב אלא אגניבה אחרונה אבל על כל זה לא מיחייב על גניבה אחרונה אלא מחמת גניבה ראשונה וע"כ בעי מהו שיהיה חייב על תשלומי כפל בגניבה ראשונה וזהו כמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"א) גופא א"ר אבין הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא

ובכה"ג בעי בירושלמי בן סורר ומורה מהו שיהיה חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה אם נאמר מאחר דלא מחייב מיתה עד גניבה אחרונה ע"כ לא אמרינן קלב"מ. או כיון דמאחר שהוא בהתראת מיתה יהא פטור (ולכאורה פליג בירושלמי על הש"ס דילן דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ו) אמר אביי הכל מודים בבן סורר ומורה כו' הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגים מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו כו' וא"כ לפי"ז גניבה ראשונה לא הוי בהתרי' מיתה דהא יכולין לומר להלקותו באנו איפשר לומר דמ"מ גניבה ראשונה הוי בהתרי' מיתה דמחמת זה מתחייב אגניבה שני') (והא דלא מיפטר משום דלוקין על הגניבה ראשונה איפשר לומר דמיבעי' ליה אליבא דר"מ דס"ל לוקה ומשלם אבל מת ומשלם לית ליה ועוד יתבאר ע"ז במקום אחר)

וע"ז אומר נשמעינה מן הדא הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קידש עליו השבת וע"ז פריך ולא בהתריי' מיתה הוא ותימר חייב. הא אע"פ שהוא בהתריי' מיתה יהא חייב (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד' ל"א) על הא דאמר ר' אבין הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא וע"כ חייב ואמרינן מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור סקילה וע"ז פריך ואמאי נימא הגבהה צורך הוצאה היא). וכן פשיט נמי בירושלמי על הא דאיבעי' ליה בן סורר ומורה מהו שיהיה חייב בתשלומי כפל בגניבה ראשונה

ובזה יתבאר הא שהבאתי תחילה דמילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה כו' א"ר אחא ליידא פשטה על שיטתהון דרבנן ויתבאר ע"פ מה שכתבו התוס' דכתובות (ד' ל"א) בד"ה נימא הגבהה צורך הוצאה היא וכתבו התוס' תימא לפר"ת דהגבה' קונה פחות מג' טפחים מאי פריך והא כיון דקנאה קודם התחלת עקירה דעקירה לא הוי עד שיגביה שלשה דלמטה משלשה הוי כלבוד כדאמרינן בהמוציא (ד' פ') העביר חצי גרוגרת דרך עלי' חייב וא"כ דין הוא שיתחייב כמו לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי דחייב לפי שקנאה קודם שהתחיל העקירה כו' וע"ז אומר דליידא פשטה על שיטתהון דרבנן והוא דלחזקי' דאמר דהמטלטלין נקנים בהפיכה (פי' אפי' פחות מג') א"כ איך פשטי רבנן מהא דתנן הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבת כיס עד שלא קידש עליו השבת ולא בהתריית מיתה הוא ותימר חייב וכא אע"פ שהוא בהתרי' מיתה יהא חייב (פי' בגניבה ראשונה) דאיך מוכח דהא בגניבה קנאו מכיון שהפכה אפי' בפחות מג' ובשבת לא מתחייב עד שיגביה שלשה א"כ קנאו מקודם שהתחיל החיוב מיתה וכמו שהקשו התוס' וא"כ מוכח מזה דרבנן פליגי על חזקיה וס"ל דהפכה אינו קונה רק דווקא בשלשה וע"כ ניחא הפשיטות מה שפשטו דהא מכיון שהגביה שלשה הוי התחלת מיתה וחייב וכא נמי חייב וע"ז אומר ר' הושעיה תניתא כדעתי' כו' ואיפשר דרבי הושעיה פליג אחזקיה דס"ל דאינו חייב עד שיגביה שלשה וא"כ מוכח מזה דאע"פ שהוא בהתחלת חיוב מיתה אפ"ה אינו פטור מן התשלומין וע"ז אומר ר' הושעיה תניתא כדעתיה דתני המוציא אף ע"פ שלא הניח חייב. פי' דמהלך כעומד דמי ודכוותה המוציא אע"פ שלא נטל להוציא חייב שאין התרייתו אלא בשעת הוצאתו והוא כמו דמשני הש"ס דילן בכתובות (ד' ל"א) הא מני בן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי וכמו שפירש"י הילכך קני משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתריי' קא אתי ליה

ואמרינן שם בירו' מיתיבי הא מתניתא זימנין דמותבין ומסייעין לר' יוחנן וזימנין דמותבין ומסייעין לר"ש יש אוכל אכיל' אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם אית דמתיבין ומסייעין לר' יוחנן הוציאו בשבת אין כאן הנחה ולמה אמרו אינו השם (פי' הפ"מ השתא מפרש הש"ס דמתיבין הכא למאן דפליג אר' יוחנן התם ומסייעין לר' יוחנן משום דקתני הוציאו בשבת ולא הודו לו חכמים לר"מ למיחשב ג"כ חיובא בשבת אין הנחה כלומר ואי אמרת דאין כאן הנחה דלא צריך להנחה אלא דאמרינן מהלך כמניח לענין שבת וכר' הושעיא ואם כן קשי' ולמה אמרו חכמים לר"מ אינו מן השם מן השם הוא דחיובא דכולהו במהלך היא אלא ש"מ כר' יוחנן ותיובתא לר' הושעיא עכ"ל) ולכאורה קשה דאמאי לא תירצו כמו דאמרינן הכא בירושלמי דלא מיירי במהלך אלא שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך. וכן אמרינן לקמן בירושלמי והא תנינן ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח על דעתיה דרב הונא דלא כבן עזאי (פירוש דס"ל דפליגי בזורק אבל במעביר חייב לכ"ע במהלך) וא"כ איך אמרו לו שאינו מן השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח הא שניהם חייבין משום מניח א"ר חנינא מנו אמרו לו חכמים שהם שיטת ק עזאי. כתב הק"ע כלומר ואפי' כבן. עזאי ומיירי כשהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה שאין כאן הילוך וכדשני לעיל כו' ועוד יש בזה כמה דקדוקים לפי' הפ"מ: