נועם ירושלמי על מועד עה

אומר זאת אומרת שהמעות קונות ד"ת ועשאוהו כד' פרקים וחכמים פליגי בזה דלא עשאוהו כד' פרקים אלא דבבעה"ב הוי עירוב מפני שזיכה לו. אבל בחנוני חיישינן שמא יוציאנו משום דמותר להשתמש בהמעות משא"כ בבעה"ב וע"כ חיישינן שמא לא יזכה לו ואע"ג דזהו אליבי' דר' יהודה בב"מ (ד' מ"ג) דחנוני כבעה"ב ואנן תנן שאין מערבין לאדם אלא מדעתו ואמרינן בירושלמי שאין מערבין לאדם אלא מדעתו מתניתא דר' מאיר דר"מ אמר ע"י עירוב וע"י שיתוף אך איפשר לומר שזהו מילתא באנפי נפשי' כמו שכתב הרא"ש דלא קאי אדלעיל אלא אאין מערבין לאדם אלא מדעתו וא"כ הא דפליגי תחילה חכמים ור"א היינו אליבא דהלכתא דקייל"ן כר"י דהחנוני כשולחני וכמו שביארתי]

שם ר' יצחק בן חקולה בשם ר' יודן נסייא מערבין לאדם על כרחו ותני כן כופין בני מבוי זא"ז לעשות להם לחי וקורה ופריך והתני הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן נכנסין לביתו ומערבין לו היה ממאן אין כופין אותו (כצ"ל) וכתב הפ"מ וטעמא שאינו ממאן שלא אמר בהדי' איני רוצה בעירוב הא ממאן אין כופין אמר ר' יודן מתניתא דר"מ (פי' שסובר שאין מערבין לאדם אלא מדעתו וע"כ אין כופין אותו א"ר יוסי בר' בון תיפתר כדברי הכל שהיה צדוקי והנה הק"ע פירש דכיון שהוא צדוקי אף ע"י כפי' לא יבטל רשותו ושגה בזה הפי' הוא דצדוקי אינו יכול לערב וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ט) דאין ביטול רשות שלו מועיל וכן אמרינן בירושלמי (פ"ב דב"ב ה"א) א"ר יוסי בר' בון לא שאינו רוצה לערב אלא מנפש בישא לא בעי מערבא. פירוש שמודה בעירוב אלא מנפש בישא אינו רוצה לערב אבל אם אינו מודה בעירוב אין עירובו עירוב וא"כ למאי יכופו אותו

וע"ז אומר השוכח ולא עירב בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ע"כ נראה לי דיש (ט"ס) בירושלמי (וצ"ל) והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר [והיינו מתניתין דתנן בעירובין (ד' ס"ט מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר] וכמו שביארתי בירושלמי (רפ"ו ה"ב) וביארתי שם הירושלמי במה שכתבו התוס' בעירובין (ד' ס"ח) בד"ה למימרא דמי שנתן רשותו משמע לי' שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כו' וע"כ מדייק הירושלמי דמדקתני מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר במזיד אוסר ובשוגג אינו אוסר וקתני מי שנתן רשותו ולא מי שביטל רשותו משמע דבהא לא פליגי דיש לו ביטול רשות אלא דפליגי אם הוציא אח"כ כמו דאמרינן בירושלמי (ה"ד ושם) ר' אחא בר חיננא כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו ואינו חוזר בו. דבירושל' מגיה שם רמ"א אינו אוסר וכמו דאמר שם כיני מתניתין אינו אוסר ור' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר[ן

והנה צריך להגיה בירו' שנתחלפו השורות וכצ"ל) אלא משום קנס [פי' דפליגי אם הוציא אם אוסר במזיד והיינו משום קנס דכיון דיש לו ביטול רשות א"כ לא פליגי רק בקנס וכמו שביארתי לעיל דשיטת הירוש' הוא משום קנס ולא כמו שפירשו התוס' על הא דאמרי בעירובין (ד' ס"ח) והכא דקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי דמר סבר קנסו שוגג אטו מזיד וכתבו התוס' לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסינן לדידיה מידי כו' אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד והירושלמי ס"ל דמטעם קנס הוא ועיין ברפ"ד שביארתי שם שיטת הירו' שהוא מטעם קנס] וע"ז אומר אלא משום קנס וע"ז פריך מעתה הוא אסור וחבירו מותר ומשני מכיון שהיו יכולין לערב ולא עירב קונסין אותו (וכצ"ל) דהא הם יכולין לערב מע"ש ועל כן אם לא עירב ונתן רשותו קונסין אותו ובכאן צ"ל מערבין לו על כרחו (והוא ט"ס וצ"ל) ויערבו לו על כרחו דכיון דלא פליגי רק אם הוציא אח"כ אם חוזר בו מדקתני מי שנתן רשותו והוציא לכ"ע יש לו ביטול רשות וא"כ יערבו לו ע"כ. ונדחה התירוץ דמשני ר' יודן תפתר כד"ה שהי' צדוקי וא"כ צריך לומר דמתניתא דר"מ דסובר שאין מערבין אלא לדעתו ולפי"ז צריך לומר הא דתנן הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן מערבין לו. היינו אע"פ שלא אמר בפירוש שמערב אעפ"כ מערבין לו (ומה שכתב הפ"מ על כרחו הוא טעות) וע"ז פריך ולית לי' לר"מ זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו (פי' דהא דר"מ סובר דאין מערבין לו על כרחו היינו אם אמר בפירוש שאינו רוצה אבל בסתמא למה אין מערבין ועל זה אומר סבר ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש יעול חברי' לביתי': כל גגות פרק

תשיעי

(ה"א) מתניתין כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי ר"מ וחכ"א כל א' וא' רשות בפני עצמו ר"ש אומר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית (גמ') ר' יוסי ב"ר בון אמר אתפלגון רב ושמואל שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בם אפי' כור ואפי' כוריים. הוו בעי מימר מה פליגי ר"מ ורבנן בשעירבו אבל בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולן לאדם אחד

והנה כבר ביארתי הירושלמי הזה (ספ"ה דעירובין) וכן (ברפ"ז דעירובין) דהא דפליגי שמואל ורב הוא אליבא דר"מ שסובר דכל גגות העיר רשות אחת וא"כ הגג חלוק מהבתים שהם דיורין שלמטה. ואף על פי שהבתים חלוקים אעפ"כ הגגין הוי רשות אחת וא"כ כיון שהגג חלוק לר"מ מהבית שכל בית הוי רשות בפני עצמו וכל גגין הוי רשות אחת ע"כ סובר שמואל שיש לו דין קרפף ואין מטלטלין בו יותר מבית סאתים וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') קשי' דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים והני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן והוי כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' וע"כ סובר שמואל דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים. ורב סובר דמטלטלין בכולו אפי' יותר מבית סאתים דאע"ג דאין דיורין חלוקין למעלה היינו משום שאין תשמישן תדיר אבל אעפ"כ הוי כמו קרפף שהוקף לדירה. וע"כ מטלטלין יותר מבית סאתים: (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בעירובין (דף צ) בגגין השוין לר"מ דרב אמר מותר לטלטל בכולן ושמואל אמר דאין מטלטלין בם אלא בד' אמות ופירוש אם הוא יותר מבית סאתים וגם לשיטת הש"ס דילן פליגי בין בגגין השוין לר"מ ובין גג יחידי לרבנן ולשיטת הירושלמי פליגי הכא אליבא דר"מ ואח"כ פליגי אליבא דרבנן וכמו שאבאר)

וע"ז אומר בירושלמי הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשעירבו כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הרבה. ולי נראה שיש (ט"ס) בירושל' (וכצ"ל) הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשלא עירבו אבל בשעירבו לא (כצ"ל) פתר לה כשהיו כולם לאדם א' (פי' שאומר דלשמואל שסובר אליבא דר"מ דס"ל דלא אמרינן כשם שדיורין חלוקים למטה כך הם חלוקים למעלה. אלמא דלר"מ הני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן. וע"כ אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים דהוי כמו קרפף שלא הוקף לדירה ולחכמים שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו ע"כ אמרינן דהני מחיצות למעלה נמי עבידן וע"כ סובר שמואל לקמן אליבא דחכמים דמטלטל בכולו וא"כ כיון דר' מאיר סובר דיש לגג דין קרפף ולחכמים אין לו דין קרפף ואם כן יש נ"מ אפי' בשעירבו ואפי' של אדם א' אם מותר לטלטל יותר מבית סאתים ועוד אם מותר לטלטל מגג לחצר אפי' לאדם א'. וכמו דאמרינן בעירובין (דף צ) אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמם חצירות רשות לעצמם כו' לדברי חכמים גגין וחצירות רשות א' הן דלשיטת אירושלמי לשמואל אליבא דר"מ יש לגג דין קרפף וע"כ אין לטלטל מקרפף לחצר אפי' הן של אדם א' וכמו דאמרי' בעירובין (דף כג) דמקרפף יותר מבית סאתים אין לטלטל לחצר שהוא כמו דאמרי' שם מקרפף בית סאתים מותר לטלטל לחצר היינו אליבא דר"ש שסובר דגגין וחצירות וקרפיפות רשות א' הן וא"כ לר"מ שסובר דגג חלוק מהבית ואין לטלטל בו יותר מבית סאתים ע"כ אין לטלטל מגג לחצר. ועיין בתוס' עירובין (דף צ) בד"ה הכא וא"ת כיון דשמואל כו' גג כקרפף לאסור ביותר מבית סאתים א"כ בבית סאתים או בפחות נמי הוי כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ויאסר לטלטל מגג לחצר לרבנן כמו מקרפף לחצר ולקמן אמרינן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וקרפיפות רשות אחת וי"ל דדירת גג הוי טפי דירה מבקרפף לענין בשאינו יותר מבית סאתים עכ"ל] והירושלמי איפשר לומר דאפי' בבית סאתים נמי אין מטלטלין בחצר לשמואל אליבא דר"מ: