נועם ירושלמי על מועד ו

בירושלמי) (פי' שיתחייב בקבוע על העלם קודש ומקדש אפי' לר' אליעזר דתנן בשבועות (ד' י"ד) ר"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ר' עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש וא"כ ר"א נמי סובר דאינו חייב רק על העלם טומאה ולא על העלם מקדש וע"ז בעי לה רב הושעיא לר"א דמחייב על נשיא בשעיר מעתה אפי' בקבוע והוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' י"ט) בתוס' ד"ה הרי העלם מקדש בידו כו' אומר ר"ת דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן כו' דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת והא דאמר בפ"ק (ד' ב') דעל שאין בה ידיעה בתחילה שעיר החיצון מכפר אלמא לא מוקמינן ליה בחטאת קבוע דאי הוי ביה חטאת קבוע לא הוי חיצון מכפר אמידי דבר קרבן הא התם ודאי מיפטר לגמרי שלא יהא חמור אין ויש בה מיש בה ויש בה ומיהו קשיא לישנא דאמר הכי פטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן (ד' כ"ד) גבי יש אוכל אכילה אחת דחוק למצוא חטאת קבועה בטמא שאכל את הקודש ומוקי לה בנשיא כר אליעזר ולוקמה בהעלם קודש. ע"כ נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לי דון בדבר החדש כו'

וע"ז בעי רב הושעיא מעתה אפילו כקבוע (פי' לר"א שאומר שנשיא מביא שעיר מעתה אפי' כקבוע אם כן יתחייב נמי כמו חטאת קבועה (פי' על העלם קודש ומקדש נמי) וע"ז אמר ר' יונה מסבר סבר ר' הושעיא שנעקר מכל הפרשה (פי' דהא דמחייב ר"א בשעיר היינו לא מחמת הפרשה דעולה ויורד אלא מפני שיש בה כרת וע"כ חייב ר"א כמו על שאר חייבי כריתות וע"כ פריך דאם כן ליחייב כקבוע' ממש ואפי' על העלם מקדש אלא כהדיוט עשיר עביד ליה אבל החיוב הוא מחמת הפרשה דעולה ויורד וע"ז פריך דאי כהדיוט עשיר א"כ יתחייב על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וע"ז אמר דתני לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים שאינו מביא שעיר אלא שעירה ועל מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו הואיל והוא בהכרת אבל לעולם אינו מתחייב כחטאת קבועה ועל זה פריך התיבין דלמה אינו מביא שעירה אלא שעיר מ"ש דנשיא כו' מתחייב שעירה ג"כ. אלא ודאי דחייב לא מחמת הפרשה דקרבן עולה ויורד וע"כ איפשר דחייב אפי' לר"א על העלם קודש ומקדש נמי

ובזה יתבאר הירושלמי ר' חגי בעי קומי ר' יוסי ואפי' כר"ע אתי דלעולם מתחייב ארבע קרבנות כמו בשבועות אתי היא ידיעה והעלם על טומאת קודש היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש (פי' דהא חייבין נמי אפי' על העלם קודש ומקדש קרבן קבוע דהא זדונו כרת) ואין הנ"מ אלא דאין מתחייב קרבן עולה ויורד וכמו שביארתי בירושלמי דהוריות דמעתה אפי' בקבוע (וקצת קשה דהוי להו להתוספות להוכיח דאם היה מתחייב חטאת קבוע לר"ע אם כן אמאי דחיק לאוקמי בשבועות (ד' ד') דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אמאי לא משני דמיירי בקבוע ואי איפשר לומר דכיון דתנן במתניתין את שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף ה"ז בעולה ויורד א"כ משמע דקאי אקרבן עולה ויורד דהא הש"ס בשבועות (ד' ג') רצה לתרץ לעולם ר' ישמעאל וכי לא מחייב ר' ישמעאל לשעבר קרבן אבל מלקות חיובי מיחייב אם כן לא קאי סיפא ארישא אך באמת מקשה עליו לבסוף אי הכי שתים שהן ארבע תרתי הוא דהוויין ותו את שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים העלמה למלקות מאי עבידתה ותו ה"ז בעולה ויורד וא"כ תקשי הכא נמי ה"ז בעולה ויורד לא אתי דהא מתחייב קרבן קבוע)

וע"כ בעי ולמה לי כר' ישמעאל ואפילו כר' עקיבא אתי היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש וידיעה והעלם על טומאת קודש דמקשה דהא צריך להביא חטאת קבועה וא"כ ניחא האי דידיעות הטומאה שנים שהן ארבע (אך דהא איפשר לומר דאם כן כיון דמתחייב בקרבן קבוע למה לי ידיעה בתחילה הא אפי' בלא ידיעה בתחילה נמי מתחייב בקבוע כמו שאר החטאות שמביאין על זדונו כרת אך זה כתבו התוס' דבלא ידיעה בתחילה לא מתחייב בקבוע דא"כ יהיה חמור אין בה ויש בה מיש בה ויש בה) וע"ז בעי ר' חגי ולמה לי כר' ישמעאל ואפי' כר"ע אתי היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש היא ידיעה והעלם על טומאת הקודש דאפי' לקבוע בעי נמי ידיעה והעלם א"כ ניחא הא דקתני ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע

וע"ז אמר לו מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל והנה בפשוטו הוא כמו דמשני בש"ם דילן בשבועות (שם) ותו ה"ז בעולה ויורד וע"ז אומר דבעולה ויורד אין מחייב בהעלם קודש רק ר' ישמעאל וא"כ ודאי אתי כר' ישמעאל

אך שיש לדקדק דאמאי קאמר מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל דאמאי נקט דווקא דמאן תנא העלם טומאה והעלם מקדש ואמאי לא קאמר והעלם קודש. דהא ר' חגי בעא מיניה על העלם קודש ג"כ. ואיפשר ליישב ע"פ מה שכתב בס' תשובות הגאון רע"א (ס"ח) שכתב דלכאורה קשה בהעלם מקדש אמאי סביר שהוא חייב הא הוי מתעסק כמו סבר שהבהמה חולין ושחטה בחוץ וצריך לומר דדווקא לענין חטאת קבועה מיעטה הכתוב דאשר חטא בה פרט למתעסק אבל לענין עולה ויורד ליכא קרא וא"כ מיושב קושי' התוס' דשפיר אמרי' העלם מקדש פטור לגמרי דהקרא דעולה ויורד מיירי בהעלם טומאה ומצד חיוב חטאת ממילא פטור משום מתעסק ומדוקדק היטב לישנא דמתניתין דבריש דאכל קודש לא קתני עלה ר"א אומר כו' ואיך חייב על העלם מקדש כדקתני סיפא גבי מקדש והיינו דבעי למימר דאינו חייב כלל ובאכל קודש אדרבה לר"א דס"ל דקרא רק בהעלם טומאה ממילא בהעלם קודש חייב חטאת דלא פטור מדין מתעסק דהא בחלבים ובעריות חייב מטעם דנהנה לזה קתני רק בהעלם מקדש דליכא חטאת קבוע משום דהוי מתעסק

וע"כ ניחא בירושל' דקאמר אמר ליה מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל (פי' דקושיתו דלתחייב משום קרבן קבוע אינו רק בהעלם קודש אבל בהעלם מקדש אינו חייב כלל חטאת קבוע משום דהוי מתעסק וע"ז אמר ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל (פי' דבהעלם מקדש אינו מחייב רק ר' ישמעאל דהיינו בעולה ויורד אבל בחטאת קבוע אין לחייב בהעלם מקדש דהא הוי מתעסק וע"כ צריך לומר דשבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבא וידיעות הטומאה שתים שהן ארבע היינו ר' ישמעאל (פי' דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי. ויש עוד להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו ובמ"א יתבאר ודו"ק)

שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שיניח ר' יעקב בר אדא בשם ר' יוחנן עד שיטול ועד שיניח ר' זעירא בעי עד שיטול על מנת להניח (והוא כמו דאמרינן בפ"ק דשבת (דף ה') אמר רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היה עקירה משעה ראשונה לכך) נטל לאכול ונמלך להניח לא הוה חייב (פי' משום דבעינן שיהא עקירה משעה ראשונה) מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה חייב ואם לאו פטור ר"י אומר אם העבירו דרך עליה חייב ואם לאו פטור ר' יוסי עביד המהלך כמניח. וע"כ אפילו אם העבירו דרך עלי' בשעה שהוא מהלך חייב (ועיין בש"ס דילן בשבת (ד' פ') ואמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה ראשונה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירו דרך עלי' חייב ופריך והא לא נח ומשני כגון שהעבירה תוך שלשה ע"ש) וע"ז אמר ר' יוסי עביד המהלך כמניח וע"כ אם העבירה דרך עלי' חייב וע"ז אמר מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי דהא לר"י בעינן דווקא שיניח ועוד למ"ד דמהלך כמניח א"כ אפי' לא נטלו מתחילה ע"מ להניח נמי חייב וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ל"א) בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד דמי ופירש"י ועקירת כל פסיעה הוי עקירה והנחת הרגל היא הנחה א"כ אפי' לא הוציאן משעה ראשונה לכך נמי חייב וע"ז אומר מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי

וע"ז פריך כמה דר' יוסי עביד המהלך כמניח לחיוב כך הוא עביד המהלך כמניח לפטור כיון שהוציאו נעשה כמו שהניחה שם ויהא פטור וא"כ בהנחת הפסיעה ראשונה נעשה כמו שהניחה שם וא"כ איך יצטרף לחצי הגרוגרת השני'. ומשני תפתר שהיתה נתונה בתוך ארבע אמות וא"כ בפסיעה ראשונה הי' ג"כ בתוך ד' אמות ובתוך ד' אמות מצטרפין וכמו דאמר ת"ק הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אם בתוך ד' אמות לראשון חייב וה"נ בפסיעה ראשונה אליבא דר' יוסי הי' בתוך ד' אמות וכיון בהדא (כצ"ל) תני ואם לאו פטור וא"כ אפי' לא העבירו דרך עלי' נמי חייב ואיך תני ואם לאו פטור אמר רבא בר בריה דרב פפי תיפתר שהי' הפתח רחב חמשה אמות והוציא א' לכאן כו' והרי נא הוציא את השני' בתוך ד' אמות לראשונה ואהא קאי הא דתני ואם לאו פטור

עוד (שם) תמן תנינן ר"מ אומר אם היתה. שבת והוציאו אמרו לו אינו השם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח כו' מחלפי שיטתי' דר' יוסי תמן לא עביד המהלך כמניח וכא עביד המהלך כמניח א"ר יודן תפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד

וע"כ נראה לי לבאר והוא שהירוש' מקשה דתמן לא עביד ר' יוסי המהלך כמניח (פי' דתמן בכריתו' לא עביד המהלך כמניח) וכא עביד המהלך כמניח (פי' הכא בשבת עביד המהלך כמניח): וכמו שביארתי ובכריתו' לא עביד המהלך כמניח והוא כמו שביארתי בעירובין (פ"י ה"ו) לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר כו' ופריך שם בירו' אין פיו למעלה מעשרה ומשני שנייא היא שמתגלגלין ויורדין ובארתי שם ששיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' צ"ט) דהטעם הוא גזירה שמא יכניס הכלי אצלו כמו שפירש"י וכמו דאמרינן התם רישא רבנן וסיפא ר"מ ומשני בחפצים הצריכין לו ודברי הכל ופירש"י בחפצים הצריכין לו אפילו רבנן מודו דגזר בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניס אצלו הילכך משקין הללו