נועם ירושלמי על מועד סה

ובין לא ירדו מקודשת עד שיכפיל תנאו הא ע"מ דומה לתנאי דלשעבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ובמעכשיו לא בעינן ת"כ וכמו שכתב המ"ל וע"ז אמר ר' מתני' על שם חומר הוא בעריות והא דקאמר מקודשת הוא רק לחומרא וכמו דאמר בירושלמי (כמו שהגהתי) לראשון מקודשת שלא כפל תנאו וע"כ לחומרא מקודשת ולשני מקודשת שלא ירדו גשמים ובע"מ דהוי כמו תנאי דלעבר ס"ל לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וא"כ מדאורייתא תפסי קדושי שני

וכן בעירובין אם לא כפל לתנאו בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו [ואיפשר שצ"ל אינו] שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו ואף דאמרינן דרק חומר הוא בעריות אפ"ה כיון דר"מ ס"ל דאפי' לא עירב נמי הוי חמר גמל כמו דאמרינן בעירובין (דף נ"ב) וכמו שאמר הירושלמי דלא דמי חמר וגמל דר"ש לחמר וגמל דר' יהודה. ע"כ צריך לכפול תנאו אפי' בתנאי דלשעבר

[ובזה הי' איפשר לבאר הא דקאמר שם בירושלמי ר"י ב"פ בשם ר' יוחנן ירדו לסימפון בשיטת ר"מ דקדושין (פי' מה שכופלין התנאי בסימפון הוא בשיטת ר' מאיר שסובר דצריך לכפול התנאי) ר"י ר"ח חברה דרבנן בעי ולמה כר"מ ואפי' כרבנן לית כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלוני בר פלוני מקדש אותך אנת פלונית בת פלוני ע"מ מיתין ליך מקמת פלוני ומיכנסיניך ביום פלוני אין אתא יום פלוני ולא כנסתיך לא יהוו לי עליך כלום ויימר ע"מ שלא יכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מי עקר קידושיו (ופי' הק"ע שאומר דמ"ט מוקמת לי' כר"מ ולא גרסינן דלרבנן לא בעי כפילת התנאי וע"ז אומר דאי לא כפלי' לתנאו ה"א תנאו קיים אבל הקידושין אינם חוזרים אבל השתא דכפלי' לתנאו משמע מזה דאפי' הקדושין אינם חוזרים (ועיין בב"ב ד' קמ"ו אי קידושין לטבועין ניתנו)

אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דמקשה למה לי כר"מ אפי' כרבנן פי' דהא אליבא דר"מ נמי לא אתיא דלא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י כו' ואמר על מנת שלא יכפול תנאו דבהא מודה ר"מ נמי דאין צריך לכפול התנאי דהא ע"מ הוא כמעכשיו ובמעכשיו לא בעינן ת"כ אלא ודאי אף דלא צריך אפ"ה תיקנו בסמפון לטופסא דשטרא וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ט) אמר ר"י האי מאן דמזבין ני' ארעא צריך למיכתב לי' קני לך דיקלין כו' ואע"ג דאי לא כתב לי' הכי קני אפ"ה טופסא דשטרא היא וכן כתב הרא"ש בגיטין (דף פ"ו) כו' דהא דתיקון לכתוב מיומא דנן ולעלם הוא משום שופרא דשטרא וע"ז אומר אולי לא כפל תנאו ויעקר קידושיו פי' כמו שביארתי דאעפ"י דבלשעבר לא בעי ת"כ אעפ"כ אם מקדש ע"מ שלא ירדו גשמים אפ"ה מקודשת מס' לחומרא וע"ז אמר אילו לא כפל תנאו מי עקר קידושיו פי' דלקולא שיעקר הקידושין לא אמרינן דע"מ לא בעי ת"כ אעפ"כ לחומרא אמרי' דבעי ת"כ כמו כלהבא. אבל לרבנן דאמרי דאפי' בלהבא לא בעי ת"כ א"כ אפילו לקולא נמי א"כ למה הצריכו בו תנאי כפול בסמפון

וע"כ אומר אח"כ אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית לי' לר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן (פי' בלשעבר או בדבר דלית בו מעשה כמו שביארתי) וא"כ כיון דסובר ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן בלשעבר דלא הותחל המעשה או בדבר דלית בה מעשה וא"כ אמאי צריך ת"כ בסימפון בעל מנת דהוי כאומר מעכשיו וא"כ אמאי צריך כפילת התנאי וע"ז א"ר מתני' על שם חומר הוא בעריות פי' דבעריות אפי' במידי דלית בו מעשה אפ"ה בעינן ת"כ כמו שתיקנו גבי סימפון אפ"ה בעי כפילת התנאי לחומרא כמו בתנאי דלהבא ודו"ק

ודע הא דאמרי' שם בירושלמי ר' חגי בעי קומי דר' יוסי ההן אם לא חד הוא הנה המפרשים הק"ע והפ"מ שגו שניהם בפירוש הירושלמי הזה עיי"ש וכצ"ל ר' חגי בעא קומי ר' יוסי והאי אם לא כלאחר הוא פי' שאומר על מה דאמרינן שם הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת (פי' כיון שאין המעשה חל אלא לאח"כ ע"כ לא בעינן ת"כ וע"כ פריך האי אם כלאחר הוא). וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ב) אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי אלמא אם מתי לאו כלאחר מיתה דמי אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע כו' לא אמר לה מהיום כמ"ד לאחר מיתה דמי וע"כ פריך ההן אם לא כלאחר הוא וא"כ למה בעי ת"כ הא אם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ואעפ"י דלא כפלי' לתנאו וע"ז א"ל שני' היא שהי' ארץ לפניהם והוא מבקש להוציא מידם וע"כ הוי כמו אם המעשה חל מיד וא"כ בעי ת"כ אע"ג שהוא בלשון אם דהא צריך להוציא מידם וע"כ בעי ת"כ ודו"ק]: מי שהוציאוהו פרק רביעי

עירובין

(ה"א) ר' יודה בן פזי בעי ארבע אמות שאמרו תחום הן או אינן תחום אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות א"ר זעירא מתניתא אמרה כן כו' דתנינן ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו'

הנה המפרשים נדחקו בזה ולי נראה דהבעי' הוא אם ד' אמות תחום הן. וע"כ אינו יוכל אחר להוציא חפציו חוץ לד' אמות דכמו דאמרינן בתחומין דהכלים כרגלי הבעלים ה"נ אם יצא חוץ לתחום וכמו שפירש"י בעירובין (ד' מ"ה) ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוצא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דתנן ביצה (ד' ל"ז) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דכל חד שווינהו רבנן לגבי' כרה"י ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן ולא דמי להיות מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר דתני' לעיל דמותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו דאע"ג דאסור להלך מותר להוציא ואי נמי כלתה מידתו חוץ לעיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו שני אמות בזה ושני אמות בזה דכולהו רה"ר הוא דאלפים דידיה לא שווינהו רה"י לגבי' דהא אסור לטלטל בהו אבל ד' אמות דיוצא חוץ ודנותן עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י ואסור להו מדרבנן לטלטל לתוכה לחוץ להו]

וע"ז בעי ר"י בן פזי אם ארבע אמות תחום הם דשווינהו כמאן דקנה שביתה והקונה שביתה ברגליו או נותן עירובו יש לו ד' אמות והוי לגבי' כרה"י או לא וע"ז אומר אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות דמסתמא הקונה שביתה קונה במקום א'. (וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ב) דנתכוין לשבות היכא דאי נתכוין לשבות למעלה כו' אלא נתכוין לשבות למטה כו'). ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות (פי' שאין תימר ד' אמות דיוצא חוץ לתחום אינן בתורת תחום אלא דנותנים לו ד' אמות ע"כ נותנים לו בשני מקומות נמי) ולקמן יתבאר בזה מהו לענין שני מקומות וע"ז אומר אמר ר' זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו תחום הן והתנינן (וצ"ל דתנינן) ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו' א"כ מוכח דד' אמות הם בתורת תחום. וכמו שפירש"י ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות ויוציא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דכל חד שווינהו לגבי' כרה"י כו' וכמו שכתב רש"י דד' אמות דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י וע"כ אין נותנים לו ג"כ משני מקומות ולקמן יתבאר בזה

שם לא אמר אלא החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא דר' נחמי' היא דתני פירות שיצאו לרה"ר וחזרו שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג ותייא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל: והנה במ"א ביארתי שהירושלמי לא מחלק כמו דמחלק הש"ס דילן בגיטין (ד' נ"ג) דבדאורייתא לא קניס ובדרבנן קניס. דהכא משמע דבדרבנן נמי לא קניס ש גרסינן פירות שיצא חוץ לתחום כמו דגריס הק"ע וכמו דאיתא בש"ס דילן בשלמא במעשר איפשר לומר כמו דמשני התם גברא לתקוני נפשי' קא מכוון אנן ניקום ונקנסי'). וגם נראה לי דלשיטת הירושלמי הוא משום קנס ועיין בתוספות עירובין (ד' מ"ב) שכתבו דהא שלא במקומן אסור היינו משום גזירה שמא יוציא חוץ לד' אמות אבל שיטת הירושלמי משמע שהוא משום קנס מדמדמי להא דמבשל ומעשר בשבת ועיין בירושלמי (רפ"ו דעירובין ה"ב) דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתני' אינו אוסר וכן אמרינן (שם ה"ד) מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר ואיתא התם כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתין אינו אוסר פי' דאל"כ אלא כדתנינן בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר א"כ צריך לומר דהטעם משום דקנסינן שוגג אטו מזיד הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ואע"ג שכתבו התוספות בעירובין (ד' ס"ח) בד"ה קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסינן לדידי' מידי כו' אלא דגזרינן שוגג אטו מזיד ומהירושלמי משמע שהוא מטעם קנס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דעירובין ה"י) והתני כו' בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ (ולשיטת הירושל' צ"ל אינו אוסר) ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אין אוסר כו' אלא משום קנס מעתה הוא אסור וחבירו מותר מכיון שיכולין לערב ולא עירב קנסינן אותו אלמא דמטעם קנס הוא וא"כ מוכח דר"מ סובר דלא קניס שוגג אטו מזיד אפי' בדרבנן ודו"ק

שם קנה לו שביתה ובאו כו' והקיפוה מחיצה רבי חונה אמר לא הועילה לו מחיצתו כלום אלא מהלך באלפים ומטלטל בארבע (פי' כמו שהי' בתחילה שקנה שביתה דמהלך באלפים כו'). ר' יעקב בר אחא כו' מהלך באלפים ומטלטל בארבעת אלפי' אמה ע"י זריקה (פי' שהוא לאו דווקא אלא דמטלטל בכולה ע"י זריקה) (דכיון דבשעה ששבת לא הי' מחיצה ע"כ