נועם ירושלמי על מועד ה

השבת שתים (ואתי נמי שפיר מה דקאמר שהן ארבע. ובש"ס דילן מקשה על זה בשבת (ד' ב') חיובי מאי ניהו יציאות והא יציאות תרתי הוא דהוויין וא"כ תקשה על מה דקאמר יציאות השבת שתים שהן ארבע והא יציאות לא הוי אלא שתים). ובירושלמי רצה בתחלה לומר דיציאות היינו חיוב ופטור בכדי דבלישנא יציאות השבת שתים יהא רק הוצאות אעפ"י דקאמר שהן ד' והוי הכנסה זה לא הוי קשה לו כ"כ רק שביציאות השבת שתים לא יהי' רק הוצאה אבל לבסוף דמסיק דהוצאה והכנסה אחת היא א"כ אתי כל המשנה כפשוטה דהיינו יציאות השבת שתים שתיהן לחיובא ושתים היינו הוצאה והכנסה ותנא הכנסה הוצאה קרי לה

ובזה מתיישב מה שהקשה הק"ע על התו"י בשבת (ד' ב') שכתב עוד י"ל שתים הוצאות דחיוב ופטור שהן ד' הכנסות דחיוב ודפטור. ואין נראה דבירושלמי בעי מה שנים ומסיק ב' לחיוב וב' לפטור עכ"ל ותמה על זה הק"ע דהא אמרי' בירושל' הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור. אבל לפי מה שביארתי ניחא שזהו רק בתחלה דהי' סבור כמ"ד דהכנסה והוצאה שתים הן ע"כ הי' קשה לי' לשון יציאות השבת שתים וע"כ בעי לה אם לפרש יציאות השבת שתים היינו שני הוצאות א' דחיוב וא' דפטור אבל לבתר דמסיק ר' יוסי דהכנסה והוצאה אחת היא ע"כ הדר בי' ממה דאמר בתחלה אלא דיציאות השבת שתים שניהן של חיוב ושתים היינו הוצאה והכנסה ואעפ"כ קרי לי' בלשון יציאות דהכנסה והוצאה אחת היא (וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן דמשני ג"כ תנא הכנסה הוצאה קרי לי' א"כ יותר מסתבר לפרש כפרש"י דהיינו יציאות השבת שתים שניהם של חיוב והיינו הוצאה והכנסה שהן ארבע לפטור ואע"ג דתנא יציאות אך תנא הכנסה הוצאה קרי לה כמו שביארתי ודו"ק)

[והנה בירושלמי קאמר הכא דאמר ר' בא תמן כולהון לחיוב הכא חיוב ופטור אתינן מיתני ואמר ר' יוסי מתניתין אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לחיוב ובפ"ק דשבועות (ה"א) איתא ר' מנא אמר לה סתם ר' אבין בשם ר' יוחנן תנינן תרתין כללין ולא דמו דין לדין שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות מראות נגעים (והוא ט"ס וצ"ל) ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע מביא ב' קרבנות (פי' שהוא כמו דמקשה בש"ס דילן בשבועות (ד' ג') מתניתין לא ר' ישמעאל ולא ר' עקיבא אי ר' ישמעאל האמר אינו חייב אלא על העתיד לבוא אי ר"ע האמר על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש כו' וכן מקשה בירושלמי דתנינן תרתין כללין ולא דמיין זה לזה שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות (פי' והוא כר' עקיבא דמחייב על העבר נמי) וידיעות הטומאה שתים שהן ארבע מביא ב' קרבנות (פי' אליבא דר"ע דמחייב על העלם טומאה ולא על העלם מקדש)

וע"ז אומר ר' אליעזר בשם ר' אבין פתר לה פתר חורן שבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבא מראות נגעים (והוא ט"ס וצ"ל) ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע ר ישמעאל (פי' שהוא כמו דמשני בש"ס דילן בשבועות (ד' ד') רבי היא ונסיב אליבא דתנאי בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל בשבועות נסיב לה כר"ע) וכן משני בירושלמי שבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבא ידיעות הטומאה (וכצ"ל) שתים שהן ארבע ר' ישמעאל

עוד שם ר' חגי בעי קומי ר' יוסי ולמה לי כר' ישמעאל ואפי' כר' עקיבא אתיא היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש היא ידיעה והעלם על טומאת קודש א"ל מאן אית לי העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי מקשה ולמה לי כר' ישמעאל ואפי' כר' עקיבא אתי היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש ידיעה והעלם על טומאת קודש והא מקשה תחילה דר' עקיבא לית לי' העלם מקדש וכמו דתנן בשבועות (ד' י"ד) ר"ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר ונעלם ונעלם ב' פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. וא"כ פליגי בזה ר' עקיבא ור' ישמעאל דר"ע אינו מחייב על העלם מקדש. וא"כ מאי בעי ר' חגי קומי ר' יוסי

והנה הפ"מ כתב דהאבעי' היא דשתים שהן ד' היינו בהעלם טומאה והעלם מקדש דהיינו העלם זה וזה וכמו דבעי בשבועות (ד' י"ט) בעא מיני' רבא מר"נ העלם זה וזה בידו מהו א"ל הרי העלם טומאה בידו וחייב אדרבא הרי העלם מקדש בידו ופטור כו' אלא לא שנא וע"כ אמר בירושלמי בעא ר' חגי קומי ר' יוסי ולמה לי כר' ישמעאל ואפי' כר"ע ובהעלם זה וזה בידו היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש ידיעה והעלם על טומאת קודש והיינו אם נעלמו שניהם וע"ז אמר לו מאן אית ליה העלם טומאה והעלם מקדש לאו ר' ישמעאל (פי' אבל לר"ע אפילו בהעלם זה וזה בידו נמי פטור וכמו שפירש"י בשבועות (דף י"ט) אלא לא שנא ופטור

אך שזהו דוחק לפירושו בהעלם זה וזה ועוד דהירושלמי מחייב בהעלם זה וזה דהא התוספות כתבו דאלא לא שנא היינו שתים וכתבו תימא דהכא ולקמן פ' שלישי גבי העלם שבועה והעלם חפץ פשיט ר"נ לחיובא ובשבת (ד' ע') גבי העלם שבת והעלם מלאכות פשיט לפטור. וי"ל דלא דמי דהכא סברא הוא לחייב כיון דאיכא נמי העלם טומאה אבל התם אין סברא לחייבו על כל אחת ואחת כיון דבשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא חדא השתא נמי דשגג במלאכה הרי יש כאן שגגת שבת וא"כ לשיטת הירושלמי דמיחייב בהעלם זה וזה בשגגת שבת ושגגת מלאכות א"כ כש"כ דמחייב הכא בהעלם טומאה והעלם מקדש. וכמו דאמרינן בירושלמי (ר"פ כלל גדול) שגג בזה ובזה רב המנונא אמר אינו חייב אלא אחת א"ל ר' זעירא ולאו כש"כ הוא אלו הזיד בשבת ושגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת מפני שניתוסף לו שגגות שבת איבד שגגת מלאכות אלמא דמחייב על העלם זה וזה חטאות הרבה וא"כ מכש"כ דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש (ולקמן יתבאר בזה עיי"ש ודו"ק) [ושם מדמה נמי שגגת מלאכות להעלם טומאה והעלם מקדש דאמר התם קצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת ושגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת וזדון מלאכות שגגות ושגגות שבו מהו שיצטרפו אמר ר' מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא אמר דכוותי' אכל חצי זית בידיעות קודש ובהעלם טומאה וחצי זית בהעלם קודש ובידיעות טומאה העלם והעלם שבו מהו שיצטרפו]

וע"כ נראה לי לפרש כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דהוריות ה"ז) דתנן התם ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר ואמרינן התם אמר ר' יוחנן לא אמר ר"א אלא מפני כריתות (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ספ"ג דהוריות ד' ט') ר"א אומר הנשיא מביא שעיר אמר ר' יוחנן לא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבוע (פי' אבל בשמיעת קול וביטוי שפתים לא מיחייב ר"א שעיר הואיל ואין בהם כרת רק שהתורה חייבה קרבן עולה ויורד ע"כ אינו מחייב ר"א שעיר)

ואמרינן שם בירושלמי רב הושעי' בעי מעתה אפי' בקבוע אמר ר' יונה מסבר סבר ר' הושעי' שנעקר מכל הפרשה אלא כהדיוט עשיר עביד ליה ר' אליעזר א"ל אי כהדיוט עשיר עביד ליה ר' אליעזר אפי' על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים (פי' שיתחייב על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים נמי) דתני לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים שאינו מביא שעיר אלא שעירה ועל מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו כו'

והנה הפ"מ נדחקו שם בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין וע"כ נראה לי דבעי רב הושעי' לר"א דמחייב שעיר היינו מחמת שהוא מחייבי כריתות וא"כ מחייב ר"א שעיר ע"ז אומר אפי' כקבוע (פי' שא"כ יהא מביא אשם תלוי נמי כמו שמביא בקבוע) דעל קרבן עולה ויורד אינו מביא אשם תלוי וכמו דאמרינן בהוריות (ד' ח') דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה וכן אמרינן בירושלמי שם וכמו דתנן אין מביא אשם תלוי על עשה ועל ל"ת שבמקדש. וע"כ אומר דלר"א שאומר שמביא שעיר פי' כמו שמביא על שער עבירות אם שגג בעבירה שיש כרת על זדונו א"כ מביא אשם תלוי נמי כמו שמביא על ספק חטאת קבועה וכן אמרי' בש"ס דילן בהוריות (ד' ו') אמר ר' יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תני תנא קמי' דרב ששת אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו א"ל דאמר לך מני ר"א היא דאמר הואיל ונאמר בו כרת כבקבוע מייתי נשיא שעיר עליו והא אמר ר' יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תלוי קשי'

וע"ז אומר בירושלמי ר' הושעי' בעי מעתה אפי' בקבוע (צ"ל כקבוע) (פי' שיהיה דין לגמרי כמו בחטאת קבוע מביא אשם תלוי כמו בקבוע) וע"ז אומר אמר ר' מנא מסבר סביר ר' הושעי' שנעקר מכל הפרשה (פי' דהא דמחייב ר"א אינו מחמת הפרשה דקרבן עולה ויורד אלא מחמת שהוא כשאר חייבי כריתות שהנשיא מביא שעיר אלא כהדיוט עשיר עביד ליה ר"א (פי' שהחיוב הוא מצד הפרשה דקרבן עולה ויורד וכהדיוט עשיר עביד ליה ר"א. והחיוב הוא מחמת הפרשה דקרבן עולה ויורד ע"כ לא הוי כקבוע שיביא על זה אשם תלוי וע"ז אמר ר' מנא אי כהדיוט עשיר עביד ליה ר"א אפי' על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים (פי' שיתחייב ע"ז אף ע"פ שאין בהם כרת אך מחמת חיוב הפרשה של קרבן עולה ויורד) וע"ז אומר דתני (צ"ל תני) לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים שאין מביא שעיר אלא שעירה. ועל מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו שר"א ס"ל הואיל והוא בהכרת (פי' וע"כ נותנים עליו החומר על שאר כריתות אבל מ"מ החיוב הוא מחמת הפרשה של קרבן עולה ויורד)

וע"ז אומר למה אינו מביא שעיר אלא שעירה התיבין הרי משיח כו' הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה. ונראה לי שיש כאן ט"ס (וכצ"ל) התיבין למה אינו מביא שעירה אלא שעיר כיון דהחיוב הוא מצד הפרשה ע"כ אמאי מביא שעיר וכ"ת דכיון דהוי כרת ע"כ נותנים עליו החומר של שאר חיובי כריתות וע"ז אומר הרי נשיא בעבודת כוכבים אינו מביא שעיר אלא שעירה (פי' ואין נותנים עליו החומר של שאר חייבי כריתות) אלא ודאי שסובר ר"א שנעקר מכל הפרשה. וא"כ שפיר בעי רב הושעיה מעתה אפי' כקבוע

ועוד איפשר לומר דהא דבעי ר' הושעיא מעתה אפי' כקבוע (פי' לר"א דמחייב נשיא בשעיר להטעם מפני שהוא חייב כרת על כן מחייב נשיא בשעיר על זה אומר מעתה אפי' כקבוע (כמו דאיתא