נועם ירושלמי על מועד נה

וע"ז אומר אם יש ארבע אמות הופלג (פי' דלענין זה נמי יש נ"מ וטוב יותר אם דיירי דארעא דישראל מרבען) והוא לענין אם יש בלחי יותר מד' אמות שהופלג (פי' שהופלג יותר מכשיעור לחי עד שיעור מבוי וא"כ אינו מתיר בתורת לחי למבוי) משא"כ אם מרבען וא"כ יש להם דין חצר וכחצר מועיל פס אף אם הוא רחב יותר מד' אמות, וע"ז אומר דהני דיירי דארעא דישראל מרבען, וע"ז אומר מה בעו פי' למאי רצו דיהא מרבען הא מבוי קיל יותר שהתירו בלחי, וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי פי' במבוי עקום דצריך היתר בעקמימותו משא"כ בחצר עומד מרובה על הפרוץ וכו' לענין עומד מרובה על הפרוץ דבחצר מהני ובמבוי לא מהני אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' לענין זה נמי מהני מה שהם מרבען שמותר פס אפי' הוא יותר מד' אמות נמי מותר והא דקאמר אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג. ולפי"ז ה"ל למימר אם יש בו יותר מד' אמות הופלג אך אפשר שהפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו וע"כ קאמר דאם יש ביניהן ד' אמות פי' אם הלחיים סמוכים זו לזו בפחות מג' א"כ אמרינן לבוד וא"כ כיון דאמרינן לבוד א"כ הופלג דה"ל יותר מד' אמות ואינו מתיר במבוי ודו"ק

שם (ה"ד) רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח ר' יהודה אומר רחבה אעפ"י שאינה בריאה כו' רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שריתי' בלחי יהב לה בחוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים. א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל אית בעי מימר דלא יהוון סברין כר' יודה דר"י אמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה ופי' לפי זה ההיא מעשה הי' בע"ש מבעו"י דהא אמרינן יהיב לה בחוטרא ואפלה (וצ"ל אזל לחד אתר חמי חד מבוי שריתי' בקורה יהיב לה חוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים וא"כ יסמוך על הדקל וע"ז א"ל רב הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי ויהיו יודעים שעיקר הסמיכות הוא על הדקל ולא על הקורה ואם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל או דלא יהוון סברין כר' יהודה דאמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה)

וע"ז אומר ר' חיננא לא אמר כן אלא רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שניטל קורתו ואסר לה א"ל רב חונא דיקלא קאים א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כר' יהודה דתנינן תמן איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יודה

והנה המפרשים נדחקו בפירושיהם ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) שלא יהיו סברין כר' יהודה בעירובין (דף צ"ד) חצר שנפרצה לר"ה וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו מותרים באותו שבת כו' דשבת כיון שהותרה הותרה דלפי דברי ר' חיננא הי' ההוא מעשה בשבת. ורב לא ס"ל כר' יהודה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ט דעירובין ה"ד) ורב ור"י אמרו אסור בין בשבת כו' ומשמע דסבירי להו כר' יוסי דלא אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה וכן אמרינן בעירובין (ד' צ"ג) איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא ד' אמות דרב לית לי' דשבת כיון שהותרה הותרה

[וא"כ כיון דההוא מעשה הי' בשבת ואם לא הי' רב חושש שלא יאמרו דס"ל כר"י דאמר שבת כיון שהותרה הותרה הי' סומך על הדקל משום לחי אעפ"י דלא סמכינן עליו מאתמול הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף י"ז) דאמרינן שם דרב הונא הוי יתיב בההיא מבואה הוה יתיב רב קמי' א"ל לשמעי' זיל אייתי כוזא דמיא עד דאתא נפל לחי אחוי לי' בידו קום אדוכתא אמר לי' רב הונא לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא א"ל דמי האי מדרבנן כו' מי סמכינן עלה מאתמול כו' ולשיטת הירושלמי משמע דאי לאו שהיה חושש שיאמר דס"ל כר"י דשבת הואיל והותרה הותרה הי' סומך על הדקל אע"ג דלא סמך עלה מאתמול (ועי' בתוספות ד"ה לא כו אע"ג דרב הונא אית לי' בפרקין (ד' י"ז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למיסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הואיל והותרה הותרה א"נ הכא לפי דברי רב הי' מקשה ולקמן יתבאר בזה שיטת הירושלמי בלחי העומד מאיליו

] שם (ה"ו) כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון כלחיים היה משוך אבא בר רב חונה אומר רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונראה לי דתחילה קאמר כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי הוא כמו שפי' רש"י בעירובין (ד ט') על כותל שצידו א' כנוס מחבירו ששקע הכותל מלפניו דהיינו שנראה לעומדי' בר"ה וזה פשיטא ליה דמהני והא דקאמר אח"כ היה משוך היינו שמשך כל הלחי לחוץ וכמו שהביאו התוס' בעירובין רובין (ד' ט') בד"ה כותל ב' הפירושים של רש"י

שם התיב רב חסדאי והא תנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה (פי' דפריך על הא דאמר דאם הי' משוך רואין אותו כאלו הוא כנוס דא"כ אמאי תנינן חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה שיעשו כותלי גדולה אצל הקטנה כלחיים. אי אמרינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משו' לחי) [וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') אמר רבה ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואם איתא קטנה נמי תישתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים]

וע"ז משני א"ל אבא בר רב חונה תיפתר במשוכין יותר מעשר. והוא כמו דמשני א"ר זירא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה והא דקאמר במשוכין יותר מעשר דלפי"ז נפיק לי' מתורת לחי [והא דקאמר בריש עירובין (ה"א) בהירושלמי הכן דיירי דארעא דישראל מרבען א"כ יש ביניהן ארבע אמות הופלג כו' אם יש ארבע אמות נפיק ליה מתורת לחי. אבל בתורת פס לחצר מותר התם איירי ברוחב והכא באורך אמר במשוכין יותר מעשר]

עוד שם תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר (פי' וא"כ למאי מוקי לה בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר הוא להורות שאעפ"י שיוכל לומר לבוד דהא הוי הקטנים פחות מג' טפחים לכאן ולכאן שעובי הכתלים ממעטין ואפ"ה הקטנה אסורה) והוא מחמת שנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי [וכן פריך בעירובין (ד' ט') והא תני רב אדא בר אבדימי קמי דר' חנינא קטנה בעשר גדולה באחת עשרה ומסיק דפשיט מינה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי א"ל רב אחא כן אמר רשב"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עלי' (פי' דכיון שלא נישנית בחבורה אין סומכין על זה הברייתא]. א"ר יוסי אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן (פי' דמהברייתא לא קשיא דע"כ הקטנה אסורה דאף דיש לומר לבוד אעפ"כ הא בעינן פס ארבעה)

והנה התירוץ הזה הוא תמוה מאוד. דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדולה מותרת. אך יש לפרש הא דקאמר ע"ז בירושלמי א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא כן אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן: הוא שמקש' דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדול' מותר' (ואיפשר עוד לפרש ולגרוס אתי כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של שלשה טפחים מכאן ופס של ג' טפחים מכאן (פי' דרבי סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן שלשה טפחים וכמו דמשני בש"ס דילן רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתני' חצר כו' רבי אומר בשני פסין ורבי סבר לה כר' יוסי

וע"ז אומר ר' יוסי בר' בון ואפי' תימא אתי כמאן דמר חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ג' טפחים מכאן (לפי מה שהגהתי) (פי' שזה אינו רק לתרץ הברייתא דלמאי תני ר' הושעי' דלמאי תני בברייתא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשרה והוא דאל"כ במה ניתרת הגדולה משום דהברייתא סובר כרבי דאמר בעינן שני פסין וסבר לה כר' יוסי דבעינן שלשה טפחים אבל מ"מ יש להוכיח מזה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי דאל"ה תשתרי הקטנה נמי

וע"ז אומר רב עוקבה בשם רבנן דתמן לגדולה הן נידונות ואינן נידונות לקטנה (פי' שאף דהוי פחות מג' ופחות מג' אמרינן לבוד אעפ"כ כיון דלא עשאום לשם לחי אלא דהוי לחי ממילא ע"י לבוד בכה"ג לא אמרינן דהוי לחי והוא משום דהוי כמו לחי העומד