נועם ירושלמי על מועד נד

[אך אעפ"כ לא קשה דהקושי' אינה אלא במבוי עקום כמו חי"ת. וא"כ האי מבוי שבאמצע אין לו דרך לעבור רק דרך המבואות וא"כ אוסרין זה על זה אבל סתם מבוי עקום ששני פתחין פתוחות לר"ה מזה אין קושי' דהא אין צריכים לעבור זה על זה וא"כ לא אסרי אהדדי וכה"ג כתבו התוספות בעירובין (ד' מ"ח) בד"ה ופתוחות לר"ה דאל"ה אותם שיש להם דריסת הרגל על חבירתה אוסרת עליו וא"כ במבוי עקום ששתי פתחיו פתוחות לר"ה ע"כ אינם אוסרים זה על זה

וע"ז אומר מה נפיק מביניהון. (פי' במה שהקשו דמה תקנה היא לר"ל בלחי וקורה) דבהאי שקקא יש לתרץ דלא הי' עקום כמין ח' וא"כ שני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ אינם אוסרין זה על זה וע"ז אומר מה נפיק מביניהון הי' עשוי כמין כי פי' כמין כי דהיינו כמין ח' ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן. דצורת הפתח הוי כסתום ר"ל אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותה (פי' שאף שלמבוי יש לו היתר ע"י לחי או קורה. אבל לענין שלא יהא שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. בעינן צורת הפתח: והא דפליגי ר"י וריש לקיש אינו במבוי העשוי כמין כי דהיינו כמין ח' אלא במבוי עקום ששני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ כיון ששני פתחיו פתוחות לר"ה ואין להם דריסת הרגל זה על זה ע"כ אין אוסרים זה על זה וסגי בלחי או קורה אבל במבוי עקום כמין ח' צריך צורת הפתח שלא יאסרו זה על זה

וכן אמרינן בירושלמי שאחר זה מבוי שנפרץ מכנגדו ארבעה מן הצד יותר מעשר כו' ופריך ולא כן סברין מימר רב כר' יוחנן (פירש דתורתו כמפולש וא"כ אמאי קאמר דרב כר"י אי ביותר מעשר הא לרב לא מהני צורת הפתח יותר מעשר (וכן הקשו התוספות בעירובין (דף נ') בתוספות ד"ה רב אמר תורתו כמפולש) ואי בעשר הא אמר רב דפרצתו מבוי ביותר מעשר ועל זה משני אמר ר' יוסי בר' בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת (פי' וע"כ בעי צורת הפתח ודו"ק)

שם בירושלמי רב נחמן בר יעקב בשם ר' יוחנן מבוי אין פחות משני חצירות חצר אינה פחותה משני בתים מבוי שארכו ורחבו שוין אין ניתרים בלחי וקורה. אלא בפסים כחצר. שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו. והנה הא דקאמר ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו כתב הק"ע והכי פירושו ואל תתמה אם במשהו סגי א"כ לא מצינו שיהיו שוים ולמה נ"מ שאם ארכו כרחבו הרי הוא כחצר דמי מצמצם ארכו דרחבו. שכן דירות שבא"י הן מרובעין ממש ארכן כרחבן לכך איצטריך לאשמועינן שאם הם שוים בצמצום הרי הוא כחצר. והפ"מ פירש ההין דרייא דארעא דישראל מרבען. ובפ' הדר גריס הכין כו' כלומר שכך עושין הדרים בארץ ישראל שמודדין במדת רבוע לכוון שיהא אורך יותר על הרוחב בכל שהוא. ופירושם דחוק מאוד ועוד מה דקאמר אח"כ בירושלמי חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה אם יש ביניהן ד' אמות הופלג זה אין לו פירוש כלל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאד

וע"כ נראה לי ששני הגירסות הם נכונות, (מה דאיתא הכא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו וכן הגירסא (דפ"ו דעירובין ה"ח) שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא הכין דרייא דארעא דישראל מרבען ג"כ נכון (וכצ"ל הכא) ההין דרייא דארעא דישראל מרבען מה בעו פי' ששמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יותר על רחבו והוא א"ל כל שהוא (פי' אם הוא יותר כל שהוא יש לו דין מבוי וניתר בלחי משהו, אבל אם אין ארכו יתר על רחבו אפי' כל שהוא יש לו דין חצר ואינו ניתר בלחי וקורה. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף י"ב) אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוין שמעתא דסבי כיון דארכו כרחבו ה"ל חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה. אמר ר' זירא אי קשי' לי' הא קשי' לי' להוי האי כפס משהו ונשתרי כו' הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן פסי חצר צריכין שיהי' ארבעה, וא"כ מבוי קיל מחצר שניתר אפי' בלחי משהו, וע"ז אומר מה בעו (פי' מה רצו בזה שיהי' מרבען הא אדרב' אם ארכו יתר על רחבו ניתר בלחי משהו משא"כ אם הוא מרובע אם כן דינו כחצר וצריך פס ארבעה

וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה ואם יש ביניהן ארבע אמות הופלג פי' דע"כ בעו שיהא מרובע דנ"מ לדיני' אילו דהיינו חמשה מבואות הפתוחין למבוי (פי' לענין מבוי עקום בעי צורת הפתח. אבל אם הוא מרובע וא"כ דינו כחצר ובחצר אפי' עקום לא בעינן צורת הפתח וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' שס"ג) וכתב שלכן נראה לי דכיון דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שוה ויש להם דין חצירות משמע אפי' אין מוקף חומה כיון שאין בתים וחצירות פתוחין לתוכו יש להם דין חצר ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה א"צ אלא תיקון א' בראשון). וע"ז משני חמשה מבואות הפתוחין למבוי פי' דמהני לענין מבוי עקום ונקט חמשה מבואות הפתוחין למבוי דנקט לישנא דמתניתין בעירובין (ד' ע"ג) חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, שבמבוי צריך תיקון משא"כ בחמש חצירות אין חילוק בין עקום לשוה

וע"ז אומר עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד (והוא מיותר ואגב שיטפא דעומד מרובה על הפרוץ נקט פרוץ מרובה על העומד) פי' דיש עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דמהני בחצר ובמבוי לא מהני, והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ה') אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופן של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו ארבע אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו כו' אמר ר"ה ברי' דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ. מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ ופריך מה לחצר שכן פירצתה בעשר תאמר במבוי שפרצתו בארבע, ומשני קסבר רב הונא ברי' דרב יהושע מבוי נמי פרצתה בעשר ופריך למאן קאמרינן לרב הונא והא רב הונא פרצתה בד' ס"ל. ומשני רב הונא ברי' דרב יהושע טעמא דנפשי' קאמר וא"כ לשיטת הירושלמי דאיתא בירושלמי לקמן חברי' בשם רב לא שנא בין שכנגדו בין מן הצד בארבעה, וא"כ ליכא ק"ו מחצר דמה לחצר שכן פרצתו בעשר תאמר במבוי שפרצתו בד' וא"כ מבוי אינו ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וחצר ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ועל זה משני על הא שהקשה מאי בעו (פי' מה רצו שיהיו המבואות מרובעין) (ועל זה משני תחלה לענין חמשה מבואות הפתוחין). וע"ז אומר עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דבמבוי לא מהני וע"כ הוי דיירי דארעא דישראל מרבען והוי דינן כחצר ומותר בעומד מרובה על הפרוץ

עוד קאמר שם אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דקאמר עוד נ"מ דיש פעולה במה דדיירי דארעא דישראל מרבען) דהיינו לענין אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דאם האי מבוי רחב יותר מארבע אמות וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ה' ושם) אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו. והנה כל זה הוא במבוי שאינו ניתר רק בלחי וע"כ אם הוא רחב יותר מד' אמות נידון משום מבוי ואינו מתיר משום לחי משא"כ בחצר שניתן בפס אינו מגרע מה שהוא רחב יותר וכמו שכתבו התוס' בד"ה אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה פי' בקונטרס ומיהו במבוי ח' אע"ג דבהאי ק"ו נמי מצי למישרי דהא יותר מד' הוי האי פס וחצר משתרי בד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע ולא לשם תיקון פס הוקבע כי היכי דאפקינן מתורת לחי אפקינן נמי מתורת פס. ור"י פי' דאין סברא ללמוד לענין תורת פס מחצר דבחצר הפס מהני משום מחיצה משום הכי כש"כ דמהני היכא דסותמו טפי אבל במבוי שהקילו חכמים בלחי אפי' למאן דאמר משום מחיצה צריך שיהא שם לחי עליו אבל לענין עומד מרובה הוי קל וחומר טוב משום דהוי מחיצה גמורה שמועיל בכל דפנות כו' ואם כן מוכח מהתוספות דבחצר מועיל אם הפס הוא רחב מד' אמות. מה שאין כן במבוי אם הוא רחב מד' אמות נפק מתורת לחי והוי מבוי וע"כ אינו מתיר.