נועם ירושלמי על מועד נג

מסכת עירובין מבוי פרק ראשון

עירובין

(ה"א) לא אמר אלא למעלה מעשרים הא סוף עשרים כשר ותייא כדרב דרב אמר סוף שיעורן להקל ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שקורתן למעלה מעשרים נותן קורה בתוך עשרים וממעט בתוך עשרים א"ר יוסי והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים (פי' שאם ינטל למעלה מעשרים יהא כשיעור הכשר קורה בתוך עשרים) ר' חלקי' בשם ר' אחא אמר ואפי' כרב אתי (פי' הא דאמר ר' יוחנן) דרב אמר שחיטה מחצה למחצה כשירה ולמה אמר פסולה מפני מראות שאין תימר שיתן בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים כו' הא דאמר רב סוף שיעורן להקל משמע דהיינו בדברים שהם מדרבנן ור' יוחנן סובר דאפי' בשיעורי חכמים נמי להחמיר וכמו שסובר ר' יוחנן בחולין (ד' נ"ה) דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל שיעורן של חכמים נמי להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל אבל רב סובר דסוף שיעורן להקל (והא דלא מייתי מהא דרב דאמר שחיטה מחצה למחצה כשירה הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ט"ז) והלכתא כוותי' דר"פ אמר פרוץ כעומד מותר אין לתמוה דהכא קיי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כ"ט) לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב כו' ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה וע"כ מביא מהא דאמר רב סוף שיעורן להקל ואיפשר לומר דהירושלמי מדמה להו אהדדי וע"כ אמר מחצה על מחצה כרוב משום דסוף שיעורן להקל אבל לר' יוחנן שאומר דסוף שיעורן להחמיר סובר דמחצה על מחצה אינו כרוב וע"כ אומר לקמן בירושלמי (ה"ג) שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא עומד רבה על החלל אלמא דלשיטת הירושלמי סוף שיעורן להחמיר לר' יוחנן וע"כ בעי שיהא עומד מרובה על הפרוץ דווקא ועיין בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ט) המקרה סוכתו בשפודין או בארוכת המטה אם יש ריוח ביניהן כמותו כשירה תני יותר מכמותו אלמא דסובר דפרוץ כעומד אסור. דהש"ס דילן בסוכה (ד' ט"ו) מדמה להו אהדדי]:

שם בירושלמי מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר על דעתי' דר"ש בן לקיש בקשו לעשות להם תקנה אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל ולא נמצא שתי רשויות משתמשת ברשות אחת. אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משתמשת ברשות האסורה להן רב ושמואל רב כר' יוחנן ושמואל כריש לקיש ר"י וריש לקיש הוין שרין בשקקא דר' יצחק ר"ל טילטל כדעתי' ר"י לא אסר ולא טילטל א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. מה טילטל או לא טילטל אין תימר טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן אין תימר לא טילטל יאסר לבני מבוי ר' יוחנן ביטל רשותו א"ר אחא כף ריש לקיש לר' יוחנן וטלטל. א"ר מתני' ויאות. מ"ט דר"מ עשו אותו כשוגג אצל מזיד מ"ט דרבנן מכיון שחשודין הן לטלטל כמזידין הן ואמרינן לי' אין כיני יעשה שונאי' של ר' יוחנן כצדוקי אצל בני המבוי ויאסר לבני מבוי א"ר יוסי בר בון צדוקי חשוד לטלטל וכא מה אית לך מה נפקא מביניהון הוי עשוי כעין כי ר"י אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירות אותה

הנה בהירושלמי הזה נדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירושיהם דחוק מאוד ע"כ נראה לי שיש בהירושלמי הזה (ט"ס וחילופי השורות וכמו שאבאר וכצ"ל) מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן (פי' דס"ל שמבוי עקום תורתו כמפולש ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) והא דקאמר אח"כ על דעתי' דריש לקיש יש כאן חילופי השורות ומקומו אח"כ ובכאן צ"ל רב ושמואל רב כר' יוחנן (פי' דרב ס"ל כר"י דתורתו כמפולש ושמואל כריש לקיש (פי' דתורתו כסתום) ר"י וריש לקיש הוי שריין בשקקא דר' יצחק ריש לקיש טלטל כדעתי' (פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) ור"י לא אסר ולא טילטל. א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וע"ז אומר מה טילטל או לא טילטל (פי' אם חזר בו ר' יוחנן לגמרי וסובר דתורתו כסתום אי לא טילטל (פי' שסובר דתורתו כמפולש אלא שלא הי' כח בידו למחות) וע"ז אומר לבני מבוי אין טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן (פי' א"כ חזר בו מדבריו בתמיה) אין תימר לא טילטל ויאסור לבני מבוי (פי' שאוסר לבני מבוי מפני שלא עירב עמהם דהא הוא ס"ל דאסור לטלטל במבוי זה ע"י לחי או קורה] וע"ז משני ר' יוחנן ביטל רשותו (פי' שביטל להם רשותו שלא יאסר עליהם). אמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) וביטל פי' שכף ר"ל לר' יוחנן ואמר כיון שהם מטלטלים א"כ אמאי לא יבטל להם רשותו. דהא אין לו הפסד בזה שר' יוחנן בלאו הכי לא יטלטל וא"כ אמאי לא יבטל להם רשותו כדי שלא יעברו ע"ז ויטלטלו בלא עירוב ושיתוף. וע"ז א"ר מתני' ויאות (פי' בודאי שכיון שטילטלו ור' יוחנן לא הי' יכול למחות בהם א"כ היה צריך שיבטל להם רשותו וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והוא ר"ת ר' מתני') שאומר דיאות פי' מ"ש דאמר ר' מתני' דיאות א"ר אחא שכף ר"ל לר"י וביטל דהיינו שהי' לו ביכולת לכוף וע"ז אומר עשו אותי (צ"ל עשה אותם) כשוגג אצל מזיד (פי' שעשו אותם כשוגגים אעפ"י שאינם כשוגגים גמורים אעפ"כ עשו אותם כשוגגים. או שצ"ל עשו אותם כשוגג ולא כמזיד) פי' אף שר' יוחנן אסר אעפ"כ הם סמכו על רשב"ל דאמר שמותר לטלטל וע"כ לא הוו כשוגגין אף שידעו שר"י אוסר וע"כ ניחא מה שכף ר"ל לר' יוחנן (והוא כמו דאיתא ביבמות (ד' קי"א הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה דבחיי בעלה. לא נתכוונה לפטור עצמה ממנו ע"כ כופין אותו שיחלוץ לה וכן בקידושין (ד' ס"ה) רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין אהייא אלימא ארישא לא כופין איכא ולא מבקשין איכא אלא אסיפא בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לו דאיתסר בקרובותי'] וע"כ אם הם הוי כשוגגים ע"כ ניחא מה דכף ר"ל לר' יוחנן וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והיינו ר' מתני' שאמר ויאות על הא דאמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל. מ"ט דרבנן (פי' סתמא דתלמודא דמשני ר' יוחנן ביטל להם רשותו ולא משני דכף ר"ל לר"י) ע"ז אומר מכיון שחשודים הם לטלטל כמזידין הן וע"כ כיון דהוו מזידין דלא שמעו לר' יוחנן דאסר להם ע"כ אין ביד ר"ל לכוף לר' יוחנן שיבטל להם רשותו וע"כ תירצו דר' יוחנן ביטל להם רשותו בעצמו ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"ל בקשו לעשות להם תקנה (פי' על הדא דמייתי בההיא שקקה דר"ל שבקשו לעשות להם תקנה ע"י לחי או קורה משום דסובר דתורתו כסתום מ"מ בודאי לא עירבו יחד א"כ אוסרים זה על זה וכמו דתנן בעירובין (ד' מ"ה) אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה עירבו שתים אם לאמצעות היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ופריך בגמ' (ד' מ"ח) ואמאי כיון דערבו להו חיצונות בהדי אמצעות ה"ל חדא אמר רב יהודה כגון שנתנו עירובין באמצעות כו' וע"ז מקשה בירושלמי אלו משתמשין עד מקום הכותל כו' ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משמשות ברשות האסורה להן (פי' בשלמא לר' יוחנן שסובר דתורתו כמפולש ובעי צורת הפתח ע"כ הוי צורת הפתח כסתום (וכמו שכתב הרא"ש (בס"פ כיצד מערבין) על הירושלמי א"ר אסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתם באמצע המבוי אלו אסורים ואלו מותרים נתנו אלו ואלו אלו ואלו אסורים כו' דכיון דהורגלו לערב יחד כל המבוי אי איפשר ליחלק להשתמש אלו בחצי המבוי ואלו בחצי המבוי וה"נ כיון שהורגלו בני העיר לערב יחד אסרי אהדדי כו' ונ"ל דדוק' בלחי וקור' הוא דאין מועיל לחלק זה מזה אבל בצ"ה או משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקי' זה מזה כו'] אבל לר"ל מהו התקנה.