נועם ירושלמי על מועד נב

דהא אין מניחין אותו לעבור אבל לפי מאי דפסק הרמב"ם דבאיסור דרבנן אין מצוין עליו להפרישו ע"כ פסק דאין מצטרף לשיירא כיון שאינם מחוייבים להפרישו ודו"ק]

שם ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה מתניתא אמרה כן שאסור לעשות חולה דתנינן ר"א אומר אם לא הביאו כלי מע"ש מביא בשבת מגולה כו' שאם את אומר כן שמותר לעשות חולה אף הוא אינו מוציא לעשות חולה ומביאו ופ' הק"ע בתמיה וכי אינו יכול להוציא אנשים לעשות חולה כדי להביאה סכין שר"א מתיר לעשות איסור דאורייתא אלא ודאי כו' הילכך מתיר ר"א להביא מגולה וכן אמרינן לקמן בירושלמי שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם כו' ומקשה ויתירו להם ע"י חולה כו' והנה בש"ס דילן בעירובין (ד' מ"ד) לא מקשה להני קושייתא. ואיפשר לומר דלשיטת הש"ס דילן ניחא דאינו מהיר אלא בשלא מדעת א"כ איפשר לומר דבדלא מלו גברי עסקינן וכמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ג) אלימא במלו גברי עסקינן כו' או דילמא בדלא מלי גברי עסקינן וקא מיבעי' לי' הלכה כדר"א או לא (פי' דאמר במתניתין מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות יכנס. וכתבו התוספות וא"ת כי לא מלי גברי נמי ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר עד שיגיעו לתחום וי"ל כיון שכבר עשו פעם אחת ידעו כו' וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמדעת אסור אבל לשיטת הירושלמי דאפי' מדעת נמי מותר ע"כ מקשה ויעשו ע"י חולה וע"ז אומר שאם את אומר כן שמותר לעשות חולה (פי' אפי' נעשו במכוין לצורך מחיצה אף הוא אינו מוציא לעשות חולה ומביאו (פי' דאי אמרת דאינו מותר אלא דווקא בשלא מדעת א"כ איפשר לומר בדלא מלו גברי וכמו שכתבו התוספות) אבל לשיטת הירושלמי דמתיר אפי' מדעת ג"כ א"כ אפילו בדלא מלו גברי ילך אל מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר עד שיגיעו למחיצה ודו"ק

שם אלא הניחו להם לישראל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינו תורה ופירשו הק"ע והפ"מ כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינו תורה ולי נראה דקאי אהא דלקמן והוא דאמר הלל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן מיד כל מי שהי' פסחו טלה הי' תוחבה בגיזתה כו' וע"ז אומר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה והוא שאמר שנהגו כך (פי' שאין לה מקור במשנה וע"ז אומר שיש לה בית אב שמוכח ממתניתין שזה לא הוי עבודה בקדשים וכמו שאומר תמן תנינן רכב עליו נשען עליו כו' הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא הדא ילפא מההיא שאם תלה עליו סכין לשוחטה כשירה וההיא ילפא מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה ולשיטת הש"ש דילן לא הי' הספק רק במחמר כמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) וזה אינו שייך למתניתין דמיירי לענין עבודה בקדשים והטעם של מתניתין אינו משום שהוא לצורך עבודה בקדשים אלא מטעם שהוא לצרכה ממש דהיינו במוסרה כו' או שה לה סנדל שלא תחלוק או שפירש טליתו עלי' מפני הזבובים א"כ הוא לצרכה ממש אבל הסכין אע"ג שהוא לצורך עבודה אעפ"כ אינו לצרכה וע"ז פריך והא עביד עבודה בקדשים. וע"ז משני כהלל דתני אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דהירושלמי סובר דההקדש צריך להיות מהביקור ד' ימים א"כ אי איפשר שיקדישה כשהוא מביאה לעזרה דהא ההקדש הוא קודם ד' ימים [ואיפשר לומר דע"כ איתא בפסחים בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"א) לא תני ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דו סבר בכלי (פי' וא"כ הוי דאורייתא ולא שבות) לא כן אמר ר' אבהו מה פליגין כשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן (פי' וא"כ אפי' שבות ליכא כיון דנוטלן אחר ביד וא"כ מאוסין הן והדין זבח כאחר היא) א"ר יוסי שני' היא הכא דכתיב זבח. והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דבשעת הביקור הוא ההקדש (וכמו שהאריך בזה הט"א) א"כ אינו יכול ליטול בכלי דילמא יגזוז בכלי השער וא"כ יעבור על גיזת קדשים וכמו דאמרינן בבכורות (ד' כ"ה) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אמר רב אסי אמר ריש לקיש לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני לקופיץ וכן בירושלמי (פ"ז דשבת ה"ב) ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו וכל התולש את השער לראות מקום המום ר' אחא בשם ר"ש בן לקיש התולש מן הקדשים פטור אמר ר' יעקב בר אחא ריש לקיש כדעתי' דאתפלגין התולש בקדשים ר' יוחנן אמר חייב ר"ש בן לקיש אמר פטור א"כ לריש לקיש דווקא ביד אבל לא בכלי דביד לא הוי תולש אבל בכלי הוי תולש ואפי' לר' יוחנן דשרי משום דהוי כלאחר יד ועיין בבכורות (ד' כ"ה) ה"מ דווקא ביד אבל לא בכלי וא"כ כיון דכתיב זבח פי' דכתיב ואמרתם זבח פסח ע"כ אף שלקיחתו מבעשור היינו רק בפסח מצרים אבל לא בפסח דורות היינו לענין שא"צ להמנות עליו מקודם ד' ימים אבל מ"מ הוי זבח בשעת הביקור וע"כ לא יכול ליטול היבלתו רק ביד וא"כ לא הוי מאוס. וע"כ יש בו משום שבות ודו"ק ועיין (בפ' במה בהמה) ושם הארכתי בזה דלשיטת הש"ס דילן יכול להיות ההקדש אח"כ וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ס"ו) דפריך והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני כהלל כו' ופירש"י דלא מקדשי לקרבן עד דמייתי לעזרה ובפסחים (ד' צ"ח) רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ובזבחים (ד' י"ב) ועיין בט"א ובספרי שפת הנחל הארכתי בזה ודו"ק

שם (ה"ד) א"ר יוחנן דר"מ היא כו' ע' בפסחים (פ"ו ה"ה) ושם הגהתי וביארתי כל ההלכה זו מהירושלמי ודו"ק

שם רב אדא בר אהבה אמר זו דברי ר' מאיר ור' שמעון אבל דברי ר' יוסי אפילו דבר שאינו בעשייתו מצוה הואיל וטועה בה לשם מצוה פטור (פי' דהיינו ר' יוסי דסוכה (ד' מ"ב) דתנן התם ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כו' פטור מפני שהוציא ברשות ואמרינן בגמ' אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך הא מדאגבי' נפיק בי' אמר אביי כשהפכו כו') וע"ז אומר זו דברי ר"מ ור' שמעון אבל דברי ר' יוסי אפי' דבר שאינו בעשיתו מצוה הואיל וטעה בה לשם מצוה פטור דהא הכא לא עביד מצוה דהא הפכו או כמו דמשני כגון שהוציאו בכלי ואפ"ה פטור וע"ז אומר אמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו פירש חוזר אוף על ציצין שאין מעכבין המילה וע"ז אומר היי דין ר' יוסי זע"ז אומר היי דתנינן ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כו' פטור מפני שהוציאו ברשות פי' שר' יוחנן מפרש שכבר יצא בו ואפ"ה פטור משום דיש מצוה אח"כ נמי וכמו דאמרינן בסוכה (ד' מ"ב) כך הי' מנהגם של כו' דכיון דלא סילק מן המצוה א"כ המצוה נמשכת אח"כ נמי. וע"ז אומר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפי' פירש חוזר משום דהמצוה נמשכת כל היום וע"כ אפי' פירש חוזר משום דדמי כמו דלא סילק ידו מן המצוה וע"ז אומר היידין ר' יוסי אומר כו' ומביא מזה ראי' שפירש חוזר. אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה וא"כ מפרש פי' אחר דמיירי בדנפיק בי' ואפ"ה הוי טעה בדבר מצוה משום דהמצוה נמשכת אח"כ ג"כ ומביא מזה ראי' שסובר ר' יוסי דאפי' פירש חוזר ע"ז אומר הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אפי' במיל' כן [ואיפשר דהטעם מפני שטרוד לעשות' המצוה ועדיין לא יצא בו]. אך כיון שמביא ר' יוחנן מזה דר' יוסי סובר דפירש חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה א"כ אף בסכין של מילה כן אם הוציא לרה"ר וכן במילה משום דלאח"כ הוי כמו שעוסק במצוה וע"כ הוי טועה בדבר מצוה וע"כ מביא מזה ראי' דאם פירש חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין את המילה ועיין בשבת (ד' קל"ג) מאן תנא פירש אינו חוזר כו' הוי מני ר' יוסי היא כו' וא"כ ר' יוסי סובר דפירש אינו חוזר ואח"כ אמר אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי הוא דתנן ארבעה כהנים כו' ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואילו מניחין אף זה הי' תמיד ואינו מביא ממתניתין דסוכה (ד' מ"ב) משום דמפרש דהתם מיירי שלא יצא עדיין בנטילתו ופטור משום דהוי טועה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה וא"כ אינו שייך להא דפירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין המילה ודו"ק

מתני' קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה כו' יעקב איש כפר נבורי' שאל לר' חגי מעתה נולד ביה"ש נימול כו'. הירושלמי הזה ביארתי בספרי ע"י (סי' כ') בארוכה עיי"ש