נועם ירושלמי על מועד נא

את הסלע ואומר מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו נמצאו טמאין וטהורין שותין כאחת וע"ז אומר מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא (פי' וא"כ טמאוהו הטמאים ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתה (פי' וא"כ אינו יכול לחלל על חולין שכבר שתה) אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה. וא"כ מוכח מזה דאע"ג דחל ההפרשה מכבר אף על פי כן שותים הטמאים מכיון שאינו חל עד שישתה ואם כן ה"נ חל ההפרשה מכבר ואעפ"כ אינו נטמא בטבול יום כיון דאינו חל אלא עד שתחשך אע"פ שחלה אח"כ מכבר והא דתנן אם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלו אע"ג דגבי שני לוגין שאני עתיד להפריש מותר לשתות מתחילה היינו משום דהשני לוגין שיפריש אח"כ יהיה תרומה והכא שאמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך א"כ אין לו לשתות דעל מה תחול אח"כ התרומה אם שתה מתחילה וכמו שאומר ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתה והכא לא תחול התרומה עד שתחשך וא"כ כיון שאין לו לשתות לא הוי סעודה הראויה מבעוד יום

וע"ז אומר הגע עצמך שהיה תרומה טהורה ע"כ יכול לומר שתהיה למחר תרומה מכבר לכשאוכלנה דאי לא אמר מכבר הא אמר ר' יוסי בר' בון דאין לו להפריש כיון שעיקר ההפרשה חלה בשבת, וע"ז אומר מכבר לכשאוכלנה. הגע עצמך שהיה תרומה טמאה א"כ איך יאמר לכשאוכלנה דהא אסור לאכול תרומה טמאה וע"ז אומר מכבר לכשאניחנה בזויות דאם החיל תרומה טמאה א"כ אי איפשר להפריש אבל אם לא יהיה תרומה עד לאח"כ א"כ יש בתוכו טבל טמא וע"כ מותר לטלטל דהא איפשר ע"ז להפריש וא"כ יהיו חולין טמאים ותהיה מותר וע"ז אומר תני מטלטלין א' תרומה טהורה וא' תרומה טמאה (פי' אם אמר על תרומה טהורה מכבר לכשאוכלנה ועל תרומה טמאה מכבר לכשאפרישנה) וע"ז אמר ר' זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו כיצד עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר

שם אמר ר' זעירא לא אתיא אלא כר' חנינא כו' נראה לי דצריך לגרוס אחר המשנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינם למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותם אתי אמר ר' זעירא לא אתי אלא כר' חנינא דאמר עולין היינו עם רבי לחמת גרר והיה אומר לנו בררו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר וא"כ בעי ר' מעשה [וכן אמרי' לעיל (ס"פ במה טומנין) והכא נמי קאמר אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן משום דבעינן מעשה]. א"ר יוסי שני' היא הכא שהוא ככסא [פי' דעשוי חווקים חווקים ככסא וכמו דאמרינן (ס"פ כירה) עד ג' חווקים ככסא מכאן ואילך כסולם וכן חבילי עצים מסדרין זה ע"ג זה ככסא של ג' חווקים. וע"כ אינם עומדים למאכל בהמה ע"כ בעי מעשה אבל בשאר דברים לא בעינן מעשה רק בחבילי עצים וחבילי זרדים וע"כ בעינן מעשה למאכל בהמה אעפ"כ אין ראוים לישב עליהם רק שעשויי' חווקים א"כ אין עומדין למאכל בהמה וע"ז אומר התיב ר' לעזר והא תנן חבילי קש וקש לאו כמפוזר הוא אלמא דאפי' אינם עשויים חווקים אפ"ה בעינן מעשה למאכל בהמה וא"כ ודאי אתי כרבי דאומר בררו לכם חלוקי אבנים אלמא דבעינן מעשה ודו"ק]: ר' אליעזר פרק תשעה עשר

בעון קומי ר' יוסי כמה דאיתמר בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי כו' כד אתין לעירובין אמר לון בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר רב אמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות אמר ר' יוסי ב"ר בון רב כדעתיה ור' יוחנן כדעתי' ר' יוחנן דו אמר קורה בלא שיתוף מתרת הוא דאמ' מטלטלין אותו בכל המבוי רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף הוא דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות על דעתיה דר' לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי אמר ר' יוסי ב"ר בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת עיין בעירובין (פ"ו) ושם ביארתי דהטעם של רב הוא כמו דאמרי' בשבת וד' ק"ל) דמבוי שלא נשתתפו ועירבו חצירות עם הבתים ניתקו החצירות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיה בתים וחצירות פתוחות לתוכו והכא בתים איכא חצירו' ליכא וזהו כשיטה הרמב"ם דהטעם הוא משום דנתקו חצירות ונעשו בתים אך שרש"י וכל המפרשים כתבו הטעם דאם עירבו חצירות עם בתים א"כ מצוי מאני דבתים בחצירות ורב לטעמיה שסובר דהא דאמר ר"ש גג וחצר וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן ומטלטלין מזה לזה ואמר רב הלכה כר' שמעון והוא שלא עירבו בתים עם החצירות דליכא מאני דבתי' בחצר אבל אם עירבו חצירות עם בתים דאיכא מאני דבתים בחצר ע"כ גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אעפ"כ אין ראי' מהירו' דהירו' לטעמי' שסובר (ספ"ו דעירובין ה"ו) דמכיון שנתנו עירובין במקום א' נעשו כולן רשות אחת ואפילו נתנו עירובין בפנימית ולא אמרינן תיחוד דשא ותשמישה והיינו דכיון שנתנו עירובן במקום א' זו כולן רשות אחת וא"כ אומר דדיורין להחמיר ולא כמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ט) ולשיטת הש"ס דילן אמרינן בעירובין (ד' ע"ה) דהא דנתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה וע"כ לא אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים אלא הטעם כמו שפירש"י בשבת (ד' קל"א) דרב לטעמי' דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ועיין שם שביארתי שם דהרמב"ם ופ"ה מה' עירובין הט"ו) מפרש כשיטת הירו' משום דניתקו חצירות ונעשו בתים והוא כשיטת הירושלמי וביארתי שם שאין ראיה משיטת הירו' לשיטת הש"ס דילן וכמו שביארתי ודו"ק

שם ר' סימון בשם ריב"ל סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה כו' בימי ר' ירמי' כו' מפתחיי' כו' אתון ושאלון לי' א"ל כד תחמון שטפא עבר אייתינון דרך חולה חיילי' דר' ירמי' מהדא כל חולה שנעשה בין לדעת כו' ה"ז חולה והנה בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתח דבי מדרשא ברה"ר בשבת' אתי לקמיה דר' פדת אמר זיל דבר טלי וטיילא וליטיילו התם כו' אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומה דלית' בירושלמי הכי איפשר לומר משום דסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וע"כ לא קאמר דלידבר טיילי' כו' וליטייל' התם דאי כו' מייתי להו וכן משמע בירושל' (פט"ז ה"ז) אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך ופריך עלה ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו ומשני המן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן (ד' קכ"א) דאיתא שם שמעית מינה קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו א"ר יוחנן בקטן העושה כו' וא"כ מוכח שסובר הש"ס דילן דקטן אוכל נבילו' ב"ד מצווין להפרישו והירושלמי משני תמן אין לו צורך בעשבים ברם הכא יש לו צורך כיבוי ואין הפירוש כמו שכתב הק"ע דתנן התם אין הגדול רוצה בליקיטו הילכך א"צ להזהירו ברם הכא יש צורך בכיבוי זה כו' וא"כ מפרש שהתירוץ של הירושלמי הוא כמו דאיתא בש"ס דילן אבל לי נראה שהפי' הוא דתמן אין לו צורך בעשבים וא"כ ליתא למלאכה כיון שאין לו צורך בעשבים (אף דמייפה את הקרקע אך בזה לא ניחא ליה להקטן וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ג) דפריך אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' תימא בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהון מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכא דקא עביד בארעא דחברי' וע"כ כיון דלא ניחא ליה מותר והכא נמי לא ניחא ליה לקטן) [ועוד שכבר ביארתי שיטת הירושלמי (פי"ב דשבת ה"ג) שאינו מתחייב משום מייפה את הקרקע אם אינו מכוון לזה אבל לעולם קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו והא דלא משני כמו דמשני בש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ד) דקאמר לימא מסייע לי' לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק ומשני דמיירי בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית דרבנן איפשר לומר שסובר הירו' דאפי' באיסור דרבנן קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו דומי' דכיבוי ואינו מחמיר בכיבוי יותר]

והכי משמע בירושלמי ספ"ק דעירובין (ה"י) אין שיירא פחות משלשה אין העובד כוכבים משלים בשיירא קטן מהו שישלים בשיירא והקשה הק"ע דלפי הגירסא זו משמע דלא איפשטו הך בעי' וכתב הרמב"ם (בפי"ז מה' שבת) דקטן אין מצטרף, וכתב הרב"י (בסי' ש"ס) איבעי' בירושלמי ונקט הרמב"ם לחומרא והקשה דהא קיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ בספיקו נמי נקטן להקל ובד"מ מסיים בה וקצת משמע שם דסובר דקטן מצטרף כו' עיי"ש אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דהירושלמי לטעמי' שסובר דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן וא"כ כיון שב"ד מצווין להפרישו אפי' באיסור דרבנן א"כ מצטרף לשיירא