נועם ירושלמי על מועד נ

דאין לו זכיה רק לאכילה אבל לא לתרום וכן הבאתי בספרי נ"י (ס' כג) הירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) גבי האחין והשותפין כו' שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים (פי' וע"כ לא הוי שותפים) וע"כ ניחא הכא דלא יוכלו לומר מהפקירא זכינא דכיון דהירושלמי קאמר שכן דרכן להזמין אורחים בשבת וא"כ הוי כמו הם אורחים וא"כ לא נתן להם אלא לאכילה בלבד ע"כ לא יוכלו לומר מהפקירא זכינא אך כיון שהיה רשות להם לאכול ע"כ לא מקרי כה"ג אגרא דשבתא ודו"ק]

שם (ה"ט) עובד כוכבים שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' לצורכו ולצורך ישראל נשמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי' בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקיה והפך שמואל אפוי אמר ר' יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור אמר רבי יונה שני' היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, אמר רבי אלעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי והנה הק"ע הביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו ונראה דלא גרסינן אסור אלא מותר ומדאהדרינהו שמואל אפוי קא מייתי ראיה והיינו דקא דחי ליה רבי יונה דשניי' היא דאין מטריחין על האדם לצאת מביתו ואקשי ליה א"כ מעיקרא אמאי אהפכיה שמואל לאפוי ע"כ וגם הסמ"ג וס' התרומות כתבו שהגירסא מותר

[ונראה לי דאיפשר לומר דשמואל לטעמיה דאמרינן בשבת (דף קנ"א) מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו כו' ותנן כוותיה דרב עיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה והיה בהם מרחץ המרחצת בשבת אם רוב עובדי כוכבים לערב רוחץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד כדי שיחמו חמין ופירש"י תניא כוותיה דרב דספיקא אסור דקתני מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין וא"כ לפ"ז לשמואל אפי' במחצה על מחצה נמי לצורך שרי וע"כ מתיר בלצורכו ולצורך ישראל משא"כ לרב דאמר ממקום קרוב ממש א"כ לא סבר לה כהאי ברייתא, וא"כ בלצורכו ולצורך ישראל אסור ג"כ, אך לפי מאי דגריס רש"י ותוס' שם תני' כוותי' ומביא ראיה מדר' יהודה א"כ אין זה שייך להא דאמר שמואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו א"כ אי אפשר לומר דשמואל אזיל לטעמיה ודו"ק]: מפנין פרק שמונה עשר

שבת

(ה"א) מתניתין מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה כו' מפנין תרומה טהורה ודמאי כו'. ובגמ' אית תניי תני מטלטלין את הדימוע ואית תניי תני אין מטלטלין אמר רבי אלעזר מטלטלין במדומע בתרומה טהור' ומ"ד אין מטלטלין בתרומה טמאה ובאותו שיש בו כדי להעלות אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא (וכתב הק"ע פליג אהא דמשני דמטלטלין איירי בתרומה טהורה כו' אלא מוקי לברייתא דמטלטלין באותו שיש בו כדי להעלות מתוכו כפי התרומה שנפלה וברייתא דאין מטלטלין איירי בשאין בה כדי להעלות ותרווייהו בתרומה טמאה שנדמעת איירי) מאן תנא מטלטלין ר"א דתנינן רבי אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ופי' הק"ע מאן תנא דמטלטלין בשיש בו כדי להעלות דהא מ"מ אסור להעלותו דמתקן הוא בשבת וע"ז אומר הא מני ר"א היא דתנן (בפ"ה דתרומות) ר"א אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וכמאן דמונחת לבדה היא ולא מתקן מידי עכ"ל והוא כמו דאמרינן בשבת (דף קמ"א) על הא דתנן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ואמאי הא קא מתקן רבי יהודה כר' אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא דתנן סאה תרומה שנפלו לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר ר' אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אימר דשמעת ליה לחומרא לקולא מי שמעית ליה כו'

אך דמ"מ קשה דלמה לי למימר דר"א היא ואמאי לא קאמר רבי יהודה היא שסובר בפירוש דמעלין את המדומע בא' ומאה ובירושלמי (פ"ב דערלה) אמרינן מה את עביד לי' כתחילת הפרשה או כסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין תעבדוני כתחילת הפרשה כו' אינו דוחה את השבת ואין תעבדוני כסוף הפרשה כו' דוחה את השבת כו' תמן תנינן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ותני עלה רשב"א אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ר' יונה אמר רבי יהודה עביד לה כסוף הפרשה רשב"א עביד ליה כתחילת הפרשה כו' וא"כ היה יכול לומר ר' יהודה היא דאמר מעלין את המדומע בא' ומאה

ע"כ נראה לי דהא דקאמר מאן תנא מטלטלין ר"א דתנן ר' אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, הוא דאם הוא דבר האסור בלבד אין מטלטלין. אבל אם הוא. דבר האסור ודבר המותר מטלטלין וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז ה"ו) אנן תנינן והאבן בתוכה תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה כו' וע' ברמב"ם (פכ"ה מה' שבת הל' י"ד) וע"ז אומר מאן תנא מטלטלין ר' אליעזר דתנן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וע"כ הוי כאלו הוא דבר האסור ודבר המותר אבל לא מצד שמותר להעלות את הדימוע דא"כ הי' לו לומר דר' יהודה היא, אלא ודאי דאפילו אסור להעלות את המדומע: וכמו דאמרינן בשבת (ד' קמ"ב) אימר דשמעית לי' לחומרא לקולא מי שמעית לי' אפ"ה מטלטלין משום דהוי דבר המותר ודבר האסור. ואתי שפיר דלאח"כ אומר תני מטלטלין אחד תרומה טהורה וא' תרומה טמאה (וצ"ל מטלטלין אחד טבל טמא וא' טבל טהור) ומיירי כשהתנה עלי' שיהי' תרומה בשבת ע"כ מטלטלין וכמו דאמר לקמן א"ר זעירא הדא אמרה טבל שיש עלי' תנאי מותר לטלטלו (פי' כיון דאיפשר לתרום מחמת שהתנה עליו ושם הוא ההיתר מחמת שיכול להפריש בשבת ולא משום דהוי דבר המותר ודבר האסור [ולקמן יתבאר בזה] דהא התם הוא טבל וא"כ כל זמן שלא הפרישו הוי כולו איסור וע"כ כל ההיתר הוא מחמת שיש בידו להפריש והכא אין ההיתר הוא משום שיכול להעלות את הדימוע אלא מחמת שמעורב היתר עם איסור ואיפשר לומר דבכאן צריך לגרוס תני מטלטלין תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה וצ"ל דתני מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה וא"כ ה"נ מטלטלין לר"א משום דהוי כשני דברים דהיינו חולין טמאין עם תרומה טמאה, וע"כ מטלטלין)

[ואיפשר דצריך לגרוס הא דאמר תחילה ובאותה שיש בה כדי להעלות בכאן (וצ"ל) ובאותה שיש בה כדי להעלות פי' הא דאמרינן דמטלטלין את הדימוע כר' אליעזר דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ובאותה שיש בה כדי להעלות אבל אם אין בה כדי להעלות אם כן הוי כמו שכולו איסור וע"כ אסור לטלטל אפי' לר"א ודו"ק]

שם אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר ר"י בר' בון אמר אין אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר מתניתא פליגא על ר"י בר' בון לגין טבול יום ומלאוהו מן החביות (צ"ל אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומה למחר ואם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום), ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) שביארתי דלכאורה קשה על דר"י בר' בון ממתניתין (דפ"ז דדמאי) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרו' אומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר, וביארתי שם דשם מיירי דהוה תרומה למפרע ע"כ בודאי זה שרי והכא מיירי באומר שלא תחול ההפרשה אלא למחר, וע"כ סובר ר"י בר בון דאין אדם עומד מערב שבת ואומר ה"ז תרומה למחר כיון דההפרשה אינו חל רק בשבת ע"כ הוי כאלו מפריש בשבת עיי"ש שהארכתי בזה אך ממה דאמר הכא מאי כדון מכבר לכשאפרישנה משמע דחל מכבר

ע"כ נראה לי שזהו תירוץ על הא דקאמר מתניתא פליגא על ר"י בר בון טבול יום כו' שאם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומה וע"ז אומר חזר בו ר"י בר' בון (פי' בלשון בתמיה) אם חזר בו ר"י בר' בון מהדא. ע"ז אומר מאי כדון מכבר וכשאפרישנה פי' דמיירי אם הפריש תרומת מעשר, ואמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך והיינו שתחול מכבר, וכ"ת אם כן אם תחול מכבר א"כ נטמא מהטבול יום אפ"ה כיון דאין החלות מעיקרא אלא אם תחשך תחול מתחילה ע"כ אינו טמא

וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דמ"ש) על מתניתין דתנן מי שהיו מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורים מניח