נועם ירושלמי על מועד מה

בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' רב אמר מותר לטלטל בכולה דהא איכא מחיצתא ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות מחיצות להבריח מים עשויות כו' ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כפאה למאי כו' אלא שכפאה לזופתה כו' ולשיטת הירושלמי לא פליגי אלא באחורי הספינה לר"מ. דלשמואל אין הדיורין עולה למעלה לר"מ ולרב אפי' לר"מ הדיורין עולין למעלה וע"ז אומר היא אחורי הגגין היא אחורי הספינה) וא"כ לשיטת הירושלמי לא פליגי רב ושמואל אלא באחורי הספינה ולר"מ אבל בספינה ודאי מטלטלין בה אפי' יותר מבית סאתים. וע"ז מקשה הכא מה בין סלע מה בין ספינה דסלע שבים אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים כדתני ועד כמה מטלטלין בה עד בית סאתים כמו שאמר דנעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. ומה בין ספינה דבספינה מטלטלין בה אפי' יותר מבית סאתים (לשיטת הירושלמי) ע"ז משני סלע במקומה היא וע"כ נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים וע"כ אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים וספינה עולה ויורדת. ע"כ לא הוי כמחיצה שהוקפה זרעים. וע"כ מטלטלין בה אפי' יותר מבית סאתים ודו"ק]

שם (ה"ו) ר"י בר"ח אמר בשוגג בל"ת ומזיד בל"ת ריב"ל אמר בשוגג בהכרת ומזיד בהכרת (פי' ואפי' הזיד בלאו נמי הוי שוגג כיון ששגג בכרת) תני רשב"י מסייע לריב"ל את כו' מגדף ונכרתה הגע עצמך אפי' מזיד בהכרת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והוא (ט"ס וצ"ל) הגע עצמך אפי' שוגג בכרת (פי' והוי שגגה) יתרו בו ולוקה ויביא קרבן (כצ"ל) (פי' א"כ יוכל להתרות בו על הלאו וילקה ויביא קרבן על השגגה) ע"ז אומר ר' אבהו השוגג בחלב והוא (ט"ס וצ"ל) המזיד בחלב ושוגג בחטאת מתרין בו ולוקה מביא קרבן (פי' שלוקה על הלאו ומביא קרבן על שגגת כרת ועי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דתרומות) שכתבתי שם שהוא דלא כשיטת הש"ס דילן עיין שם ודו"ק: הבונה פרק שנים עשר

מתניתין דר"ש דתני הגורר הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב ר"ש אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקודח עד שיקדח כל צרכו הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו העובד את העור עד שיעבד כל צרכו ואמר ר' יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה:

הנה הירושלמי הזה לא קאי אמתניתין ועיקרו בפסחים (פ"ו ה"א) תני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת תני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דר' ישמעאל כו' אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל ור"י בנו של ריב"ב אמרו דבר אחד כמה דר' ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך ר"י בן ברוקא אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה אין תימר מובחר הוא ויקרענו ויוציא אימוריו אלא ודאי דזה אינו מובחר אבל להפשיט את כולו הוה מובחר מן המובחר וסובר כר' ישמעאל דאמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה והוא כמו דאמרי' במנחות (ד' ס"ג) ר' ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש כו' אמר רבה ר' ישמעאל ור"י בנו של ריב"ב אמרו דבר א' דתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ריב"ב וחכ"א עד שיפשיט כולו כו' וע"ז אומר הירושלמי דר' ישמעאל סובר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה וע"כ סובר דעומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וכן ר"י בנו של ריב"ב אומר ג"כ דמפשיט את הפסח עד החזה

וע"ז אומר אמר ר"י בר בון לא אתי אלא כר' שמעון דתני הגורד הקודח כו' כל שהוא חייב ר"ש ב"א (והוא ט"ס וצ"ל) ר' שמעון אומר הגורד עד שיגור כל צרכו וע"כ סובר ריב"ב כר' שמעון וע"כ מתיר להפשיט את הפסח והא דמדחה מה שאמר ר' יוחנן דאתי כר' ישמעאל דאמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה דא"כ תקשי לר' ישמעאל שסובר דהפשיטו דוחה את השבת הא ר' ישמעאל אומר גבי עומר דאין מובחר מן המובחר דוחה ולשיטת הש"ס דילן לא קשי' דבש"ס דילן לא תני וחכמים אומרים עד שיפשיט כולו אך לשיטת הירושלמי דתני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה א"כ תקשי מר' ישמעאל אדר' ישמעאל אלא דר"י בנו של ריב"ב סובר כר' שמעון וע"כ לא הוי מלאכה כלל אם מפשיט עד החזה]

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא לא אתי אלא כר"ש דר' שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככל מלאכה ורבנן עבדי מקצת מלאכה ככל מלאכה והנה שם פי' הק"ע וכן אמר ר' יעקב בר אחא

ולי נראה לגרוס א"ר יוסי ב"ר בון לא אתיא אלא כר' שמעון דתני הגורד כו' כל שהוא בשבת חייב ר"ש (כצ"ל) אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו כו' והמעבד את העור עד שיעבד כל צרכו ובכאן צריך לגרוס דר"ש לא עביד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. וע"ז אומר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב דמפשיט את הפסח עד החזה משום דלא הוי מלאכה שסובר כר"ש דלא עביד מקצת מלאכה ככולה

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא לא אתי אלא כר"ש (פי' שאומר דהא דתני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת לא אתי אלא כר' שמעון) (דאע"ג דר' ישמעאל אומר במנחות דמובחר דוחה ומובחר מן המובחר אינו דוחה אעפ"כ סובר דהפשיטו דוחה את השבת) והוא משום דסובר כר"ש והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' קי"ז) על הא דאמרינן שם וחכ"א מפשיטין את כולו אלא אמר מר בר רב אשי לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקשי' לך התם טלטול והכא מלאכה כגון דלא קבעי ליה לעור והא אביי ורבא דאמרינן תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות דשקיל ליה בברזי

וע"ז קאמר ר יעקב בר אחא דר' ישמעאל סובר כר"ש והוא משום דלא קבעי לה לעור (והא דלא משני דשקיל לי' בברזי הוא כמו שביארתי ובפ' כירה) דהירושלמי סובר דפליג ר"ש אפי' בפסיק רישי' ג"כ. וכמו שאבאר לקמן (ה"ב) שיטת הירושלמי בזה דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הירושלמי כיון דאינו מתכוין לזה וגם לר"ש שסובר דמלאכ' שאצ"ל אעפ"י שנעשית המלאכה אינו חייב וה"נ כיון דלא בעי לעורה אעפ"י שמפשיט העור לא הוי מלאכה]

שם (ה"ב) החורש כל שהוא כו' המלקט עצים אם לתבן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתבן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי ובגמ' למה לי לתבן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי והנה הק"ע פי' למה לי דתנא בסיפא לתבן כל שהוא הא תנא ליה רישא בעצים לתקן כל שהוא וממילא ידעינן דאף בעשבים הדין כן ומשני לבהמה כמלא פי גדי איצטריך ליה לכך תני נמי לתקן כל שהן והפ"מ פי' למה לי לתקן כל שהוא משנה יתירא הוא בעשבים דלתקן כל שהוא שמעינן מהמלקט עצים ואם לאכילת בהמה כמלא פי הגדי כבר תנינן להא לעיל בס"פ כלל גדול ולא משני מידי

ולי נראה לבאר עפ"י מאי דאמרינן בשבת (ד' ק"ג) ת"ר התולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם ליפות הקרקע כל שהוא ופריך אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכ' דקעביד בארעא דחברי': וכתבו התוס' בד"ה באגם שנו ומתניתין דלא שייך לאוקמי באגם אומר ר"ת דמיירי באילן יבש דאינו מתקן כלום וכתב המהרש"א דהך דקתני בבריית' התולש כו' שייך לאוקמי באגם דאינו מייפה שם הקרקע אבל במתניתין דלא קתני אלא המלקט עצים כו' דודאי שם נמי האילן מתקן כל שהוא אי לאו באילן יבש והברייתא לא שייך לאוקמי ה"נ ביבש דמ"מ בתולש הקרקע מתייפה בכך וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרי' בירושלמי (פ"ו דשבת ה"ב) דאמרי' התם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע לא צורכה דלא קצר ליפות את הקרקע מהו שיהא חיי' משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע כו' ואפי' תימר דר' שמעון היא ברם כרבנן מכל מקום הרי חרש מ"מ הרי קצר וא"כ אליבא דר' שמעון אם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה (ושם הארכתי בזה) וא"כ הא דתנן אם לתבן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי היינו אם מתכוין לבהמה אינו חייב רק כמלא פי הגדי אע"ג דממילא מייפה את הקרקע אעפ"כ פטור משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה: