נועם ירושלמי על מועד מו

וע"ז אומר בירושלמי למה לי לתקן כל שהן הא כבר תנן תחילה המלקט עצים אם לתבן כל שהן וע"ז משני למה לי כמלא פי גדי הא כבר תנן (ס"פ כלל גדול) דאם לבהמה השיעור הוא כמלא פי הגדי אלא ודאי דתנן חדא משום אידך דאם לבהמה הוא כמלא פי גדי ואינו חייב משום מייפה שהשיעור הוא בכל שהוא ואע"ג דתנן המלקט עצים אם לתבן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה התם איפשר לומר דמיירי בעצים יבשים שאינו מתקן כלום וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף קג) וע"כ קמ"ל דאפי' בעשבים דמייפה את הקרקע (ומתני' סתמא קתני ומשמע דאפי' בשאינו באגם) אעפ"כ אם לבהמה כמלא פי הגדי ואינו מחייב משום מייפה את הקרקע וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן מיירי דווקא באגם אבל בשאינו אגם חייב משום מייפה את הקרקע ואפי' לר"ש דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ובפ' כירה כתבתי דהירושלמי סובר דלרבי שמעון מותר באינו מתכוין אף ע"ג דהוי פסיק רישיה עיי"ש ודו"ק

שם ה"ג) תני בשם ר' יהודה כתב שני אותיות שוים והם דיד שם חייב כגון שש תת כו' ורבנן אמרו ב' אותיות בכל מקום כו' קלת וחומרת על דר' יודא קלת וחומרת על דרבנן קלת על דר' יודא כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דרבי יודא חייב על דעתהון דרבנן פטור נראה לי שהוא (ט"ס) קלת על דעתהון דרבנן כתב שתי אותיות שוים והן שם על דעתיה דר' יודא חייב על דעתהון דרבנן פטור קלת על דרבנן (צ"ל על רבי יודא) שתי אותיות מכל מקום אע"פ שאינו שם על דעתהון דרבנן חייב על דעתיה דר' יודא פטור

שם (ה"ד) ר' יוחנן ורשב"ל תרווייהון אמרין והוא שכתב דיו ע"ג דיו וסיקרא ע"ג סיקרא אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק בר משרשיה בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב נראה לי שהוא כמו שביארתי לעיל (ה"ב) החילוק שבין שיטת הירושלמי לשיטת הש"ס דילן דלשיטת הירושלמי אם קוצר לצורך עשבים אף שהוא מייפה את הקרקע אעפ"כ אינו חייב משום מייפה כיון שאינה צריכה לגופה לר"ש ולשיטת הש"ס דילן חייב ואף שאינו מתכוין מ"מ מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וע"ז אומר אבל אם כתב דיו ע"ג סיקרא וסיקרא ע"ג דיו חייב ר' יצחק בר משרשיה בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב דזהו דווקא לרבנן דתמן דאע"ג דאינו מתכוין אף על פי כן כיון דהוי פסיק רישיה מחייב שתים מה שאין כן לשיטת הירושלמי כיון שאינו צריך רק לכתיבה ע"כ אינו חייב רק משום כותב וכמו שביארתי לעיל שיטת הירושלמי בהא דקוצר ומייפה את הקרקע

שם (ה"ה) מתניתין כתב במי משקין כו' כתב ע"ג כתב כו' ובגמ' היה צריך לכתוב השם ונתכוין כו' הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה ר' יהודה אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר מחלפא שיטתיה דר יהודה הנה בהירושלמי הזה יש (ט"ס וחילוף בשורות וכצ"ל) מחלפא שיטתיה דרבנן תמן הם אומרים אינו מן המובחר הוא אבל מ"מ כתב הוא וא"כ הוי כתב הכא הוא אמר כתב ע"ג כתב אינו כתב (פי' דחכמים לא פליגי על ר' יהודה רק משום שאיני מן המובחר אבל מכל מקים כתב הוא והכא אומרים שאינו כתב כלל) וע"ז אומר בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר אבל באמת סברי חכמים דאינו כתב כלל ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו לא אמר כן אלא מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אם אומר אינו כתב (כצ"ל) (פי' כיון דמתניתין סתמא קתני ומסתמא לא פליג ר"י ע"ז שאינו כתב) והכא הוא אומר כתב הוא דהא אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו וע"ז משני מהו כתב ע"ג כתב חד לעיל מן חד וכמו שפירשו המפרשים

שם (ה"ו) אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דתרומות) מה שכתבתי על זה הירושלמי האורג פרק שלשה

עשר

(שם ה"ג) הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין כו' ובגמ' בעון קומי ר' בא היך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו אלא כר"ש דר"ש אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר אמר לן תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו אמר ר' יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאילו לא שאמרת לו שיבא האיך היה מתכפר לו כו' חברי' בעון קומי רבי יוסי לא כן אמר ר"י בשם רשב"י מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח אמר לון תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח עכ"ל

והנה הירושלמי הזה צרי' ביאור, ובספרי נ"י (דרוש ז') הארכתי בזה ותמהתי שם על פי' הק"ע. ובארתי שם הירושלמי וכן ביארתי בספרי א"ה ובס' שפת הנחל (דרוש ז') על אופן זה

וכעת נראה לי לבאר בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאת בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו שהגירסא צ"ל כן האיך מה דאת אמר השוחט חטאתו בשבת כיפר כמו דאיתא בירושלמי (ואין צריך להגיה) ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו (צ"ל) יצא ידי קרעו

והוא דהירושלמי סובר דהא דצריך להביא אחרת היינו על שבת ששחט חטאתו בשבת דעל חטאו שחטא בתחילה כבר נתכפר אך שצריך להביא אחרת על ששחט חטאתו בשבת. וזהו דווקא אם כיפר והיינו שכיפר וזורק את הדם אבל אם לא יכפר דהיינו שלא יזרוק את הדם א"כ לא תיקן וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) א"ל ר"ה ב"ח לברי' כי אזלית לקמי' דר' זריקא בעי מיני' לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו מה תיקן אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו וא"כ אי אמרינן דלא כיפר ולא יניחו לו לזרוק את הדם אם שחטו בשבת א"כ נמצא שלא תיקן והוי מקלקל בחבורה ופטור וכמו דאמרינן בירושלמי בעירובין (פ"י ה"ב) דתני כל המקלקלין פטורין חוץ ממבעיר והעושה חבורה בר קפרא אמר אפי' אינו צריך לדם אינו צריך לאפר א"ר יוחנן והוא שיהא צריך לדם או לאפר וא"כ אם לא כיפר א"כ לא תיקן. ואם לא יזרוק את הדם אם עלו ירדו וכמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ד) ר' יהודה אומר שנשחט בלילה ונשפך דמה ויצא חוץ לקלעים אם עלתה תרד וא"כ אם לא כיפר וא"כ לא יזרוק את הדם א"כ אם עלו ירדו דהוי כמו נשפך הדם (וכן פסק הרמב"ם כר' יהודה) וא"כ לא יתחייב ע"ז חטאת והירושלמי לא סבר כשיטת הש"ס דילן דמסיק בפסחים שתיקן להוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי דזה לא הוי תיקון לשיטת הירושלמי ולא סבר לה כהך ברייתא דתני' השוחט בשבת בחוץ כו' חייב שלש חטאת

וכ"ת א"כ לא יתיישב לשיטת הירושלמי הא דתנן השוחט ונמצא טריפה בסתר פטו' הא בגלוי חייב מה תיקן איפשר לומר שהוא כמו שיתבאר בירושלמי בפסחים (ספ"ו ה"ו) הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש הוא ר' אחא בר יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש הוא

[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהירושלמי משני דאמאי חייב אם נמצא טריפה בגלוי הא ר"מ סובר דאם טעה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה פטור א"כ אמאי חייב אם נמצא טריפה בגלוי הא טעה בדבר מצוה. וע"ז משני דר"ש היא (פי' שסובר דטעה בדבר מצוה אם לא עשה מצוה חייב אך שקשה על זה הפי' דהא הירושלמי משני תחילה לענין שחטו ונמצא בעל מום. דר"מ סובר דחייב והוא מפני שאין דרכו להתחלף וע"ז פריך הרי עגל אין דרכו להתחלף (פי' הא עגל ג"כ אין דרכו להתחלף) ואמר ר' אלעזר דברי ר"מ אפי' עגל וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) פוטר היה ר' מאיר אפי' בעגל של זבחי שלמים וע"ז משני שכן נצרכה לחלל והנה בזו רבו הפירושים שהק"ע מפרש דקאי אדלקמן שכן נצרכה לחלל (פי' אם נמצא טריפה בסתר דהיינו לפדות). והם כולם דחוקים למאוד ואני פירשתי בספרי נ"י שכן נצרכה לחלל דהיינו לעגלה ערופה וכל הפירושים הם דחוקים למאוד: