נועם ירושלמי על מועד מג

קנין וקנין לא מהני לאויר כמו שביארתי ולשיטת הש"ס דילן דאמר שמואל בעירובין (דף מ"ט) דעירוב משום קנין לא קשה דהא לפי שיטת הש"ס דילן סובר שמואל דמקום לינה גורם ולשיטת הירושלמי סובר שמואל דמקום פיתא גרים וסובר דלשיטת שמואל עירוב משום דירה. ועוד דלשיטת הש"ס דילן לא תלי בהכי דאפי' לשמואל שסובר דמקום לינה גרים ועירוב משום קנין ואפ"ה סובר שמואל דאדם אוסר על חבירו דרך אויר בעירובין (ד' פ"ה) אמר רב יהודה אמר שמואל בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה זה מוציא זיז כל שהוא וממלא כו' ורב יהודה דידיה אמר אפילו קניא א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב הא אמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ואפ"ה סובר דמשום קנין ושיטת הש"ס דילן דכיון דמקנין המקומות ממילא אין חלוקים באויר ולא תלי בזה אם עירוב משום קנין או משום דירה ועי' בעירובין (ד' מ"ט) מאי בינייהו כו' ובש"ס דילן (ד' פ"ה) א"ל רבינא לרבא מי אמר רב הכי והא איתמר כו' ועי' תוס' בד"ה ומי אמר רב כו' ודו"ק]

שם חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה כו' מה אנן קיימין אם בגבוהין עשרה ורחבין ארבעה רשות בפני עצמה היא גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוץ בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין בשאינן לא רחבין ד' ולא גבוהין עשרה ולא כן אמר חייה בריה דרב כל המערב דריסה בר"ה נקרא כרמלית אמר ר' יודן מה דאמר חיי' בריה דרב באמצע אבל מן הצד רה"ר מבטלתה אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר

(והנה הירושלמי הזה פירשו בו המפרשים בדוחק ולי נראה שיש (ט"ס) בכאן ונתחלפו השיטות וכצ"ל תחילה אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר וע"ז אומר מה אנן קיימין [פי' דמפרש למה א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר משום דמשמע ליה דמיירי כשאינה רחבה ד' וא"כ הוא מקום פטור ואמאי לא מפרש דמתניתין מיירי דרחבה ד' ואינו גבוה עשרה דהוי כרמלית וע"ז אומר מה אנן קיימין כו' והירושלמי הזה הובא (בפ"ק דשבת ה"א) דאמר שם על ד' רשויות בשבת דכולהון תנינא על הא דתני' ובקעה ואסטוו' ואיסקופה וכרמלית כו' אסקופה דתנינן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת ואמרינן שם א"ר יוסה אסקופה שאמרו רחבה ארבעה ואינו גבוה עשרה (פי' והיינו כרמלית דתנן במתניתין וע"ז אומר אין תימר גבוה עשרה ורחבה ארבעה רשות בפני עצמה היא (פי' וא"כ חייב חטאת אם חזר והוציאן). אין תימר גבוה עשרה ואינה רחבה ד' הדא הא דמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוצה בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף אלא כן אנן קיימין שאינן לא רחבין ד' ולא גבוה עשרה ושם נשתבש (וצ"ל) כן אנן קיימין כשרחב ד' ואינו גבוה עשרה

וע"כ אומר א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר (פי' דזה מיירי שאינה גבוה עשרה ואם כן הוי מקום פטור ואינו רוצה לפרש דמיירי ברחבה ד' ואינה גבוה עשרה דא"כ היינו האסקופה וכבר תנן דאיסקופה הוי כרמלית וע"ז אומר מה אנן קיימין (פי' דקאי על אסקופה דאיך מיירי בגבוהין עשרה ורחבין ארבעה רשות בפני עצמה היא וכל הירושלמי הוא כמו דאמר בפ"ק על האסקופה וע"כ מסיים אלא כן אנן קיימין בשאינם לא רחבים ד' ולא גבוה עשרה ואיפשר שצריך לומר אלא כן אנן קיימין כשרחבה ד' ואינה גבוה עשרה וא"כ הא כבר תנא ליה במתניתין דקופה הוי כרמלית אלא ודאי דהכא מיירי שהוא מקום פטור וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר וע" פריך ולא כן אמר חיי' ברי' דרב כל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית דהירושלמי סובר דכל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית אע"פ שאינה רחבה ד' ולא כשיטת הש"ס דילן דזהו רק לענין פחות מג' דאם הוא מעכב דריסה נקרא מקום פטור כמו דאמרינן בשבת (ד' ז') אבל היזמי והיגי אע"ג דלא גבוה ג' והירושלמי אומר דאם מעכב דריסה בר"ה הוי כרמלית. ה"נ מעכב דריסה דכיון שהחוליה היא בשפת הבור א"כ הוא מעכב דריסה דלא יוכל לפסוע על שפתו השני' כמו בשאר כרמלית וע"כ אם מעכב דריסה הוי כרמלית א"כ קשה על ר' יוחנן דאמר לית כאן פטור אלא מותר וע"ז אומר אמר רבי יודן מה דאמר חיי' בריה דרב באמצע אבל מן הצד רה"ר מבטלתה (פי' דאם מעכב דריסה באמצע הוי כרמלית אבל אם הוא מונח בשפת רה"ר אע"פ שהוא מעכב דריסה אעפ"כ כיון דכל העיכוב הוא רק מחמת שהוא בצדי רה"ר אבל אם היה באמצע אינו מעכב ע"כ רה"ר מבטלתה ודינו כר"ה) והכא דמי למן הצד שהוא מעכב דריסה מחמת שהוא בשפת הבור כיון שהחולי' פחותה מד' ע"כ לא הוי כרמלית והוי רק במקום פטור וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר משום דהוי כמקום פטור ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף ודו"ק]

שם המן תנינן המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב אם להוציא ממנה הליחה פטור א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור אם לרפואה חייב א"ר יוחנן ליה כאן פטור אלא מותר תמן תנינן ועל לפסים ארוניות שהן טהורות (פי' ואגב דתנן במסכת עדיות מייתי לה הכא א"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב הוי לית כאן פטור אלא מותר

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי וע"כ נראה לי לבאר דהא דא"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב והוא דהירושלמי אזיל לשיטתיה דאמרינן בירושלמי (פ"ט דשבת ה"ו) תני אף ריח רע כל שהוא א"ר אילא אף ר' שמעון מודה בה מודה ר' שמעון באיסורי הניי' וביארתי שם שיטת הירושלמי דאפי' רבי שמעון שסובר דמלאכה שא"צ לגופה פטור אעפ"כ זהו דווקא בדבר שיש בו צורך אחר אבל באיסורי הניי' כיון דאין להם צורך אחר שיהא לגופה דהא הוי איסורי הנאה ע"כ מודה בה ר"ש דשלא לצורך הוי לצורך שלו דהא אין לו צורך אחר וע"ז אומר אף ר"ש מודה באיסורי הנאה וכן ביארתי בהירושלמי (פ"ו דשבת ה"ה) את המת במטה חייב דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' אילא אף ר"ש מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הניי' פי' כיון שאין לו צורך אחר ע"כ אם מוציא מביתו שלא יהנה מאיסורי הנאה זה לצורך שלו אע"פ שאינה צריכה לגופה וכמו שביארתי שם

וע"ז אמר רבי זעירא ויאות אם לצורך (פי' דבנחש דהוי כמו איסורי הנאה דהא אין לו צורך אחר דהא מים ששתה מהן אמרינן בפ"ב דע"ג (דף ל) מים שנתגלו ה"ז לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירבץ בהן את הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן נא בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו א"כ גרע מאיסורי הנאה ואם כן אף ר"ש מודה בה. וא"כ ניחא דתני פטור דהא דאמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר היינו משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה וע"כ אם מתעסק בו שלא ישכנו ודאי מותר לכתחילה ועיין בתוספות שבת (דף קכ"א) דאתי כר"ש דאמר מלאכה שא"צ לגופה וע"כ מותר לכתחילה]. וע"ז אומר ר' יוסי ויאות אם לצורך (פי' דאילו הוי כמו מלאכה שהיא לצורך דאפי' ר"ש מודה בה (ועיין בשבת פ"ב ה"ה) כולהון לצורך והיא שלא לצורך (פי' בחבורה דמקלקל בחבורה חייב) וע"ז אמר אם לצורך (פי' כיון דאין לו צורך מלאכה אחרת א"כ הוי לצורך ואפי' ר"ש מודה בה הדא דתנינן אם לרפואה חייב (פי' וכיון דתנן אם לרפואה חייב אם כן יש בה צורך אחרת ואם כן אם מתעסק שלא ישכנו הוי שלא לצורך ואם כן כיון דהוי מלאכה שא"צ לגופה אם כן מותר לכתחילה על זה אומר הוי לית כאן פטור אלא מותר (פי' דמותר לכתחילה כיון דהוי מלאכה שא"צ לגופה ע"כ אם מתעסק בו שלא ישכנו מותר לכתחילה ודו"ק

שם (ה"ג) הזורק ד' אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ כו' רב חסדא אמר במודד לוכסן ואין סופה לירד ר' חייה בשם ר' יוחנן תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיה ניטוחה

ונראה לי שהוא (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השיטות (וכצ"ל) ואין סופה לירד (פי' שהוא כמו דמקשה בש"ס דילן (דף ק) והא לא נח) וע"ז פריך בירושלמי ג"כ ואין סופה לירד (פי' וא"כ לא הוי הנחה) ובכאן צריך לומר ר' חייה בשם ר יוחנן תיפתר שהיתה דבילה שמינה והיא ניטוחה (פי' שהוא כמו דמשני בש"ס דילן (כם) א"ר יוחנן בדבילה שמינה שנינו) ואח"כ צריך לומר רב חסדא אמר במודד לוכסן. ר' חגי בעא קומי ר' יוסה לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן (ופירש הק"ע וכי לא שמעינן מהכא דשיפוע מדריגה כלמטן דאל"כ אפי' בדבילה שמינה יהא פטור כו' ושגה בזה (וכצ"ל כמו שהגהתי) והקושיא היא לרב חסדא דמשני במודד לוכסן. וע"ז בעי ר' חייה קומי ר' יוסי לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן וקאי אמתניתין (פ"ו דכלאים) דאמר ההם דשיפוע מדריגה כלמעלן והכא אמר כלמטן. דאל"ה לא הוי ר"ה (ועיין בתוס' שבת (דף ה) ד"ה בכותל משופע אומר ר"י דאיירי כגון שרבים מכתפים עליו הוי ר"ה) וע"ז פריך לית כאן הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטה וע"כ הוי כמונח בארץ ובכלאים תנן דשיפוע