נועם ירושלמי על מועד לד

אדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קא מיבעי' ליה טמא היה או טהור היה אמר רב יוסף מאי תיבעי' ליה תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד כו' וכה"ג בעי ר' אלעזר בירושלמי אלא דבש"ס דילן מיבעי' ליה אם מטמא טומאת אוהלי' (פי' אם הם בעצמם מיטמא טומאת אוהלי'). ובירושלמי בעי לה ר' אלעזר מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה (פי' אם יכול לעשות אוהל על הטומאה לחוץ בפני הטומאה) ותלי בזה דאיבעי' ליה לפי שיטת הש"ס דילן דאם הם בעצמם טמאים טומאה אוהלים א"כ אינו חוצץ בפני הטומאה ואינו יכול לעשותם אוהל על הטומאה לחוץ דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה

וע"ז אומר בירושלמי והא כתיב עורות תחשים והיה סבור שהוא מין חיה טמאה ע"ז אומר ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר טיינין לשם צובעו נקרא (פי' דמה שאומר עורות תחשים הוא מחמת שעורות אלים צבועים היו עורות תחשים וקרא תחשים על שם צבע שדומין לתחשים כו') ורבנן אומרים מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כו'

וע"ז אומר בירושל' ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש בשם ר' מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה וע"ז אומר כהא דאמר כו' ר' אבהו כו' בשם ר' מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה כו' וע"כ ניחא שהיה צידה וכאן (צ"ל) ואתי כהיא דאמר ר' שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה (פי' דר' אבהו לטעמיה דאמר דמין חיה טהורה היה. וא"כ עור בהמה טמאה אינו מטמא טומאת אוהלים דהיא לא היה במשכן וא"כ כיון שאינו מטמא טומאת אוהלים ע"כ אמר ר' שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה דכיון שהעורות אינם טמאים טומאת אוהלים דהא תחש שהיה בימי משה חיה טהורה היה א"כ אינו מטמא טומאת אוהלים) וכמו דאמרינן בשבת (דף כח) בעי ר' אליעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אוהלים כו' תחש שהיה בימי משה קא מיבעי' ליה] וע"ז אומר ואתי כו' בכם רבי אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה שיכול לעשות אוהלים לחוץ על הטומאה מעור בהמה טמאה (פי' דמעור בהמה טהורה אינו יכול לעשות כיון שהעור עצמו מטמא טומאת אוהלים וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אבל מעור בהמה טמאה מותר לעשות אוהלים כיון שהעור עצמו אינו מקבל טומאה ע"כ יכול לעשותו אוהל לחוץ בפני הטומאה ואחר זה מתחיל השוחטו רשב"ל אמר לית כאן שחיטה כו' ואח"כ המעבדו מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות מהו משרטטין מסרגלין לון ואח"כ מתחיל המוחקו כו' ודו"ק

שם (ה"ג) ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת עליו כו' ר' חונה בשם ר"א כו' רבי יוחנן אמר לאיסורי הניי' איתאמרת. רב חסדא אמר לשיעורי איתאמרת (פי' והאי כשר להצניע שיש בו שיעור שראוי להצניעו כו') ואיפשר לומר משום דסובר דבאיסורי הנאה חייב אפי' בכל שהוא וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ט דשבת ה"ו) תני אף ריח רע כל שהוא א"ר אילא אף רבי שמעון מודה בה מודי ר' שמעון באיסורי הניי' וא"כ אדרבא מודה ר"ש באיסורי הניי' ומשמע דאף בכל שהוא ועיין לקמן בירושלמי (פ"י ה"ה) ושם יתבאר ודו"ק

שם (ה"ד) המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי ואין מצטרפין זה ע"ז מפני שלא שוו בשיעוריהן כו' ובגמ' ר' יונה כו' בשם ריב"ח חמור משלים לקל אין הקל משלים לחמור עשבים משלים לתבן (פי' להשלים שיעור פי פרה) אין התבן משלים להעשבים (פי' להיות כמלא פי גדי משום דתבן הוא קל שהשיעור הוא כמלא פי פרה. ע"כ אין משלים לעשבים לשיעור מלא פי גדי) תמן תנינן הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה רש"א מפני שראויה לטמא מושב ר' ירמי' בעי ניחא יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח (פי' וע"כ כיון שהן שוין במושב בטפח ע"כ מצטרפין בהיסק מרין (צ"ל בהני מנין) פי' מנין שמצטרפין הכא אע"ג דלית ליה שיעור שוה וא"כ אין מצטרפין. א"ר זעירא קומי ר' מנא שכן שוו בהיסק שהמוציא עשבים ותבן להיסק הם שוין בשיעורן כדי לבשל כגרוגרת מביצה קלה וכמו דתנן לקמן (פ"ח ה"ה) וא"כ כיון שיש בהם השיעור שוה ע"כ להחמיר מצטרף לקל. א"ל אנן בעי הוצאה ואת אמר היסק

וצריך לבאר דמאי קאמר אנן בעי הוצאה ואת אמר היסק. דהא בשיעור היסק מחייב אף בהוצאה ואם כן יש להם שיעור א'. אך הענין הוא דאע"ג דאם מתכוין להיסק יש בהם שיעור שוה דהיינו לבשל כגרוגרת מביצה קלה ואפ"ה אין השיעורים בהוצאה שוות בתבן ובעשבים ובעמיר. דיש לכל א' שיעור אחר להיסק מביצה קלה דיש מהם שהגרוגרת מביצה קלה מתבשלת במועט ויש מהם במרובה אלא שהדין א' הוא דהיינו כדי לבשל כגרוגרת מביצה קלה אבל מ"מ אינן שוות בשיעור וע"ז אומר אמר ר' אלעזר קומי ר' יוסי שכן שוו בהיסק (פי' כיון דמ"מ הם שוות בדין דבעי כדי לבשל גרוגרת מביצה קלה ע"כ מצטרפות א"ל ניתני בהוצאת כוס קטן

והנה הק"ע גריס תחילה אמר ר' זעירא קומי ר' יוסי שכן שוו בדוגמא והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' עו) אמר ר"י בר' חיננא אין מצטרפין לחומר שבהן אבל מצטרפין לקל שבהם וכל דלא שוו בשיעורי' מי מצטרפי' והתנן הבגד ג' ג' כו' ואמר ר' שמעון מה טעם מפני שראוין לטמא מושב כו' אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא וע"כ גריס הק"ע ה"נ חזי לדוגמא ועל זה אמר לו ניתני בהוצאת כוס קטן ופי' הק"ע שדרך לתת הדוגמא בכוס קטן והוא דוחק וגם הפ"מ פירש בדוחק

ע"כ נראה לי דמשני שכן שוו בהיסק וכמו שביארתי דאע"פ שאין השיעור שוה אפ"ה הם שוו בדין דהיינו כדי לבשל גרוגרת מביצה קלה וע"ז אומר ניתני בהוצאת כוס קטן (פי' אם הוציא עשבים או התבן או העמיר כדי לעשות מהם כוס קטן חייב). דכל הני שיעורו היינו בסתם. ע"כ השיעור בכל א' שיעור מיוחד דהיינו בתבן כמלא פי פרה ובעשבים כמלא פי הגדי. אבל אם הוציא לעשות מהם כוס קטן ודאי חייב כיון שהוציא לעשות כוס קטן מתבן או מעשבים. וא"כ בזה הם שוו בשיעור [ולא רצה הירושלמי לתרץ דחזי לדוגמא כמו שאומר לקמן (רפ"ו דשבת ה"א) ר"י פן פזי בשם ר' יוסי בר' חנינא דר' יהודה היא אמר ר' יוסי בר' חנינא לא אתי אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח ואם כן אומר דאתי כרבי יהודה והכא משני אליבא דר' שמעון דאמר מה טעם מפני שראוין לטמא מושב ע"כ מתרץ שכן שוו בהיסק או כהוצאת כוס קטן אבל הש"ס דילן אזיל לטעמיה דלא מוקים ליה הא דהמוציא לדוגמא כר"י ע"כ משני דחזי לדוגמא ולקמן (רפ"י ה"א) יתבאר בזה] ודו"ק

ועוד יש לפרש שא"ל אנן בעי הוצאה ואת אמרת היסק אע"ג שבהיסק הן שוין. שאם הוציאם להיסק השיעור הוא כדי לבשל ביצה קלה אך יתבאר במה שכתבו התוס' בשבת (דף ק"ג) המלקט עשבים אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה וכתבו התוס' בד"ה לבהמה כמלא פי הגדי ואם להיסק פי' שאינם ראוים לאכילה דאי לאו הכי מיחייב אשיעורא זוטא כדאמר בשבת (ד' ע"ו) המוציא הבן כמלא פי פרה לגמל חייב וא"כ אם ראוי לאכילה מיחייב אשיעורא זוטא דהיינו כמלא פי הגדי וא"כ אינם שוין וע"ז אומר אנא בעי הוצאה פי' בהא דמתניתין דהמוצא תבן כמלא פי פרה א"כ הם עומדים לאכילה וא"כ כיון שהם עומדין לאכילה א"כ אפי' הוציאם להיסק נמי מתחייב בשיעור זוטא דהיינו כמלא פי הגדי וא"כ אינם שוים דהא מחייב בעשבים כמלא פי הגדי ובתבן אם השיעור דמלא פי פרה פחות מתחייב כמלא פי פרה ואם השיעור להיסק הוא קטן יתחייב כדי לבשל ביצה קלה א"כ מ"מ אינם שוים

וע"ז אמר ר' יוסי שכן שוו להיסק (כצ"ל) (פי' לא ששוו בהיסק וא"כ הם ראוים לאכילה אלא שהם שוים להיסק דהיינו