נועם ירושלמי על מועד לה

אם אינם ראוים רק להיסק וא"כ שוים הם). (אך זהו דוחק דא"כ אם הם ראוים לאכילה אינם שוים בשיעור רק אם אינם ראוים לאכילה וא"כ אם ראוים לאכילה אינם שוים) וע"ז א"ל ניתני כהוצאת כוס קטן (פי' אם הוציאם כדי לעשות כוס קטן א"כ הם שוים בשיעור אע"פ שעומדים לאכילה) וע"כ אומר ניתני כהוצאת כוס קטן פי' אם הוציאם לעשות כוס קטן פחות מכשיעור פי הגדי דאז מתחייב אכולה כהוצאת כוס קטן. אבל אם הוציא לעשות כלי גדול שהוא יותר מכשיעור פי הגדי אם כן מתחייב בעשבים בפחות דהיינו כמלא פי הגדי דהיינו שיעורא זוטא וכמו שכתבו התוס' בשבת (דף ק"ג) וע"כ אומר ניתני כהוצאת כוס קטן (פי' אם נתכוין להוציא לעשות מהם כוס קטן פחות משיעור של פי הגדי אז מתחייב על כולם בשוה). וע"כ מביא אח"כ הא דתני ר' הושעיא כו' והוא שאפי' נתכוין לשיעור הגדול אעפ"כ מתחייב אשיעורא זוטא וכמו דאמר לקמן מודה ר' הושעיא שאם הוציא עשבים (כצ"ל לפי הגהתי) לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב (כצ"ל לפי הגהתי) שאבאר לקמן והוא כמו שביארתי שאפי' נתכוין להוציא עשבים לפרה אעפ"כ מתחייב על שיעורא זוטא ודו"ק

שם תני ר' הושעיא הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה (וגריס הק"ע הוציא עצה לפרה כמלא פי פרה (פי' כיון שהוציא עצה לפרה אע"ג דשיעור עצה היא כמלא פי גמל אעפ"כ כיון שהוציא עצה לפרה חייב (ועיין בשבת (דף ע"ו) כי פליגי במוציא עצה לפרה כמלא פי פרה כו') הוציא הבן לגדי כמלא פי גדי (פי' אע"ג דשיעורא דתבן הוא כמלא פי פרה אעפ"כ אם הוציא תבן לגדי כמלא פי גדי חייב) ר' אילא אמר ר' יוחנן בעי מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלא פי חולה יהא חייב (פי' כיון דתלי בהוצאתו אם כן אם הוציא אוכלין לחולה כמלא פי חולה יהא נמי חייב(י וע"ז אומר מודה ר' הושעיא שאם הוציא תבן לפרה כמלא פי גדי שהוא פטור והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה וגריס הק"ע מודה רבי הושעיא שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא פטור והנה פירושו דחוק במה דקאמר אחר כך דלא תיסבור כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא

ע"כ נראה לי להגיה מודה ר' הושעיא שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב (פי' אף ע"ג דאזלינן בתר הוצאתו לחומרא דהיינו לחייב חטאת וע"כ אם הוציא תבן לגדי כמלא פי גדי חייב אע"ג דאכילת גדי הוא עשבים אעפ"כ כיון שהוציא תבן לגדי חייב) ע"ז אומר מודה רבי הושעיא שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי חייב אע"פ שהוציא עשבים לפרה ואינו כמלא פי פרה א"כ יש לומר דאזלינן בתר הוצאתם. וע"כ כיון שאין בעשבים כמלא פי פרה ע"כ יהא פטור ע"ז אומר מודה ר' הושעיא שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב. דאף על גב דהוציא לפרה מכל מקום כיון שיש בו כדי חיוב לעשבים דהיינו כמלא פי גדי ע"כ חייב

וע"ז אומר דלא תסבור כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא וא"כ צריך לילך אחר כוונתו והוא הוציא לפרה ע"כ יהא פטור ע"ז אומר דאעפ"כ חייב דכיון שיש בו כדי חיוב דהיינו עשבים שהוא כמלא פי גדי ע"כ אף שהוא הוציא לפרה חייב ולא כמו דאית ליה לחומרא על ידי הוצאתו אית ליה לקולא דמכל מקום כיון שיש בו כשיעור מלא פי גדי חייב

שם בירושלמי ר' בון בר חיי' בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת וכגרוגרת מבטל כגרוגרת ופי' הק"ע הגע עצמך שאין במאכל עצמו כגרוגרת וכגרוגרת פסולה ויצטרפו בתמיה ולרבי יהודה דמתניתין פריך וכן הפ"מ פירש בדוחק

ולי נראה דקאי אהא דאמר תחילה דלא תיסבור כמה דאית ליה לקולא וע"ז אומר ר' בון בר חייא בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת (פי' אם הוציא עצים שהשיעור הוא לבשל כגרוגרת מביצה קלה כמו דאמרינן בשבת (ד' פ') הכי אמר רב נחמן כגרוגרת מביצה קלה וכן בירושלמי לקמן (פ"ח ה"ה) אמר ר' יוסי כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש הכא כגרוגרת מכביצה. וא"כ אם אין בתבשיל כביצה והוא הוציא עצים לבשל פחות מכביצה א"כ ודאי חייב כיון שהתבשיל פחות מכגרוגרת אין צריך עצים כמו כגרוגרת א"כ בודאי חייב וכגרוגרת מבטל גרוגרת (פי' אם הוציא עצים לבשל מאכל אחר ולא ביצה קלה א"כ צרי' עצים יותר וא"כ אם הוציא לבשל כגרוגרת ממאכל שצריך עצים יותר. מבטל גרוגרת א"כ אינו חייב אף שיש בו לבשל גרוגרת מביצה קלה אלא ודאי דחייב ואם כן ראיה דהא דאזלינן בתר הוצאתו היינו לחומרא (פי' לחייב) אבל לא לקולא

[ועוד יש לפרש דר' בון בר חייא בעי הגע בעצמך שאין בתבשיל כגרוגרת קאי על תבלין דתנן (פ"ט ה"ה) המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לחבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה ואם הוציא תבלין כדי לתבל כגרוגרת מביצה קלה והוא הוציא כדי לתבל ב' גרוגרות וא"כ לא יתחייב ע"ז וע"ז אומר וכגרוגרת מבטל כגרוגר' דודאי כיון שיש בו לתבל כגרוגרת מביצ' קלה חייב וזו ראי' דהא דאזלינן בתר הוצאתו היינו לחומר' אבל לא לקולא: המוציא יין פרק שמיני

שבת

(ה"א) המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעורן של כוסות א"ל נלמד סתום מן המפורש דתני ר' חייא ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית באיטלקי כו' ר' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא דתני מים כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמיעה ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס והנה בירושלמי שקלים ופ"ג ה"ב) יש גירסא מים כדי גמיעה ר"י אומר כדי לשוף בהן את הקילור והוא כמו דתנן במתני' שבת (ד' ע"ו) מים כדי לשוף בהן את הקילור

עוד (שם) מזוג בכמה נשמעינה מן הדא מים כדי גמיע' ר"י אומר כו' יין כדי גמיעה ר"י אומר כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג אפי' בכמה כוסות (ובשקלים פ"ג ה"ב) הגירסא הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס)

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי בעי מזוג ומהו הפשיטות. ע"כ נראה לי לבאר דבעי מזוג בכמה הוא כמו שמחולקים רש"י ותוס' בשבת (ד' ע"ז) דרש"י כתב בכדי מזיגת הכוס היינו רובע רביעית כדי שיעמוד על רביעית. והתוס' כתבו ונראה לר"י דרב יוסף ואביי סבירא להו דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי וברייתא דערבי פסחים דקתני שיהא בהן כדי רביעית היינו לכל א'. ומה ששנה במתניתין יין באנפיה נפשיה אע"ג דהוא ברביעית כשאר משקין היינו משום דלא נטעה בדרבא לומר דחשיב בכדי שראוי למזוג ולעמוד על רביעית והא דלא תנא בהדי' המוציא יין חי ברביעית משום דניחא ליה למינקט כדי מזיגת הכוס דמשום ההוא טעמא דראוי לכוס של ברכה הוא דמחייב בהוצאת רביעית אבל אי מיפסל מכוס של ברכה ע"י פגימה כו' לא מיחייב ברביעית משום דראוי לשתיית ישראל או כו' משום דלא מצנעי ליה כשיעור זוטא כולי האי הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה כו' וע"ז בעי בירושלמי מזוג בכמה (פי' אם רוצה למזוג אם לא בעי רק רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית או אף על פי כן צריך דווקא רביעית יין חי) (והא דאמר תחילה רבי זעירא שאל לרבי יאשיה כמה שיעורן של כוסות אמר ליה נלמד סתום מן המפורש דתני רבי חייא ארבע כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי היינו דבעי רביעית יין חי לכל כוס וכוס או דסגי ברובע רביעית)

[ועוד נראה דהך ברייתא שמביא בירושלמי דתני ר' חיי' ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי היינו ברייתא שהובא בפסחים דף ק"ח) דתני' ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן רביעית יין חי אחד חי וא' מזוג וע"ז בעי מזוג בכמה אם מזוג די ברובע רביעית או דבעינן שיהא רביעית יין לכל כוס וכוס והא דאמר א' יין חי וא' מזוג היינו שיוצא בהן א' חי וא' מזוג אבל אעפ"כ בעינן רביעית יין לכל א' וא' והוא הדין לענין שבת בעינן שיהא רביעית יין והא דאמר כדי מזיגת כוס יפה הוא כמו שכתבו התוספות דדווקא הואיל וחזי למזיגה אבל אי לא חזי ע"י מזיגה דהיינו שהי' הכוס פגום לא מצנעי לי' כשיעור הזה הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה ובעי תיקון ולא הוי כשאר משקין שראוים בלא מים כו' עיי"ש]: