נועם ירושלמי על מועד קצז

ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ור' יונה אמר שלמים כשירים (פי' דסובר דלא בעי עקירה א"כ מרישא ה"ל שלמים. וא"כ הוי שלמים כשירים וע"כ אמר ר' יונה שלמים כשירים ור' ייסא אמר שלמים פסולים משום דסובר דבעי עקירה וע"כ פריך והא תנינן פטור סברין מימר פטור כשר פתרין לה פטור פסול

אך שצריך לבאר דהא אפי' אי לא בעי ניתוק ומרישא הוי שלמים מ"מ פסול משום דבר אחר דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים כמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג ושם) ואיפשר לומר דשיטת הירושלמי דאם נשחט אחר תמיד של בין הערבים אפ"ה כשר וכמו שכתבו תוס' במנחות (ד' מ"ט) בד"ה תלמוד לומר כו' דלא מיפסל בשביל כך כדמסקינן הכא למצוה בעלמא וכתבו ותימא דבפסחים (ד' ע"ג) אמרינן שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידיהם קודם או שנטמאו ישרף מיד ופריך ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו לא הוי אלא משום ששחטו אחר תמיד של בין הערבים אלמא בהכי מיפסל וי"ל דהאי דנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטירו וממילא יפסול. והא דאין מעלה ומלינה כו' ואע"ג דהקטרת אימורים לא מעכב וכי אבדו כשר באכילה כו' ור' יוסי דאמר שלמים פסולים ס"ל דבעי עקירה ואיפשר דפליגי בזה גופא אפי' אי אמרי' דלא בעי ניתק והוי שלמים. אך כיון שנשחט אחר תמיד של בין הערבים אם הוא רק למצוה או שהוא פסול וע"כ פליגי בזה אם הם שלמים כשירים או פסולים וניחא מה דקאמר שלמים כשירים שהוא שלמים כיון דלא בעי ניתק אלא שנשחט אחר תמיד של בין הערבים]

עוד שם ר' ייסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא אחר שכיפרו הבעלים אבל אי לאו הכי הוי פסולים דאינו קרב הוא עצמו שלמים והא תנינן פטור סברין מימר פטור כשר פתרין ליה פטור פסול שמואל אמר כל שבחטאת מתה בפסח גופו קרב שלמים והא תנינן פטור סברין מימר פטור פסול פתרון לה פטור כשר דכיון דלא בעי ניתוק וגופו קרב שלמים א"כ אם משכו הבעלים את ידם פטור

עוד שם ר' ייסא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא כו' ר' זעירא בעי קומי ר' מנא הן אשכחנן פטו' וכשר א"ל תנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר ונראה דנתחלפו השיטות וצריך לגרוס הכא ר' זעירא בעי קומי ר' מנא הן אשכחנן פטור כשר א"ל תנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר (פי' דהיכן מצינו שיהא פטור וכשר ע"ז אומר דהכא תנינן פטור ותמן תנינן כשר) ונראה לי דהא דקאמר תנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דפסחים) אמר ר' יוחנן חבורה היתה מקשה מה אנן קיימין אם בשאבד ונמצא קודם כפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר (צ"ל פסול) וניתק לרעי' אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול הוא (צ"ל כשר הוא) וקיימינה כשנטמאו הבעלים או שהזידו וכבר נדחה לפסח שני לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר (פי' דהירושלמי מקשה כמו שמקשה בש"ס דילן בפסחים (ד' ס"ד) ובמועד לשמו פטור טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור אמאי פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי) וכתבו תוס' דר"ת גריס הכי לשמו אמאי פטור שלמים לשם פסח קא שחיט ש"מ בעי עקירה (פי' דאי לא בעי עקירה אפי' שחט לשמו כשר דשלמים לשם פסח כשר דהא מכשיר לעיל ר' יהושע בשוחט אחרים לשמו)

וע"כ קאמר בירושלמי חבורה היתה מקשה פי' אהא דתנן ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב וע"כ הי' חבורה מקשה אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה א"כ ניתק לרעי' והוא פסול בין לשמו בין שלא לשמו ואם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול (צ"ל כשר הוא) פי' וא"כ אפי' חישב לשמו אפ"ה הוי שלמים וקיימינהו בשנטמאו הבעלים או שהזידו וכבר נדחה לפסח שני לשמו פטור (פי' שהוא פסול) שלא לשמו חייב והוא כשר (פי' משום דהוי שלמים) וא"כ מוכח דאם שחט לשם שלמים כשר וע"כ חייב דאם הי' פסול לא הי' חייב משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' וע"כ במשכו הבעלים את ידם הוי נמי שלמים. וע"כ אף דתני פטור אפ"ה הוא כשר משום דהוי שלמים. וע"ז א"ל תנינן הכא פטור (פי' במשכו הבעלים את ידם) ותנינן תמן כשר (פי' שבפ"ה דפסחים תני דהשוחט במועד שלא לשמו חייב משום דהוי שלמים. א"כ מוכח דכשר דאם הי' פסול לא הי' חייב משום דהוי שחיטה שאינה ראוי' א"כ מוכח דכשר הוא) ודו"ק

והנה הת"ח פירש אמר רבי אין אני רואה את דברי ר"ש בפסח שמותר פסח בא שלמים כלומר הואיל ושייכא שלמים בפסח ושלמים באים נקיבה ואע"ג דהך לא קדשה נקיבה ואפי' שלמים לאחר הפסח כמה שאמרו בתמורה (ד' י"ח) נשתיירה לאחר הפסח תרעה מיהו שם שלמים עלה הואיל והוא שלמים נקיבה ונחתה לה קדושת הגוף עכ"ל

והנה כל זה כתב רש"י בתמורה (ד' כ') אבל לכאורה קשה דהא אמרינן בפסחים (ד' צ"ח) על הא דתנן המפריש נקיבה לפסחו כו' ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו כו' ואמר רב הונא ברי' דר' יהושע ש"מ תלת ש"מ בע"ח נדחים וש"מ דיחוי מעיקרא הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים וכן כתבו התוס' שם בד"ה ויביא בדמי' שלמים אבל היא עצמה אינה קריבה שלמים כדאמר בגמ' בהדי' שמתחילה לא הוקדשה ליקרב עצמה. וא"כ לדברי ר"ש דאומר דאין בע"ח נדחין לא אתי מתניתין כר"ש אלא דהיא עצמה קריבה שלמים דהא הוא סובר דאין בע"ח נדחין וכמו דאמרינן בכריתות (ד' כ"ח) מתיב ר' עקיבא בר חמא המפריש נקיבה לפסחו קודם הפסח תרעה עד שתסתאב וימכר ויביא בדמי' פסח ילדה זכר ירעה עד שתסתאב וימכר ויביא בדמי' פסח ר"ש אומר הוא עצמו יקרב פסח ש"מ בע"ח אינם נדחין

וכן אמרינן בירושלמי (פ"ט דפסחים ה"ז) המפריש נקיבה לפסחו כו' ירעה עד שיסתאב וימכר כו' מתניתא לאחר כפרה וכר"ש. דהני קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' פסח. לאחר הפסח יביא שלמים. ר"ש אומר קודם לפסח תמכר שלא במום (פי' דר"ש לטעמי' דקא סבר דכיון דלא חזי לגופו דהיינו לפסח לא קדשה קדושת הגוף וע"כ תמכר שלא במום) לאחר הפסח תביא שלמים אלמא דר"ש סובר דלאחר הפסח תקרב היא עצמה שלמים

והא דקאמר הירושלמי מתניתא לאחר כפרה וכר"ש ביארתי בספרי אבי הנחל במה שכתבו התוס' בפסחים (ד' צ"ז) בד"ה המפריש נקיבה לפסחו כו' ויביא בדמי' שלמים אומר ר"ת דהא דקתני ויביא בדמי' שלמים היינו דנשתייר אחר הפסח כמו כולי' בבא דלעיל אבל קודם הפסח יביא בדמי' פסח וכן מחלק בהדי' בברייתא בתמורה (ד' י"ט) וע"ז אומר מתניתא לאחר כפרה (פי' שכבר הקריב הפסח אבל אם לא הקריב הפסח תרעה עד שתסתאב ויביא בדמי' פסח)

והנה הק"ע הגיה וכתב בדברי ת"ק לאחר הפסח תביא שלמים וכתב לאחר הפסח תרעה ויביא בדמי' שלמים ובדברי ר"ש הגיה ג"כ ר"ש אומר קודם לפסח תמכר שלא במום לאחר הפסח תרעה ויביא בדמי' שלמים וטעה בזה דהא ר"ש סובר דבעלי חיים אינם נדחין וע"כ אין להגי"ה בירושלמי וצ"ל כמו דאיתא בירושלמי קידם הפסח תימכר שלא במום (פי' דכיון דלא חזי לגופי' לא נחתא לי' קדושת הגוף לאחר הפסח קרב שלמים (דהא ר"ש סובר דבע"ח אינם נדחין) וכן ראיתי בהפ"מ שנדחק מאוד ולפי מה שביארתי ר"ש סובר דלאחר הפסח יביא הוא בעצמו שלמים

והנה מה שכתב הק"ע לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה כתבו התוס' בפסחים (ד' צ"ז) ד"ה ויביא דהכא מודה ר"ש דהתם הואיל והיא ראוי' לשלמים והפסח אחר הפסח קרב שלמים הילכך לא הוי מום וכ"כ התי"ט בשמם. ודבריהם תמוהים דהא מפורש קאמר ר"ש הכא דמפריש נקיבה לפסחו אינו עושה תמורה וכן מפורש בש"ס בתמורה (ד' כ') דקאמר התם ר"ש שאין לך דבר העושה המורה אלא הרועה להסתאב הרי מפורש דר"ש סובר דמפריש נקיבה לפסחו אינו רועה אלא ימכר מיד וצ"ע עכ"ל

והנה בספרי א"ה ביארתי דברי התוס' בפסחים (ד' צ"ו) בד"ה ויביא בדמי' שלמים אבל היא עצמה אינה קריבה שלמים דיש דיחוי בדמים כדאמר בגמ' שמתחילה לא הוקדשה ליקרב היא עצמה וא"ת ימכרנה כמו שהוא בלא מום כיון שמעולם לא נתקדשה קדושת הגוף דלא מיבעי מקדיש נקיבה לפסחו דפסח קרב שלמים אחר הפסח והיא ראוי' לשלמים אם תחילה הקדשה לכך אלא אפי' מקדיש נקיבה לאשמו אמר בתמורה (ד' י"ט) תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא אשם ק ר' שמעון