נועם ירושלמי על מועד קצו

המיר בו קודם כפרה תרעה ולאחר כפרה תיקרב וכקושי' התו' במנחות שם וע"ז משני א"ר יוסי פסח שהקריבה בשחרית אינו פסח (פי' כיון שאז אינו זמן פסח רק אחר חצות ע"כ לא גזרינן בי' לאחר כפרה אטו לפני כפרה) עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא (וע"כ גזרינן בי' לאחר כפרה אטו לפני כפרה והוא כתירוץ התו' במנחות) והי' להירושלמי לומר אשם שהקריבה בשחרית אשם הוא אלא שהוא כמו שאומר בירושלמי (רפ"ד פסחים) ר' אבהו בעי האומר הרי עלי עולה משם שעות ולמעלן וע"ז משני א"ר יוסי פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא וע"כ נקט הכא נמי עולה אבל עיקר התירץ דבאשם גזרינן בי' לאחר כפרה אטו לפני כפרה משא"כ בפסח וא"כ משמע דהירושלמי סובר ג"כ כשיטת הש"ס דילן שהוא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה (ועיין בתוס' שם שר"ת סובר דההלכה נאמרה דכל שבחטאת מתה באשם קרב עולה) וא"כ מדאורייתא נמי אשם עצמו קרב עולה וא"כ אמאי אמר ר' בון אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ואם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה וע"כ צריך לומר דסובר הירושלמי דכיון דמדרבנן אינו קרב בעצמו עולה ע"כ כיון דמ"מ לא חזי לגופי' אף שהוא מדרבנן ע"כ לא נחתה לי' קדושת הגוף

ועוד איפשר לומר דהירושלמי סובר דפסח עצמו קרב שלמים ולא בעי ניתוק משא"כ אשם דבעי ניתוק ודלא כמו דמסיק בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ג) איתבי' רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם ותני עלה בחול כה"ג ישרוף מיד אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכיון דלית לי' בעלים ה"ל פסולו בגופו אמטו להכי ישרוף מיד אלא אי אמרת לא בעי עקירה מרישא ה"ל שלמים פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי דתני' זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצא לבית השריפה אלא לא תימא שחטו סתם כשר לשום עולה אלא אימא שחטו לשום עולה כש וא"כ שיטת הש"ס דילן דאשם שמותרו בא עולה ופסח שמותרו בא שלמים שוין דשניהם בעי עקירה

ומהירושלמי מוכח דסובר דפסח לא בעי עקירה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דיומא ה' א') שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי הני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בפנים ומ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ ולעיל (פ"ד דיומא ה"א) הגהתי הירושלמי הזה וביארתי שם והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"ג) ת"ר שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל חייב על שניהם ומשהגריל עליהן חייב על של שם ופטור על של עזאזל עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי חזי אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ כו' כי אתא רב דימי אמר ר' ירמי' א"ר יוחנן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור אמר רב דימי אמרית' לשמעתא קמי' דר' ירמי' בשלמא לשמו דהא לא חזי לי' אלא שלא לשמו אמאי הא חזי שלא לשמו בפנים ואמר לי עקירת חוץ לאו שמה עקירה כי אתא רבין אמר ר' ירמי' אמר ר' יוחנן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו חייב ואפי' לשמו והתנן מחוסר זמן כו' בין בבעלים ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה והיולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין ואמר חלקי' בר טובי' לא שני אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב לשמו מיהא פטור אמאי נימא הואיל וראויין שלא לשמו בפנים הכי השתא התם בעי עקירה פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו

ובזה יתבאר הירושלמי א"ר יוסי רב חשדא בעי מדמתה לפסח ולא דמי' דאמר ר' מנא בר תנחום ר"א ור"י תרויהון אמרין פסח שעבר זמנו מאליו הי' משתנה ברם הכא בשחיטה משתנה. פי' דבפסח שעבר זמנו לא בעי עקירה אלא מאליו משתנה לשם שלמים ברם הכא (אבל כאן אינו נעקר שם ש שעיר הפנימי אלא ע"י השחיטה ולא אמרינן הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"ג שם) הכי השתא התם בעי עקירה הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא אלמא דסובר הירושלמי דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה

[והנה באשם שניתק לרעי' משמע דס"ל להירו' דבעי עקירה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ז) אמר ר' אלעזר באחיות לא קידש ובחטאות כיפר היך עבידא שחט ב' חטאות לשם חטאת א' המזבח בורר את הראוי לו שתיהן אסורות באכילה שחט שני אשמות לשם אשם א' המזבח בורר את הראוי לו שניהן אסורין באכילה ר' זעירא בשם ר' יוחנן שחט את הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר שאין הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח לשמו הבא אחריו אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אילו כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר כו' וביארתי בספרי נ"י (פ"ז דדמאי] דקאי על מה דאמר בתחילה בחטאת ובאשם דאם שחט הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר (פי' דמותר לאכול הבשר ממ"נ דאם הראשון חטאת א"כ נפסל שלא לשמו וצריך להביא השני ומותר לאכול ואם לא הי' הראשון חטאת א"כ השני חטאת ובודאי דמותר לאכול). וכן באשם נמי דינא הכי דהא באשם אף שהוא כשר שלא לשמו אפ"ה לא עלה לבעלים לשם חובה וע"ז אמר שאין הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח לשמו הבא אחריו אבל אם שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה שני בא ומכפר. וא"כ יש ספק דילמא הראשון לא הי' חטאת והשני הוא החטאת או האשם וא"כ בחטאת פסול דאם הראשון הי' חטאת א"כ השני פס ול ואם הראשון לא הי' חטאת א"כ פסול השני דהא נשחט שלא לשמו ובאשם חיישינן דילמא הראשון היה אשם וא"כ השני לא הי' צריך לאשם וע"כ פסול עיי"ש וא"כ כיון דהראשון נשחט לשמו א"כ השני הוא מותר אשם ולאחר כפרה קרב בדיעבד וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה וא"כ צריך שיהי' עולה אלא ודאי דסובר הירושלמי כשיטת הש"ס דילן דמסיק דבעי ניתוק ויש לדחות דמיירי ששחט השני קודם זריקת האשם הראשון שעדיין לא נתכפרו הבעלים]

וא"כ היה איפשר לבאר הירושלמי אמר ר' בון אם הקדש פסח קרב שלמים גופי' קרב שלמים (פי' אם לא ניתק דסובר הירושלמי דפסח לא דמי לאשם) ואם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה (פי' דבעי ניתוק וסובר דבעינן שיהא ניתק לעולה מדאוריי') אך כ"ז דוחק דמשמע מדברי הירו' דסובר דפסח גופו קרב שלמים ואשם אין גופו קרב עולה ודלא כשיטת הש"ס דילן או כמו שביארתי דאפי' אם הוא מדרבנן ומדאורי' קרב עולה לאחר כפרה, אפ"ה אם הקדיש נקיבה לאשם לא נחתא לי' קדושת הגוף כיון דמדרבנן אין גופו קרב עולה

והנה בעיקר הדין הא דפסח קרב שלמים אם בעי ניתוק שלמים או דלא בעי ניתוק אף שהוכחתי תחינה מהירושלמי (פ"ד דיומא ה"א) דאמר התם ר' יוסי רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמי דאמר ר' מנא כו' פסח שעבר זמנו מאלי' הי' משתנה ברם הכא דשחיטה משתנה ועקירת חוץ לא שמה עקירה משא"כ בפסח וכמו דאיתא ביומא (ד' ס"ג) הכי השתא התם בעי עקירה הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו ורב אשי מתני חייב כדאמר רב ירמי' מדפתי' מתני פטור קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ועקירת חוץ לא שמה עקירה והירושלמי סובר דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ולא בעי עקירה

אך בירושל' (פ"ו דפסחים ה"ח) איכא פלוגתא בזה ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר חנינא המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ור' יונה אמר שלמים כשירים ור' ייסא אמר שלמים פסולים והא דתנן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרין ליה פטור ופסול ופי' הק"ע שלמים כשירים ומותרים לאכול כשהקריבן שלמים וכדר"י בר חנינא ובשלמים פסולים פי' הק"ע ופליג אדריב"ח וסובר שצריך לרעות עד שיסתאב וא"כ פליגי אהא דאמרינן הכא בירושלמי ולימא אין אני רואה את דברי ר ש באשם שמותר אשם בא עולה כצ"ל וכן הגיה הגר"א) אמר ר' בון אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ואם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה

ע"כ נ"ל דהא דפליגי הוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אמר רב הונא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה כו' ואיתביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם כו' ותני עלה בחול כי האי גוונא ישרף מיד אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכאן דלית לי' בעלים ה"ל פסולי בגופו אמטו להכי ישרף מיד אלא אי אמרת לא בעי עקירה מרישא ה"ל שלמים פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי דתניא זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה אלא לא תימא שחטו סתם כשר לעונה אלא אימא שחטו לשום עולה כשר וע"כ פליגי בירושלמי דאמר