נועם ירושלמי על מועד קצח

דאמר התם המכר שלא במום מצי מודה הכא כדפרישית עכ"ל וכתבתי שם דנ"ל בכוונת התוס' מה שכתבו התוס' ואפי' ר"ש דאמר התם תימכר שלא במום מצי מודה הכא כדפרישית קאי על מה שכתבו התוס' תחילה והוא שכתבו המפריש נקיבה לפסחו כו' ויביא בדמי' שלמים ואומר ר"ת דהא דקתני הכא ויביא, בדמי' שלמים היינו בשנשתיירה אחר הפסח אבל קודם הפסח יביא בדמי' פסח וכן מוכח בהדי' בתמורה (דף י"ט) עכ"ל. וא"כ מיירי הכא לאחר הפסח. וע"ז כתבו תוס' דאפי' ר"ש דאמר בתמורה (דף י"ט) דהמקדיש נקיבה לפסחו אינו עושה תמורה היינו דווקא קודם הפסח מפני שהיא עומדת למכור בלא מום אבל לאחר הפסח שבאה שלמים ע"כ קדשה קדושת הגוף וצריכה מום וזהו כוונת התוס' וא"כ ניחא שפיר מה שכתבו התוס' ואפי' ר"ש מצי מודה הכא כדפרישת. והאי כדפרישית קאי על מה שכתבו התוס' תחילה בד"ה המפריש כו' דמתניתין מיירי אחר הפסח

אך אף שכתבו התוס' דר"ש מצי מודה הכא דאחר הפסח צריכה מום לפדות אך בזה לא יסבור במתניתין דתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' שלמים דמתניתין סברה דבע"ח נדחין וכמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ח) אמר ר"ה ברי' דר"י ש"מ תלת ש"מ בע"ח נדחין וע"כ תימכר ויביא בדמי' שלמים אבל ר"ש סובר דבע"ח אינם נדחין. וא"כ סובר דאחר הפסח קריבה בעצמה שלמים

וא"כ הא שכתב רש"י בתמורה (ד' כ') אהא דאמר רבי אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים וכתב רש"י הילכך הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקיבה ואע"ג דהך לא קרבה נקיבה אפי' שלמים כדאמרן לעיל (ד' י"ט) נשתיירה לאחר הפסח תרעה מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא שלמים נקיבה ונחתא לה קדושת הגוף זהו דווקא אליבא דרבי אבל לא אליבא דר"ש דר"ש כיון דסובר דאין בע"ח נדחין א"כ היא עצמה קריבה שלמים לאחר הפסח כמו שהוכחתי תחילה בירושלמי

וא"כ הא שכתב הת"ח אהא דאמרינן שם מה פליגי ההן אמר הקדש דמים קדש וההן אמר הקדש גופו קדש וכתב הת"ח ר"ש ס"ל דלא נחתא לי' קדושת הגוף משום דמותרו בא שלמים דהא הכא אין גופו קרב שלמים כדאמר בתמורה נשתיירה אחר הפסח אינה קריבה שלמים הואיל ומחמת קדושה פסולה קאתי' ואידחי מפסח אידחי נמי משלמים וא"כ כה"ג אין גופו קרב שלמים ואינו קדוש אלא הקדש דמים וההן סבר רבי ס"ל הקדש גופי' קדש משום דשם שלמים עלה הואיל והוי שלמים נקיבה. וא"כ כתב הת"ח דאליבא דר"ש נמי דאחר הפסח אין גופו קרב שלמים אלא רועה עד שיסתאב וכבר ביארתי דר"ש דסובר דאין בע"ח נדחים אחר הפסח וקריבה עצמה שלמים. והא דקאמר מה פליגי ההן אמר הקדש דמים קדש (פי' אף דסובר דאחר הפסח קרבה שלמים אעפ"כ כיון דקודם הפסח אינה קריבה בעצמה שלמים אלא תמכור ויביא בדמיו פסח ע"כ לא קדש רק הקדש דמים ולא קדושת הגוף). וכמו דאיתא שם בירושלמי אר"י טעמא דר"ש ב"י אם מין ומינו חלוק עליו כ"ש מין ושאינו מינו איזהו מין ומינו שהוא חולק עליו כהדא דתנן אשם בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה רש"א כל עצמו אינו קדוש אלמא אע"ג דכשיהיו בן שתים קדש קדושת הגוף אך כיון שמתחילה אינו ראוי ע"כ קדש הקדש דמים וההן אמר הקדש גופו קדוש כיון שאחר הפסח קריבה שלמים ע"כ קרב קדושת הגוף

(שם) חברי' בשם ר' יוחנן כו' טעמא דהדין תני' ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מה ת"ל טמאה אלא אפי' לאותה השם וקשי' בדא כתוב והעמיד והעריך ר' זעירא בשם ר' אלעזר לא אמר כן אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' כל שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר יצתה נקיבה לעולה אע"פ שאינה ראוי' לקרב כאן ראוי' ליקרב במקום אחר ר' אבין ור' בין בעין קומי ר' זעירא הרי הרובע והנרבע שאינן ראוים לא כאן ולא במקום אחר והרי הן עושין תמורה אמר לי' אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש. והנה הק"ע והפ"מ והת"ח פירשו בדוחק ע"כ נראה לי לפרש שר' אילא בשם ר' יוחנן אומר דטעמא דהדין תני' (פי' ר"ש שסובר דכל שלא חזי לגופי' לא נחתא לי' קדושת הגוף הוא דכתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מה ת"ל טמאה אלא אפי' טמאה באותו השם ופי' כיון שאינו ראוי' לאותו קרבן ע"כ לא נחתה לי' קדושת הגוף) וע"ז אומר בדא כתוב והעמיד והעריך (פי' בתמי') דא"כ תקשה לר"ש שסובר דקדשי ב"ה לא בעי העמדה והערכה וא"כ איך כתיב והעמיד והעריך אלא ודאי דקרא מיירי בבעלי מומין וע"כ כתיב והעמיד והעריך דקדוש קדושת הגוף וע"כ בעי העמדה והערכה אבל אי מיירי לר"ש שאינה ראוי' לאותה השם ולא נחתה לה קדושת הגוף וא"כ איך כתיב והעמיד והעריך

וע"ז אמר ר' זעירא בשם ר"א לא אמר כן אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לד' כל שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר יצתה נקיבה לעולה אעפ"י שאינה ראוי' ליקרב כאן ראוי' ליקרב במקום אחר ר' אבין ור' בין בעון קומי ר' זעירא הרי הרובע והנרבע שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר והרי הן עושין חמורה (פי' שר' זעירא בשם ר"א מפרש קרא אליבא דר"ש שאמר לעולתו ולפסחו עושה תמורה והטעם הוא משום שכן כשר בעוף ע"ז אומר ר' זעירא בשם ר"א לא אמר כן אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' כל שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר ע"כ הוי טמאה לאותו השם יצתה נקיבה לעולה אעפי' שאינה ראוי' ליקרב כאן ראוי' ליקרב במקום אחר ר' אבין ור' בון בעון קומי ר' זעירא הרי הרובע והנרבע שאינן ראוין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר הרי הן עושין תמורה אמר לון אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש (פי' דהא דמפרש הקרא היינו אליבא דר"ש שסובר דכל מידי דלא חזי לגופה לא נחתא לי' קדושה הגוף). וע"כ אמר דדווקא שאינה ראוי' ליקרב לא כאן ולא במקום אחר יצתה נקיבה לעולה שהיא ראוי' ליקרב במקום אחר דהיינו בעוף: ולר"ש הרובע והנרבע ודאי אין עושין תמורה (ועיין בתוס' זבחים (ד' קי"ז) וע"ז אומר אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש פי' לרבנן בודאי מיירי בטמאה ממש שהם סוברים דאע"פי דלא חזי לגופא נחתא לי' קדושת הגוף וקרא מיירי בטמאה ממש ויש נוסחא אחרינא שכתב אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממום והוא כמו דמוקי לה בתמורה (ד ל"ב) דקרא מיירי בבעלי מומין אך למאי דמפרש קרא אליבא דר"ש וע"ז אומר וקשי' בדא כתיב והעמיד והעריך (פי' כיון דמפרש קרא אליבא דר"ש דלא נחתא לי' קדושת הגוף וע"ז מקשה בדא כתיב והעמיד והעריך פי' א"כ תקשה אליבא דר"ש דאיך כתיב והעמיד והעריך הא ר"ש סובר דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה ודוק

שם בירושלמי ר' זעירא בשם רש"בל טעמא דר' יהושע דבר אל אהרן ואל בניו כו' איש איש מבית ישראל אשר יקריב כו' לעולה הכל קרב עולה לרצונכם תמים זכר מניין אפי' נקיבות ת"ל בבקר לרבות את הנקיבות ר' יצחק בי' ר' אלעזר כתוב זכר ואת אמרת בבקר לרבות את הנקיבות ודכוותה כתיב תמים ואת אמרת לרבות בעלי מומין (ופי' הק"ע ואת אמרת בבקר לרבות את הנקיבות בתמי' לא ליכתוב זכר ולא בבקר ומשני ודכוותה תמים דכתיב תמים זכר ואפי' הכי קדש לדמי דתנן המקדיש בעלי מומין למזבח אעפ"י שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי)

עוד שם בירושלמי מה בינייהו רב אמר שיבטא דכדכדא ביניהון ופי' הק"ע מה ביניהון מאי איכא בין ר"ע לרבי פפייס. שיבטא דכדכדא ביניהן מכדכד היינו עץ שיש לאורגים כו' וקאמר רב שיש הפרש גדול ביניהון וכן פירש הפ"מ דמה ביניהון קאי על ר"ע ורבי פפייס

והנה כל דבריהם דחוקים והוא קאי על מה שאמר בתחילה כתיב זכר ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות: ודכוותה כתיב תמים ואת אמרת לרבות בעלי מומין פי' שא"כ נאמר ג"כ דאע"ג דכתיב תמים והוא להוציא בעלי מומין אעפ"כ