נועם ירושלמי על מועד קצד

עוד שם בירושלמי ר' יוסי בשם רב חסדא מתניתין אמרה כן ולדם וחלבם אסור לאחר פדיונם והג"רא הגיה מתניתא אמרה כן ולדם וחלבם אסור לאחר פדיונם משא"כ בקדשי ב"ה והוא מתניתין בתמורה (ד' ל"א) וא"כ מוכח מזה דמותר אפי' בלא מום דאל"ה אפי' בקדשי מזבח אם הוממו מותר ע"י פדיון וא"כ כיון דמיירי אם לא הוממו ואפ"ה מהני פדיון א"כ מוכח דקדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין ולשיטת הש"ס דילן ל"ק דהא דנפדין אפי' בלא מום אעפ"י דקדשי ב"ה שהקדישן אינו יוצא מידי מזבח אפ"ה נפדין שלא יהא טפל חמור מן העיקר כמו דאמרי' בבכורו' וד' י"ד) וכן הי' יכול הירוש' להקשות מהא דבכורת (ד' י"ד) דא"כ איך תנן וכל שקדם הקדישן את מומן ולאחר זמן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן אלא כיון דבתמורה מפורש משא"כ בקדשי ב"ה ע"כ פריך ממתניתין דהמורה]

ובזה איפשר ליישב הירושלמי (ואין צריך להגיה) ר"י בשם ר"ח אמר מתניתין אמרה כן ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם וקאי אמתניתין דבכורות (ד' י"ד) דמקשה דאיך יתיישב הסיפא דולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן דאם מיירי ע"י מום א"כ ולדן של קדשים שקדם הקדישן את מומן נמי והירושלמי לא תירץ ע"ז

[ואיפשר לומר דהא דקאמר ר"ח בשם ר"א תיפתר שהוממו ופדאן ואפ"ה אם קדם הקדישן את מומן אסורין הולדות אפי' לפדות ע"י מום הוא כמו דאיתא בבכורות (ד' י"ד) דלאחר פדיונן מה תהא אמר רב הונא כונסן לכיפה והן מתים דהיכי ליעבד לקרבינהו מכח קדושה דחויה קא אתין לפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן וכ"ת א"כ בקדשי ב"ה איך פודן הא לא אלימא למתפס פדיונה איפשר לומר דברישא כיון דקדוש קדושת דמים א"כ הולד נמי קדוש מכח אמו קדושת דמים וע"כ אע"ג שפדו את אמם אפ"ה כיון דהולד הוא תמים וקדוש קדושת דמים מצד עצמו כמו שהקדיש את אמו וע"כ תפיס פדיונן דלגבי קדושת דמים מהני פדיונן אלא דצריך שיהא בו מום דאל"ה אינו יוצא מידי מזבח אבל בסיפא דהיה קדוש קדושת הגוף והולד קדוש מכח אמו קדושת הגוף וא"כ כיון שפדאו את אמו א"כ פקע הקדושה וכמו שפקע הקדושה של אמם ע"כ פקע הקדושה של הולד שג"כ קדוש מכח אמו אבל ברישא שהקדיש לדמים א"כ קדוש הבהמה וכל מה שבתוכה לדמים דהא הולד נמי שוה דמים וא"כ לגבי דמים הקדיש הולד כמו האם והראיה דהא אמרינן בתמורה (ד' י') דפליגי בר פדא ור' יוחנן אם קדושה חלה על עוברין דבר פדא סובר אין קדושה חלה על העוברין ואיתביה ר' ירמיה לר' זירא כיצד מערימין על הבכור המבכרת שהי' מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה אלמא קדיש עובר א"ל כו' מתניתין ההיא בקדושת דמים כו' וכן אמרינן התם איתביה האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ועבודה כו' א"ל הא נמי קדושת דמים כו' א"כ קדושת דמים חל יותר על עוברין דכיון שהקדישה לדמים א"כ היא שוה יותר מחמת העובר וע"כ איפשר לומר דקדוש העובר ותפוס פדיונו אם הומם משא"כ אם הקדישו קדושת הגוף ור"י בשם ר"ח לא ניחא ליה לתרוצי האי תירוץ וע"כ פריך מתני' אמרה כן וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם וא"כ לא איפשר לתרץ דמיירי שהוממו ופדאן]

שם בירושלמי ר' חזקי' בשם ר' יוסי קדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין אין תומר לא יצאו לחולין האיך קדשי מזבח חל על קדשי ב"ה והנה הת"ח פירש דקאי אמתניתין דא"כ איך תנן ימכרו לצרכי עולות כיון דאינו יוצא מקדושת ב"ה וא"כ איך ימכרו לצרכי עולות הא תנן בתמורה (ד' ל"ב) א' קדשי מזבח וא' ב"ה אין משנים אותן מקדושה לקדושה והוא דחוק דא"כ בפשיטות ה"ל להקשות דכיון דאם מקדיש תמימים לב"ה אינו יוצא מידי מזבח לעולם א"כ איך איפשר דקדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין הא צריך שימכרו לצרכי עולות ודמיהן יפלו לב"ה. וכבר ביארתי דלשיטת הירושלמי צריך לחלק כמו שחילקו התוס' בבכורות (ד' י"ד) בד"ה הקדיש כו' שכתבו דיש לחלק בין הקדיש נכסיו סתם לפורש בהדי' לדמיו עיי"ש. ואיפשר דע"כ פליגי בזה והוא כמו שאומר הירושלמי תחילה ר' זעירא ורב הונא בשם רב מה פליגי במקדיש נכסיו אבל במקדיש את עדרו כ"ע מודים שהוא למזבח כו' על דעתי' דר' זעירא ניחא על דעתי' דר' בא קשי' בהמה לא למזבח היא ומשני המקדיש בהמה למזבח אומר למזבח ולמה סתם האיש הזה כאומר לא יהיו אלא לב"ה וא"כ לפ"ז הוא כאומר לא יהא לב"ה וא"כ ודאי לא יצאו לחולין דבמקדיש נכסיו סתם הוי נמי כאומר לא יהא אלא לב"ה אבל מאן דסובר דיצאו לחולין סובר דיש חילוק בין מקדיש נכסיו סתם למקדיש נכסיו לב"ה

והנה לעיל ביארתי שהירושלמי חילק על שיטת הש"ס דילן בתמורה לדף ל"ב) דקדשי ב"ה שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום וביארתי שם כמו שכתב המ"ל דהא דאין חל בבדק הבית בנדר דהוי עליו אחריות א"כ מהו החילוק בין קדשי מזבח דתנן בערכין (ד' כ"ח) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם. וביארתי שם במה שכתב (המ"ל בפ"י מ"ה ערכין) דבקדשי ב"ה אין מקבל אחריות דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכבר השגתי בספרי שפת הנחל מהא דאיתא בחולין (ד' קל"ט) דאפי' בקדשי ב"ה אם אומר עלי הוא חייב באחריו' והנה (ברפ"ג דשקלי') תירצתי דהא דאיתא בחולין דמחייב בהרי עלי בקדשי בדק הבית היינו דווקא באומר הרי זה עלי אבל לא בהרי עלי לחוד אך התוס' בערכין (ד' כ') בד"ה אמר ר' חייא כו' כתבו והא דתני' במתניתין שור זה נראה דריבותא אשמועינן דאע"ג דאמר זה עלי כיון דאמר עלי חייב באחריותו א"כ משמע דבהרי עלי לחוד נמי חייב באחריותו אפי' בקדשי בדק הבית

אך פשט הירושלמי משמע דסובר דקדשי מזבח חל על קדשי ב"ה שפדאן תמימים יצאו לחולין וא"ת לא יצאו לחולין האיך קדשי מזבח חל קדשי ב"ה ואין הקדש חל על הקדש אלא ודאי דנפדין תמימים וע"כ חל על קדשי מזבח על קדשי ב"ה דהא יש בידו לפדותן אבל אם אין נפדין תמימים וא"כ לא יוכל לפדות אלא כשנעשין בעלי מומין וע"ז אומר בעלי מומין קדושת מזבח חלה עליהם (פי' בתמי') ליידא מילא תיפתר בגיזה ועבוד' (פי' דלעולם אין נפדין תמימים והא דקדשי מזבח חל על קדשי ב"ה הוא דאם יהי' בהם מום דאז נפדין ויוצאין לחולין לגזוז וליעבד משא"כ בקדשי מזבח וע"כ חל קדשי מזבח על קדשי ב"ה. ועוד איפשר לומר דהא דקאמר תיפתר לגיזה ועבודה דהיינו אפי' בהיותם תמימים וכמו דאיתא בחולין (ד' קל"ה) והא אמר ר' אלעזר קדשי ב"ה אסורים בגיזה ועבודה מדרבנן וע"ז משני דחל קדשי מזבח על קדשי ב"ה מחמת שהוא מוסיף ע"י הקדש זה שהיא אסור בגיזה ועבודה אבל לעולם אין נפדין תמימים. והמפרשים והת"ח שגו בזה ודו"ק

שם בירושלמי הפריש נקיבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה. ר"ש אומר לעולתו עושה תמורה ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה אמר ר"י טעמא דר"ש שכן מצינו נקיבה בעוף כשירה לבא עולה (פי' וע"כ אם הקדיש נקיבה לעולה אע"ג דלא חזי לגופי' נחתא לי' קדושת הגוף) אבל לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה דכיון דלא חזי לגופי' לא נחתא לי' קדושת הגוף כו' אמר רבי אין אני רואה את דברי בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים ולימא אין אני רואה את דברי ר"ש באשם שמא הקדש אשם בא עולה והגר"א הגיה אמר רבי אין אני רואה את דברי ר"ש בפסח שמותר פסח בא שלמים ולימא אין אני רואה את דברי ר"ש באשם שמותר אשם בא עולה. אמר ר' בון אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ואם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה

והנה בש"ס דילן בתמורה (ד' כ') אמר רבי אין אני רואה דברי' של ר"ש בפסח הואיל ומותר הפתח קרב שלמים: ולימא אין אני רואה דבריו של ר"ש באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה ומשני רבי סבר לה כרבנן דאמרי מותרות לנדבת צבור אזלי ואין המורה בציבור

והנה צריך לבאר דמ"ט לא קא משני הש"ס דילן כמו דמשני בירושלמי דאמר ר' בון אם הקדש פסח בא שלמים גופי' קרב שלמים ואם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרוב עולה. ויתבאר בהא דאמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אמר רב הונא אמר רב אשם שנתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וא"כ לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה ור"ת פי' דאתא קרא ללמוד על הלכה דכל שבחטאת מתה אשם קרב עולה רק מדרבנן רועה דגזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וע"כ אמר רב הונא דאש שנתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה. וע"כ לא משני הש"ס דילן כמו דמשני בירושלמי א"ר בון אם הקדש פסח בא שלמים גופו