נועם ירושלמי על מועד קפה

הם וגם דבר ב' ליתא לפי גירסא דידן והכי אמר התם ר"א בר ממל אילו היה מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא והתרתי שיהיו עושים במלאכה בחולו של מועד כלום אסור בשר של בכור מלשקול בליטרא לא כדי שימכרו אותו בזול והם מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעים בתורה ואינון אוכלים ושותין ופחזין וא"כ לפי דבריו הא דאסור לשקול בשר בכור בליטרא אינו אלא מדרבנן ומטעמא כדי שיהי' נמכר בזול וברפ"ו דבכורות (ד' ל"א) לא משמע הכי דתנן כל פסולי המקדשין הנאתן להקדש ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא חוץ מבכור ומעשר הנאתן לבעלים ומפ' בגמ' מאי הנאה להקדש אדמעיקרא כיון דשרית לי' נמכרין באיטליז ונשקלים בליטרא טפי ופריק מעיקרא אבל בכור ומעשר הואיל והנאתן לבעלים ולא להקדש ל"ל בה אם מוכר בזול ואסור משום זילותא דקדשים כדמוכח להדי' בפ"ח דזבחים (ד' ע"ה) בעי רמי בר חמא התפיס בכור לבדק הבית מהו שישקול בליטרא רוחא דהקדש עדיף או זילותא דבכור עדיף הרי לא כדי שימכור בזול אסרו לשקול בליטרא אלא הא דאסור לשקול הוא הסיבה גורם למכור בזול והא דלא חששו להפסד הוא מפני שהנאתן לבעלים ואסור למכור בליטרא הוא משום זילותא והכי משמע להדי' בסנהדרין (ד' קי"ב) ובפ"ק דתמורה (ד' ח') דהוי מן התורה דאמר התם שנאכל בתורת בהמתך כו' והשתא י"ל כמו שחולק בהא אגמ' דידן ה"נ בהא דאסור במלאכה בחולו של מועד חולק נמי אגמ' דידן כו' עכ"ל

ולי נראה דודאי הירושלמי סובר דאע"ג דבתמיד של שחר אע"ג שהוא קרבן של כל ישראל הותר במלאכה דכתיב ואספת דגנך אעפ"כ ה"מ בקרבן של ציבור וע"כ כיון שהותרה המלאכה בתמיד של שחר שהוא קרבן ציבור הותר נמי בכל קרבנות ציבור והא דאמר גבי פסח הטעם דאסור במלאכה משום יום הקרבת הקרבנות היינו משום דבפסח כל יחיד מביא לעצמו קרבן פסח וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"א) כתוב א' אומר וחג הקציר בכורי מעשיך וכתוב א' אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו א"ר חנני' כיצד יתקיימו שני מקראות הללו בשעה שהוא חל בחול אתה חוגג ושובת ובשעה שהוא חל בשבת למחר אתה חוגג וקוצר א"ר יוסי ב"ר בון ובלבד שיבליע לעיסתו כהדא דתני להן אינש דיהוי עילוי' אעין וביכורין האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ותענית ולעשות מלאכה בו ביום ואע"ג דהותרו במלאכה אע"ג שהוא זמן הקרבתן של ישראל בקרבן תמיד אעפ"כ אסור במלאכה ובקרבן של יחיד דהיינו עולת ראי' ושלמי חגיגה דלא דמי לקרבן ציבור דאע"ג דיש לכל ישראל חלק בהקרבן אעפ"כ לא הוי קרבן יחיד

[וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דשקלים ה"ד) אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא אמר ריב"ז לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ומנחת העומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים כו' ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבים חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל וקשיא משיבים לאדם דבר שאינו מודה בו שאין חטאת ציבור מתה. ר' יהודה אומר תמות (פי' שאיך משיבין לר' יהודה שיש חילוק בין יחיד לחטאת ציבור דבחטאת יחיד מתה ובחטאת ציבור אינו מתה הא ר' יהודה סבירא ליה דחטאת ציבור נמי תמות). והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד הוא ואינון מתיבין ליה מכיון שנמסר לציבור כמו שהיא נדבת ציבור]

וע"כ כיון דהותרה קרבן ציבור דהיינו התמיד בעשית מלאכה ע"כ אפי' בר"ח וחולו של מועד נמי מותר בעשית מלאכה ורק בקרבן יחיד לא הותרה וע"כ בע"פ או אם חל יום טבוח לאחר השבת שהוא יום הקרבת קרבנות של יחידים ע"כ אסור בעשית מלאכה

וא"כ ניחא מה דאמרינן בירושלמי דאמר ר' אבא בר ממל אילו הי' לי מי שימנה התרתי בשר בכור כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין דמצד הקרבת המוספין כיון דאישתרי מלאכה ביום שמקריבין התמיד ע"כ אפי' ביום שמקריבין הקרבן מוסף של ר"ח וחולו של מועד נמי מותר בעשית מלאכה. וע"כ לא הביא הירושלמי במגילה (פ"ד ה"ב) הברייתא שהובא בש"ס דילן (ד' כ"ב) זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כו' ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד קורין ד' והוא כמו שביארתי שסובר דבר"ח אף שיש בו קרבן מוסף נמי מותר כיון דאישתרי לגבי תמיד

ומה שהקשה הט"א על הא דאמר ר' אבא בר ממל אילו הי' לי מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא כו' כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהיו מוכרין אותו בזול והם מערימין ומוכרין אותו ביוקר והקשה ע"ז הט"א מהא דזבחים (ד' ע"ז) דמשמע דמשום זילותא היא וכן בתמורה (ד' ח') לעולם בבעל מום ודקא קשי' לך היינו בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאת זה שאינו נאכל בתורת בהמתך וא"כ משמע שהוא מדאורייתא וא"כ איך יתיישב הא דר"ש שאומר בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר דודאי מיירי בבעל מום ולשיטת הירושלמי הא דאינו נשקל בליטרא הוא רק מדרבנן כדי שיהיו מוכרים בזול וא"כ אמאי קאמר ר"ש דבהמתך ולא בהמות בכור ומעשר. והנה הק"ע כתב דמוקי לה בתמימים כיון דאית לכהן זכי' בגויה מחייה לא אמעטי משללה ולא שלל שמים עכ"ל

ואינו נראה דאף דמשמע בירושלמי (פ"א דמ"ש) וכן (בפ"ב דקידושין) תמן תנינן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשי' קנים אינה מקודש' א"ר יהודה ב"פ ר"י יליף כל הקדשים מבכור מה בכור מקדשין בו את האשה אף הקדשים מקדשין בו האשה כו' אלמא דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאיתא בפ"ק דתמורה (ד' י"ז) אמר ר"מ אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בזמן הזה הואיל ואית לכהן זכי' בגוי' אבל בזמן שבהמ"ק קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי. דהא הירושלמי קאמר דר' יהודה יליף כל הקדשים מבכור אלמא דלשיטת הירושלמי הא דמוכרין אותו תמים חיים הוא אפילו בזמן ביהמ"ק אבל אעפ"כ לא יתיישב דהא אמרינן התם בירושלמי ר' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה וכן תנן (פ"ק דמעשר) מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ושחוט ואין מקדשין בהן את האשה וא"כ תיפוק לי' משללה ולא שלל שמים אך יש לומר דבמעשר בהמה נמי אע"פ שהוא חי אעפ"כ הוי ממונו משום דלאחר שחיטה ולא אמרינן כיון דלהקרבה קאי לאו ממונו והכי משמע בתו' שם ד"ה ובמאי דעיקר הקושי' הוא ממעשר בהמה

אך לכאורה ניחא שפיר דהא אמרינן בירושלמי דסנהדרין (פ"י ה"ז) ר' שמעון אומר בהמתה ולא בכורות ולא מעשרות שבתוכה שללה לא כסף ומעשר שני שבתוכה ריב"ח בעי שער הצדקניות שבתוכה מהו נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה לא בכורות ומעשרות שבתוכה שללה לא כסף הקדש ומ"ש בתוכה (ופי' הפ"מ נשמעינה מן הדא דר"ש דממעט בכורות ומעשר בהמה וע"כ שהוממו ואע"ג דהשתא בכלל שללה היא מ"מ אמעיט משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן הוא הדין לשער נשים צדקניות דלא דמי לשאר נכסים והוא כמו שפירש"י בסנהדרין (ד' קי"א) אמר רבינא לעולם בבעלי מומין ומי שנאכל תורת בהמתך יצאו אלו שאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר דשלל שמים הוא ופירש"י שם יצאו אלו שיש להם שם לואי שאינם נאכלים בתורת בהמתם כו' אלא בהמת בכור ומעשר וע"כ פשיט נמי לענין שער נשים צדקניות

אך מ"מ נראה לי שאין זה דימוי כלל ואיך פשיט מינה להא דשער נשים צדקניות וע"כ נראה לי לבאר בזה מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי על הא דקאמר בירושלמי (פ"ג דערלה) התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר בכור כו' ובכור לאו כקדשים שיש לו מתירין והוא תמוה דזה הקושיא אינה רק לעקבי' בן מהללאל בכורות (ד' כ"ה) אבל חכמים סוברים דצמר בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו אסור וא"כ לא הוי דבר שיש לו מתירין. וכתבתי