נועם ירושלמי על מועד קפו

שמנע ב מ שם דאיפשר לומר דאפי' בבכור בעל מום או פסולי המוקדשים אסור משום ולא תגוז ואפי' הגיזה עצמה נמי קדוש והא דאמרינן התם דהטעם גזירה שמא ישהה היינו לאחר ששחטו דהשחיטה מתרת דאורייתא אלא דאסור מדרבנן גזירה שמא ישהה וא"כ כיון דניתר מדאורייתא א"כ ה"ל דבר שיש לו מתירין מדאורייתא עיין שם שהארכתי בזה

וא"כ איפשר לומר דהא דקאמר ר"ש בהמתך ולא בהמות בכור ומעשר היינו אעפ"י דנאכלים אעפ"כ כל פסולי המוקדשין אסורין בגיזה כמו דאמרינן בבכורות (ד' ט"ו) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב וע"כ כיון דהגיזה אסורה א"כ לא הוי בכלל בהמתך

אך אעפ"י דהגיזה אסורה והשער שלה אסור מ"מ גוף הבכור מותר בשחיטה אם הוא בעל מום אעפ"כ אמרינן דכיון דהשער קדוש א"כ אפי' בגוף הבהמה נמי לא הוי בכלל בהמתך אעפ"כ השער הוי כגוף וכמו דאיתא בערכין (ד' ז') הכא דמחבר בה טעמא דאמרה הנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והכא נמי לענין שער נשים צדקניות דהוי כגופה וע"כ מותר השיער דלא הוי בכלל נכסים אלא דהוי כגופה

[עוד נראה לי דהירושלמי אינו סובר כמו הש"ס דילן בסנהדרין (ד' קי"ב) בעי רב יוסף שער נשים צדקניות מהו רבא אמר הא דרשעיות אסור תקבץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה אלא אמר רבא בפיאה נכרית ה"ד אי דמחובר בגופה כגופה דמי לא צריכא דתלי בסיבטא בנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דילמא כיון דעיילי' ונפקא כלבושה דמי תיקו. אבל הירושלמי דבעי ר' יוסי בר' חנינא שער הצדקניות שבתוכה בעי במחוברים ולא ס"ל כשיטת הש"ס דילן דתקבץ ושרפת וע"כ פשיט מהא דר"ש דאמר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר שבתוכה והטעם דלא הוי בהמתך משום השער דילה דקדוש אלמא דהשער הוה כגופה וע"כ לא הוי גוף הבהמה בכלל בהמתך משום השער וה"נ לענין שער נשים צדקניות דהוי השער כגופה

וע"כ לא פשיט הש"ס דילן זה הבעי' דשיער נשים צדקניות מהא דר"ש דאיפשר לומר דהש"ס דילן סובר דהא דתזבח ולא גיזה היינו שאין לגוז אבל לא מצד דהגיזה קדוש. א"כ אמאי לא הוי בהמתך. וע"כ קאמר בפ"ק דתמורה (ד' ח') דהטעם מי שנאכל בתורת בהמתך. (ועוד דלהש"ס דילן מפרש דמיירי בתלושין אלא שמחובר בגופה א"כ אין זה שייך להא דבהמתך ולא בבהמת בכור ומעשר אפי' לשיטת הירושלמי]

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ז דגיטין ה"ה) מה דהיא צריכא לר' אלעזר פשיטא ליה לריב"ח דתנינן תמן האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה אמר ריב"ח באומרת תינתן כבנתי לבתי משמע הא בלאו"ה הוי שערה כגופה וא"כ אמאי לא פריך מהא דריב"ח אדריב"ח דסנהדרין (פ"י ה"ז) דבעי ריב"ח שער נשים צדקניות מהו כמו דמקשה הש"ס דילן בערכין (ד' ז') על רב שאומר באומרת תני שערי לבתי ופריך טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והא מיבעי' ליה לריב"ח דבעי ריב"ח שער נשים צדקניות מהו אך דבש"ס דילן בעי לה ריב"ח ולא פשיט ובירושלמי פשיט לי' מהדא דר"ש אומר בהמתך לא בכורות ומעשרות שבתוכה. וע"כ כיון דפשיט לי' דשערה כגופה ע"כ אמר דהאשה שנהרגה נהנין בשערה היינו באומרת תני כבנתי לבתי ומשמע מהירושלמי דלא קאמר דמיירי בפיאה נכרית ובתלי בסכתא משמע דמיירי דמחובר בגופה וע"כ פשיט לה מהא דר"ש אומר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר דהטעם הוא גיזה דהשער קדוש וע"כ לא הוי בהמתך וה"נ לענין שער נשים צדקניות הוי כגופה וע"כ לא הוי בכלל נכסים ודו"ק]

וא"כ נתבאר שלשיטת הירושלמי הא דנשקל בליטרא הוא כדי שיהיו מוכרין בזול והא דקאמר ר"ש בהמתך ולא בכורות ומעשרות היינו בבכור מצד שהשער המחובר בה קדוש ע"כ לא הוי בהמתך. אבל הא דנשקל בליטרא הוא רק מדרבנן כדי שיהי' נמכר בזול [וכן אמרינן בירו' (רפ"ג דמ"ש) בהדא דתני הי' אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והי' יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול כו' והא דלא קאמר הש"ס דילן הכי איפשר לומ' שהוא כמו דאיתא בתמורה (דף ח') מר זוטרא איקלע לבי רב אשי א"ל ליטעום מר מידי אייתי לקמיה בשרא א"ל ליכול מר דמיברי משום דבוכרא הוא מנלן אמר דזבן לן פלוני כהן א"ל לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות א"ל לא סבירא לן דאנן מזבן קא מזבני א"ל ולא ס"ל דתנן עד כמה ישראל חייב לטפל בבכור בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואי א"ל תניתו לו בתוך זמנו הרי זה לא יתננו לו ואמר רב ששת מה טעם מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות אמר לו התם מוכחא מילתא הכא מזבין קא זבנינא לשון אחר א"ל הכא לא יהיב דמי הכא קיהיב דמי מאי אמרת מזיל כהן גבי' דסבר כהן דכי הוי לי' בכור אחרינא יהיב ניהלי' לא כו' בוצינא טב מוקרא וע"כ אף דמסיק דמותר לקנות מן הכהן הבכור היינו טעמא דלא יזלזל מחמת שיתן לו בכור אחר משום דבוצינא טב מקרא אבל איך יתקנו לכתחילה לשקול בליטרא כדי שימכור בזול א"כ יהיה ככהן המסייע בבית הגרנות וע"כ שיטת הש"ס דילן דהטעם הוא משום זילותא דבכור ע"כ אין שוקלין בליטרא ובשלמא בקדשים הנאתן להקדש אבל לא בבכור ומעשר שהנאתן לבעלים (ויש לדחות)

אבל שיטת הירושלמי הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) ר"י ב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. ר' יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה כו' מתניתא פליגא על ר' יוחנן אומר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי הכהן (וא"כ דווקא ישראל לישראל אבל לכהן אינו יכול לומר ישראל הילך סלע זה ליתן בכור זה לבן בתי הכהן דה"ל ככהן המסייע בבית הגרנות) פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו א' מהן והוא אמר הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן כו' ע"ש וא"כ ריב"ח אינו סובר הטעם דכהן המסייע בבית הגרנות וא"כ איפשר לומר דהתקנה הי' שלא להשקל בליטרא כדי שימכור בזול וא"כ ר' אבא בר ממל שאומר הטעם שהבכור אין שוקלין בליטרא הוא כדי שימכור בזול לית לי' הטעם של כהן המסייע בבית הגרנות וסובר דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כר' יוסי בר' חנינא] והא דאמר ר' שמעון בהמתך ולא בהמות בכור מעשר הוא משום הגיזה והשער שעלי' וע"כ אמרינן בסנהדרין (פ"י ה"ז) ר"י בר חנינא בעי שיער הצדקניות שבתוכה מהו וע"ז אמר נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה לא בהמת בכור ומעשר שעיקר הטעם משום הגיזה והחלב. ואם כן בבכור עיקר הטעם משום גיזה אלמא דהשער כגופה דמי אינו סובר הטעם דמי שנאכל בתורת בהמתך לאפוקי בכור דאינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא אבל ריב"ח סובר דעיקר הטעם הוא מדרבנן כדי שימכור בזול ולית לי' כהן המסייע בבית הגרנות כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) והא דאמר ר"ש בהמתך לאפוקי בכור ומעשר הוא מפני השער. וא"כ יש ראי' דהשער הוי כגופה וע"כ פשיט לשער נשים צדקניות דהוי בכלל גופה ולא הוי בכלל נכסים ודו"ק: ואלו מגלחין פרק

שלישי

(ה"א) תני כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל אית תניי תני אסור ואית תניי תני מותר אמר רב חסדא מ"ד מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור בשאין שם רגל מתניתא פליגא על רב חסדא הרי שתכפוהו אביליו זה אח"ז ה"ז מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ויעשה אבל השני אצל הראשון כמי שהוא אנוס ויגלח הוי לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל כו'

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור והק"ע והפ"מ נדחקו בזה. ע"כ צריך לבאר הירושלמי והוא דתני כל אלו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל (פי' כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד דהיינו הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית כו' מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל אית תני תני אסור ואית תניי תני מותר ואמר רב חסדא מאן דאמר מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור בשאין רגל (פי' כשיש בתוך אבילות רגל וברגל התירו הא דאלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' וע"כ מותר באבילות נמי אבל בשאין שם רגל ע"כ אסור באבילות)

והנה בש"ס דילן במוע"ק ודף י"ז) ת"ר כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן והתניא אסורין אמר רב חסדא אמר רב שילא כי תניא הכא מותרין בשתכפוהו אבליו אי בשהכפוהו אבליו מאי אירי' כל אלו שאמרו אפי' כולי עלמא נמי דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים הא איתמר עלה אמר רב חסדא בתער ולא במספרים במים ולא בנתר כו'

והנה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקא משני מאן דאמר מותר בשיש שם רגל ומ"ד אסור כשאין שם רגל (פי' דהא דתני מותר דכל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלן היינו אם האבילות של שלשים הוא בתוך הרגל דהיינו שקברו ברגל דהרגל עולה למנין שלשים וכמו דאמרי'