נועם ירושלמי על מועד קעה

להשלים השיעור של ב' כסף ממעות חולין וע"כ דוחה יו"ט האחרון משא"כ לר"ל שאומר שהבהמה ראשונ' הוא כולה ממעות חולין ומה שטופל בהמה לבהמה הוא רק להשלים השיעור שהוא מדרבנן והוא חיוב על הגברא להשלים השיעור שהוא מדרבנן ועל כן אין דוחה יו"ט האחרון

ולכאורה הי' יכול הירושלמי לתלות הפלוגתא דר"י ור"ל אם ליתן לתשלומין כל הדין שיש לו בעיקר החיוב וכמו שהארכתי בהירושלמי (ה"א) הפלוגתא בין ר' יוחנן לריש לקיש וע"כ לר' יוחנן דוחה יו"ט האחרון כמו ביו"ט הראשון משא"כ לריש לקיש שאומר דאין ליתן לתשלומין כל הדין של עיקר החיוב וכמו שהארכתי שם ע"כ אין דוחה יו"ט האחרון אך אפשר לומר משום דקאמר שם נטמא בשאר הימים דלחזקי' ולר' יוחנן חייב ולר' הושעי' פטור א"כ סובר חזקי' דיהבין לתשלומין כל הדין של יום ראשון. וע"כ אפי' נטמא בשאר הימים אעפ"י שאינו ראוי לבוא אעפ"כ חייב. וא"כ כיון דסובר חזקי' כמו ר' יוחנן דיהבינן להתשלומין כל הדין של יום ראשון א"כ איך אמר ר"ל משמי' דחזקי' שהוא פטור ועוד דלפי מה שאבאר לקמן דלר' יוחנן יו"ט האחרון הוא רגל בפני עצמו ואינו כשאר הימים שהוא לתשלומין ע"כ לא תלי הירושלמי הפלוגתא בזה ודו"ק

שם (ה"ד) ר' זעירא עולא כו' בשם ר"א שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהם ידי חובתו ברגל התיב ר' בא והא תני חגיגת י"ד יוצאין בה משום שמחה ואין יוצאין בה משום שלמים (פי' דמשום שלמי חגיגה אינו יוצא דאינו בא אלא מן החולין אבל משום שמחה יוצא אלמא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה) א"ר זעירא תיפתר בששחטו ברגל א"ל ר' בא בששחטו ברגל אין זו חגיגת י"ד א"ר זעירא עד דאנא תמן שמע תנא עולא כו' בשם ר' אלעזר כד סלקית להכא שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי יו"ט הראשון ת"ל אך או חלף (פי' שמא הוא בחילוף לרבות לילי יו"ט הראשון משא"כ בליל יו"ט האחרון) ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה התיבון והא תנינן ההלל והשמחה שמונה הגט עצמך שחל יו"ט הראשון להיות בשבת לשוחטן בערב הרגל אין את יכול דאמר ר' זעירא כו' שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהם ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה א"ר יוסי קיימה רב אבודמה נחותא בכהנים ובשעיר כו'

[והנה בפ"ד דסוכה (ה"ה) איתא להך גירסא כד סלקין הכא שמע תנא חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט הראשון יכול אף לילי יו"ט האחרון ת"ל אך אך חלק ופי' שם הפ"מ לפי הגירסא דמביא ראיה דלא בעינן זביחה בשעת שמחה דהא מרבה לילי יו"ט הראשון לשמחה יכול אף לילי יו"ט האחרון ת"ל אך חלק ופי' הפ"מ דשמיני רגל בפני עצמו הוא ואח"כ אמר ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה והוא להוציא ליל יו"ט הראשון והוא משום שסובר דבעינן זביחה בשעת שמחה ולי נראה דגירסא דהכא הוא עיקר וכמו דגרסינן הכא בירושלמי כד סלקית להכא שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי יו"ט הראשון ת"ל אך וכן אמרינן בש"ס דילן בפסחים (דף ע"א) לימא מסייע לי' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון ת"ל אך חלק וע"ז אמר או חלף ר' חייא בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה]

ולכאורה איפשר לומר דמביא ראי' דבעינן זביחה בשעת שמחה כמו דסבר ר' לעזר וכמו דאמרינן בפסחים (דף ע"א) לימא מסייע לי' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון ת"ל אך חלק מ"ט לאו משום דאין לו במה ישמח אך א"כ לא יתיישב כל כך מה דאמר או חלף ואמר ר' חייא בשם ר' לעזר משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה אלמא דאין הטעם משום דאין לו במה לשמוח משום דבעינן זביחה בשעת שמחה

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר תחילה חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום שלמים וא"כ מוכח דבעינן זביחה בשעה שמחה א"ר זעירא תיפתר ששחטו ברגל פי' ואם כן איכא זביחה בשעת שמחה וכה"ג משני בש"ס דילן (דף עא) אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה) וע"ז פריך אין זו חגיגה (פי' א"כ לא הוי חגיגת י"ד) וע"ז אמר ר' זעירא עד דאתא תמן שמע תנא ר' חייא בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט הראשון או אינו אלא לרבות יו"ט האחרון ת"ל אך וע"ז מקשה או חלף וע"ז משני משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה. (פי' שאומר על מה שמקשה דאם עכב ושחטה אין זו חגיגת י"ד וא"כ צריך לומר ששחטה מעיו"ט אלמא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה ועל זה אומר עד דאנא תמן שמעית דו הוית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה יכול אף לילי יו"ט הראשון תלמוד לומר אך (פי' וא"כ מוכח דמיירי שעיכב ושחטה דאל"ה אפי' לא בעינן זביחה בשעת שמחה אעפ"כ כיון דלילה הראשון אינו יוצא בה משום שמחה ההיא ברייתא בן תימא הוא וא"כ תיפוק ליה דפסלה בלינה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (דף ע"א ושם) אמר רב אשי ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן תנא לה בן תימא ולבן תימא הא פסלה בלינה (פי' דהא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסק ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וע"כ כיון דלילה הראשונה אינה מתחייבת בשמחה וא"כ פסלה בלינה אלא ודאי דאפי' לא תימא כר' לעזר דבעינן זביחה בשעת שמחה אעפ"כ אם לא עיכב ושחטה איך יוצא בה משום שמחה הא פסלה בלינה)

שם (ה"ו) ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג מה ט"ו שנאמר בפסח י"ט האחרון תשלומין לראשון אף ט"ו שנאמר בחג יו"ט האחרון תשלומין לראשון יהודה בר ספרא בשם ר' הושעי' וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה כו' אתא רבי חנני' יהודה בר ספרא בשם רבי הושעי' וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם כו' מה ת"ל תחגוהו אלא מלמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון א"ר יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו כו' ולכאורה יש להקשות דאיך אמר משמי' דר' הושעי' וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים כו' תחגוהו אלא מלמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון הא ר' הושעי' אמר בריש חגיגה בירושלמי כל שבעה חובה (פי' שאפילו אם היה חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני נמי חייב וא"כ איך אמר ר' הושעי' שיו"ט האחרון תשלומין לראשון וא"כ צ"ל דלאו דווקא נקט תשלומין לראשון אלא שהפי' הוא אם לא הביא ביום ראשון צריך להביא בשני אבל מ"מ אפי' אם היה חיגר ביום ראשון ונתפשט אח"כ נמי חייב

ואיפשר לומר שהוא כמו שכתב הט"א בפ"ק דחגיגה (ד' ח) עבר הרגל ולא חג חייב באחריותו וכתב הט"א קשה לי מאי עבר הרגל דקאמר עבר יו"ט האחרון הל"ל דהא ברישא קאמר חוגג את כל הרגל ויו"ט האחרון של חג אלמא יו"ט האחרון אינו כייל בכלל הרגל דקתני א"כ בסיפא הול"ל עבר יו"ט האחרון אינו חייב באחריותו כו' וי"ל למאי דאפרש בגמ' דאפי' למ"ד בגמ' כולן תשלומין זה לזה אפ"ה י"ט אחרון תשלומין דראשון הוא דמשו"ה לא כייל קרא ליו"ט אחרון לענין חגיג' בהדי ז' ימי החג שלפניו דלכתוב רחמנא וחגותם שמונה ימים למימר' דחלוק משלפניו דאלו ז' ימי החג תשלומין זל"ז אבל י"ט אחרון תשלומין דראשון וחיגר כל ז' ונתפשט ביו"ט אחרון פטור כו' וכ"ת הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אבל למ"ד כולן תשלומין דראשון מאי איכא למימר כו' וי"ל דלדידיה הוי בע"כ איפכא דמדלא כייל ליום טוב האחרון עם ז' ימים שלפניו למימרא דהוא חלוק משבעה ימי החג ולא דמי להו לענין חגיגה וכיון דכולן תשלומין דא' הא דלא דמי להו היינו שהוא בפ"ע ואינו תשלומין דא' כו' עיין שם

ובזה יתבאר הירושלמי ר' חנניה כו' בשם ר' הושעי' מה ת"ל תחגוהו אלא מלמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון פי' שע"כ כתב תחגוהו על השמיני בפני עצמו ללמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון ולא כשאר ימי החג שר' הושעי' סובר שכל חובה והיינו שהם תשלומין זה לזה אבל יום טוב האחרון הוא תשלומין לראשון)

וע"ז אומר אמר ר' יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו כו' (פי' שמביא ראיה מהא דאמר דשמיני רגל בפני עצמו וחלוק שלפניו והוא מדכתיב תחגוהו). אלא דלר' יוחנן הוא בהיפוך דר' יוחנן סובר בריש חגיגה בירושלמי דכולן תשלומין דראשון וע"כ לדידיה הא דשמיני רגל בפני עצמו היינו שחלוק משלפניו ואפי' אם היה חיגר ביום הראשון ונתפשט בשמיני חייב משום שהוא