נועם ירושלמי על מועד קעד

דפסחים (ד' ה') ויטמאנו במת מדחהו אתה מחגיגתו ש"מ דאין טמא מביא חגיגה כדפי' התוס' התם הואיל והוא חובה לבוא ברגל יש לה דין עולת ראיה דנפקא ליה דטמא פטור ומסיימי התוס' וכן איתא בירושלמי דאיתקש לעולת ראיה עכ"ל]

וע"כ מיבעיא לי' הכא מהו לשלח חגיגתו ביד אחר (פי' אם הוא טמא) ודווקא בחגיגה קא מיבעי' לי' אבל טמא ודאי פטור מעולת ראי' וא"צ לשלח ביד אחר כיון שאי איפשר לו בראי' והא שתירץ הט"א דנ"מ אם הי' טהור ביום ראשון ואח"כ נעשה טמא דפטור אע"ג שכבר נתחייב בעולת ראי' אפ"ה אינו יכול להביא משום שהוא בשאר הימים טמא ע"כ אינו יכול להביא שזהו דווקא לפי מה שכתב הט"א לשיטת הש"ס דילן דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פטור אבל לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי שאם הי' טהור ביום ראשון ונטמא אח"כ מביא כיון שהוא תשלומין לראשון ע"כ יכול להביא אפי' אם נטמא בשאר הימים. ועיין (בפ"ק דמוע"ק ה"ה) מה שביארתי שם על הא דאמר ר' יוחנן ערב הרגל ביניהן (פי' וע"כ אמר ר' מאיר דרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר בכדי שיוכל להביא עולת ראי' ושלמי חגיגה אבל בשאר הימים אין נ"מ כיון שכבר נתחייב ביום ראשון ואפי' לר' זעירא דאמר ימי הרגל ביניהן פי' אפי' בתוך ימי הרגל נמי יש נ"מ בין ר' מאיר לר' יוסי היינו משום שיש נ"מ אם יהי' טהור יוכל לכנוס בעזרה אבל אם יהי' טמא לא יוכל לכנוס לעזרה עיין שם מה שביארתי שם אבל בהא ר' זעירא נמי מודה דאם היה טהור ביום ראשון יוכל להביא אפי' נטמא אח"כ וא"כ ליכא למיבעי עולת ראי' רק מהו שישלח חגיגתו ביד אחר וע"ז פשיט ליה מראי' והיינו משום שחגיגה איתקש לראי']

שם (ה"ב) אמר ר' יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה תנא ר' יסא קומי ר' יוחנן ראי' כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף כו' וקשי' מן דו סמך לה לד"ת הוא אמר חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף (פי' כיון דבית שמאי ילפי לה מקרבנות העצרת וב"ה ילפי לה מקרבנות הנשיאים א"כ משמע שזה מן התורה וא"כ איך אמרו דחכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף) אמר ר' יוסי ב"ר בון ר' יוחנן כדעתי' ור' הושעי' כדעתי' ר' יוחנן כדעתי' דר יוחנן דו אמר כל השיעורים הלמ"מ הוי דו אמר מעה כסף ושתי כסף ד"ת ר' הושעי' כדעתי' דר' הושעי' דו אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השיעורין שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאי זו שיעור אכל הוי דו אמר ראי' כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף וב' כסף (ועיין ביומא (ד' פ') א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב לו שיעור שמא יבוא ב"ד אחר וירבה בשיעורין כו') אמרין חזר בו ר' יוחנן מן הדא (פי' מזה שאמר דהשיעורים הם הלמ"מ [ופירשתי בספרי נועם ירושלמי (בפ"ק דפיאה) דע"כ אמרין דחזר בו ר' יוחנן הוא משום דאית' בירושלמי (פ"א דסנהד') ר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ת (ופי' הפ"מ שטומאתן בתוך בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא הוא מד"ת) א"ר זעירא מעולם אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ת כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרו מדברי תורה ופירושן מדברי תורה כו' זחלין אפוי דרב הושעי' כו' א"כ משמע דחזר בו ר' יוחנן וסובר כר' הושעי' דהשיעורים הם חכמים שנתנו משום דבעינן עד דאיכא תורה ויורוך וע"כ זחלין אפוי דרב משום שהודה לו דשיעורים הוי מדרבנן וע"כ מתחייב ע"ז הז"מ משום דאיכא תורה ויורוך]

ר' יונה ור' יונתן תריהון אמרין לא חזר בו ועוד מן הדא דא"ר לא כו' אתפלגון חזקי' ור' יוחנן חזקי' אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות ר"י אמר אין אדם חולק אה חובתו לשתי בהמות (פי' וא"כ מוכח מזה שר' יוחנן לא חזר בו מזה שאמר דהשיעורים הם הלמ"מ וע"כ סובר דאין אדם חילק את חובתו לשתי בהמות דכיון דהשיעורים הם הלכה למשה מסיני א"כ דין תורה שלא יפחות חובתו לשתי בהמות דבעינן שיהא הקרבן גופה מעה כסף משא"כ אי אמרינן דחכמים הם שנתנו זה השיעור א"כ הוי רק חיוב על הגברא שלא יביא קרבן ראי' פחות ממעה כסף וחגיגה שתי כסף ע"כ חולק אדם חובתו לשתי בהמות אעפ"י שאין בקרבן זה השיעור אך כיון דהוא רק חיוב על הגברא שלא יפחות מזה השיעור דהיינו שיבוא דבר חשוב ע"כ אם חולק את חובתו לשתי בהמות שפיר דמי וא"כ מוכח מזה דר"י לא חזר בו מזה אלא דס"ל דשיעורים הלמ"מ

ובש"ס דילן בחגיגה (ד' ז') א"ר יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא ר' אושעי' ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראי' מעה כסף וחגיגה שתי כסף וזהו כמו דאמר בירושלמי דחזר בו ר' יוחנן מזה שאמר דהראיון יש לו שיעור למטה אלא דהראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה רק חכמים אמרו הראי' מעה כסף כו' וביומא (דף פ') אמרין א"ר יוחנן שיעורין של עונשים הלמ"מ לאפוקי שיעורים של קרבן ראי' וחגיגה דאין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל לשיטת הירושלמי הוא כמו דס"ל בכל שיעורים שהן הלמ"מ כן ס"ל נמי בראיון דלמטה יש לה שיעור דשיעורין הלמ"מ וע"כ מביא ראי' דלא חזר בו ר' יוחנן דשיעורים הלמ"מ וע"כ אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות משום דשיעורין גמירי שיהא הקרבן גופה מעה כסף ושתי כסף

] ובזה יתבאר הא דאמר שם ועוד מן הדא דאמר ר' לא בשם ר' אימי אתפלגון חזקי' ור' יוחנן חזקי' אמר כו' טופל בהמות לבהמה ואינו טופל מעות למעה ר' יוחנן אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה. והוא כמו שביארתי דר' יוחנן דס"ל אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות וא"כ ע"כ צריך להיות בבהמה גופה כשיעור מעה ע"כ ס"ל דאין טופלין בהמה לבהמה להשלים אבל במעות טופלין מעות מעשר להשלים השיעור בבהמה גופה אבל חזקי' סובר דס"ל דאדם חולק את חובתו לשתי בהמות ע"כ סובר דטופלין בהמה לבהמה דבהמה אחת צריך שיהי' כולו מן החולין אע"ג דלית בה השיעור משום דשיעורין הוא רק מדרבנן ע"כ עדיף שיהא בהמה אחת כולו מן החולין אע"ג דלית בה כשיעור וטופלין בהמה לבהמה להשלים השיעור שהוא רק מדרבנן

וע"כ כיון שלשיטת הירושלמי תלוי הפלוגתא דר"י ור"ל בהא דאם טופלין בהמה לבהמה או מעות למעות אם השיעור הלמ"מ א"כ מוכח דלא חזר בו ר"י דמעה כסף ושתי כסף דבר תור' אבל לשיטת הש"ס דילן בפ"ק דחגיגה (ד' ז') דפליגי חזקי' ור"י דחזקי' סובר דטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ר' יוחנן אמר טופלין מעות למעות דלא תלי בפלוגתא אם השיעור הוא הלמ"מ או דרבנן כיון דתרווייהו סברי דהשיעור הוא דרבנן וכמו שפי' רש"י למר אתחזי לי' שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא שלימה מן החולין ולמר אתחזי לי' שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותי' כו' עיין שם

וע"ז אומר בירושלמי היך עבידא הי' לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביו"ט ראשון המותר מהו שידחה ליו"ט האחרון ר' קריספא אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דוחה וחורנה אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן דאמר דא כו' א"נ נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון דר' יוחנן דו אמר אדם טופל מעות למעה כו' דו אמר אינו דוחה (פי' לר' יוחנן דאמר אדם טופל מעות למעות וע"כ כיון שיש באותו קרבן מדמי חגיגה ע"כ דוחה אפי' ביו"ט האחרון אבל לחזקי' דאמר אדם טופל בהמה ע"כ דווקא ביו"ט ראשון דוחה על ידי טפילה אפי' בהמה לבהמה כיון שהוא באותו היום גופא אבל כיון שלא הקריב ביו"ט ראשון ע"כ כיון שהבהמות הם גופים מחולקים ע"כ אינו דוחה יו"ט האחרון אבל מ"מ סובר חזקי' דאדם טופל בהמה לבהמה לענין יו"ט ראשון לצאת ידי חובת חגיגה דסובר דמוטב להקריב בהמה אחת מן החולין אע"ג דלית בה כשיעור מ"מ כיון דס"ל דשיעורים הוא מדרבנן ע"כ צריך להקריב בהמה אחרת שהוא כולו מן החולין ולהקריב אח"כ עוד להשלים השיעור דרבנן וכמו שביארתי שם כיון דהשיעור הוא רק דרבנן ע"כ אינו חוב רק על הגברא ע"כ צריך להשלים השיעור עם עוד בהמות. אבל מכל מקום יום טוב האחרון אינו דוחה

והנה בש"ס דילן בחגיגה (דף ח') אמרינן אמר עולא אמר ר"ל הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט שני ר' יוחנן אמר כיון שפסק אינו מקריב ודקדק הט"א דמיירי בהפריש תחלה עשר בהמות וכתב הט"א דע"כ מפרש רש"י דזהו לענין בל תוסיף דלענין הקרבה ביו"ט האחרון משום לתא דבהמות חגיגה אין לחלק בין בהמה לבהמה אלא משום לתא דגברא שלא יעבור על בל תוסיף כו' עי' שם אבל הירושלמי קאמר הקריב חמש ביו"ט ראשון והמותר מהו שידחו את יו"ט האחרון הוא אם רוצה לטפל ותלי בהאי דאם הטפילה הוא ע"י מה שיש לו ממעות חולין וא"כ אם טופל ממעות למעות להשלים השיעור של ב' כסף ע"כ דוחה יו"ט האחרון כיון שיש באותו קרבן מעות של חולין וגם צריך