נועם ירושלמי על מועד קסט

לעשות הסעודה בשבת מ"מ אמאי לא יעשו הסעודה קודם השבת ומ"ט מאחרין

ולכאורה יש לומר דהא דקאמר מאחרין היינו בתחילה ואנשי כנה"ג תיקנו שתהא השמחה לאחר השבת אם חל בשבת והא דלא הקדימו איפשר לומר דזה הי' קודם שגזרו שלא יקראו המגילה בשבת משום גזירה דרבה וכמו שכ' רש"י במגילה (ד' ה') ע"ש זמנם כו' אלא להכי נקט הא לישנא דתשמע מינה הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה הרי הוא כיום וזמן הקבוע להם מתחילה לכל דבר וא"כ גזירת רבה היו מחכמים שאח"כ. וא"כ בזמן אנשי כנסת הגדולה היו קורין את המגילה בשבת וע"כ תיקנו דמאחרין הסעודה אם חל בשבת בכדי שתהא הקריאה קודם לעשי' ואפי' לפי הטעם של הירושלמי הוא מחמת שאין קורין בכתובים בשבת וא"כ כיון שזה הי' מפני שאין קורין בכתובים א"כ איפשר לומר שב"ד שאח"כ תיקנו (ועיין בט"א דלדברי רב יוסף שאמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה א"כ זה התקנה הי' בזמן כנסת הגדולה דאל"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין אבל אי משום גזירה יכולים לגזור אח"כ (עיין שם בט"א שהאריך בזה

) וא"כ שחכמים שאח"כ הקדימו מקרא מגילה א"כ יכולים להקדים זמן הסעודה בע"ש בזמן שקורין את המגילה (ועיין בנו"ב שכתב ג"כ שיותר הי' להם להקדים הסעודה בע"ש שהוא זמן מקרא מגילה א"כ לאח"כ איפשר לומר שצריך לעשות הסעודה מקודם

וע"ז אומר הירושלמי בעי ר"נ בר יעקב הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין בכתבי הקודש אף לא מן המנחה ולמעלה (כצ"ל) לפי מה שהגהתי לעיל ויקראו זכור א"ל אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן (פי' ורב סובר דלאחר שתיקנו שמגילה נקראת מע"ש א"כ מקדימין הסעודה ג"כ וא"כ איך יקראו פרשה זכור אח"כ). וע"ז אומר הגע בעצמך שחל י"ד להיות בשבת וא"כ הוי קודם למוקפין שעושין הסעודה בא' בשבת וע"ז השיבו אעפ"כ איחור הוא לעיירות והא דקאמר לעיל תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה (לפי גירסתי) אפי' בע"ש הוא משום שסובר דאפי בזמן שתיקנו חכמים שקורין המגילה מע"ש אם חל בשבת אעפ"כ מאחרין הסעודה משום דאיחור עדיף מקדימה כמו שהארכתי בפ"ק דמגילה (ה"ד)

[וא"כ לפי טעם זה אף לאחר שחכמים תיקנו שאין קורין את המגילה בשבת אעפ"כ מאחרין הסעודה משום דאיחור עדיף וכמו שהארכתי דבאיחור אם מאחרין יש לה תשלומין הדין בזמנו ממש וכמו שכתבתי לעיל דלר' יוחנן אם מאחרין יש לו הדין של הזמן הקבוע וכמו שהבאתי ראיה מהא דפליגי ר' יוחנן ור"ל בחגיגה (פ"ב ה"ד) ר' טבי בשם ר' יאשי' אתפלגון ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר. וביארתי שם דר' יוחנן ס"ל דכיון דיום של אחר עצרת הוא תשלומין ליו"ט שחל בשבת ע"כ העיירות של כל המשמרות כמו ברגל ור"ל סובר דאע"ג דהוא תשלומין של הרגל אעפ"כ אין לו הדין רק של ימות החול וע"כ העורות הוא של אותו המשמר בלבד

ושם ביארתי דזהו דוקא בתשלומין של איחור הוי התשלומין כמו אותו היום משא"כ בקדימה ולר"ל הם שוין וע"כ לר' יוחנן כיון שמאוחר עדיף מקדימה ע"כ אומר שאם חל פורים בשבת מאחרין ולא מקדימין ואין הטעם משום דאם היו עושין סעודה תחילה והמגילה היתה נקראת בשבת בימי כה"ג א"כ סעודת פורים מוקדמת אלא הטעם משום דתשלומין עדיף יותר אם הוא באיחור יותר מבהקדם (וכמו שביארתי שם דאיחור עדיף יותר מקדימה ולא כמו שכתב הט"א שם דקדימה עדיף יותר) וא"כ אף לאחר שתיקנו שקורין המגילה בע"ש אעפ"כ צריך לעשות הסעודה בא' בשבת

וא"כ לפי"ז הא דאמרינן תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה (לפי גירסתי) ואפי' מע"ש ניחא שפיר דאם חל פורים בשבת קורין פ' זכור משום שהיא קדמה למוקפין ואם חל מוקפין בשבת אעפ"כ קורין פ' זכור (ולא כמו שיטת הש"ס דילן דאיתא במגילה (ד' ל') דאמרינן התם ושמואל אמר מאחרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשייה וזכירה כו' דהש"ס דילן לא סבר כהירושלמי דאם חל בשבת אין לעשות הסעודה בשבת וע"ז אומר דזכירה ועשי' בהדדי קא אתיין) אלא הטעם משום דאם חל בשבת מוקפין עבדי השמחה למחר א"כ קדמה הקריאה לעשיי'. וע"ז אומר תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל פורים להיות בה אפי' מע"ש פי' דאם י"ד בשבת קורין פרשה זכור שקדמה הקריאה לעשי' מחמת דמוקפין עבדי למחר. ואם חל מוקפין בשבת מ"מ קורין דהא קדמה לעשי' שהיא בא' בשבת והא דאומר דאפי' חל בערב שבת היינו אם חל י"ד בע"ש וא"כ הוי מוקפין בשבת ע"כ קורין פרשה זכור בשבת והוא כשיטת ר' יוחנן דאע"ג דאין קורין המגילה בשבת אעפ"כ עושין הסעודה בא' בשבת משום דאיחור עדיף טפי לתשלומין

וע"ז אומר בירושלמי דהוה ר' זעירא מסתכל בי' פי' על ר' אילא דאמר בשם ר' יוחנן דקורין להבא. והא דתניא איזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה אפי' מערב שבת ואמרינן התם דזה מסייע לר' זעירא אך ר' יוחנן מפרש דהיינו בתוכה היינו בה דהיינו בשבת עצמה. והא דתניא איזהו פורים כל שחל להיות בתוכה ואפי' בערב שבת היינו נמי בה כדשמואל ואף דבעינן שתהא הקריאה קודם לעשי' הרי היא קדמה לעשי' כיון שעושין הסעודה בא' בשבת ואפי' בזמן הזה דקורין את המגילה בע"ש אעפ"כ מאחרין הסעודה דבמגילה כתיב ולא יעבור משא"כ בסעודה וכמו שכתב הר"ן ואיחור עדיף טפי מתשלומין וכמו דס"ל לר' יוחנן וע"ז א"ל מה את מסתכלבי אנא אמר מן שמועה ואת מן דעה פי' שהוא אמר משמיה דר' יוחנן ולר' יוחנן שפיר מיתרצא הברייתא דאיזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפי' מע"ש היינו בה וכן ברייתא השני' דאיזו היא שבת השניה כל שחל פורים להיות בתוכה היינו נמי בה ואפי' בערב שבת דהיינו או שחל י"ד בשבת דאי קדמה הזכירה למוקפין ואפי' חל י"ד בע"ש אעפ"כ קורין בערב שבת משום דקדמה הקריאה גבי מוקפין משום דעבדי הסעודה למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן משמע דלא סבר כהירושלמי דאין עושין הסעודה בשבת מדקאמר ושמואל דאמר דמאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשי' וזכירה בהדי הדדי קא אתיין משמע דלא סבירא ליה כהירושלמי דאין עושין הסעודה בשבת וכמו שכתב המ"א באו"ח ודו"ק]

שם (ה"ה) ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח א"ר חלבו קומי ר' אימי מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים

והנה הק"ע כתב בקונטרס פירשתי דהאי סוגיא אתי כמ"ד בבבלי בפרקין (ד' נ') לסדר הפרשיות הוא חוזר וכן נראה עיקר דר"ח אמרה קומי ר' אמי ובבבלי סובר ר' אמי דלסדר פרשיות הוא חוזר והרא"פ במסכת ברכות פירש הסוגיא כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר כו' עכ"ל

אך לפי"ז יחלוק הירושלמי עם הש"ס דילן דהש"ס דילן סובר דר' ירמי' אמר לסדר הפטרות הוא חוזר והירושלמי סובר דר' ירמי' סובר דלסדר פרשיות הוא חוזר ומשמע דאין קורין בר"ח כלל כמו שאמר ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח משמע דקורין רק בר"ח

אך אעפ"כ צריך לומר דקורין בר"ח ג"כ אפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר כמו שהוכיח הט"א שם מהא דאמרינן במגילה (דף כ"ט) אלא למ"ד צו את קרבני מאי שני שני דאילו ר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד בדר"ח ואלו האידנא כולהו בדר"ח הניחא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר, אלא למ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופרשתא דיומא קרינן מאי שני וא"כ מוכח דאפי' למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר ואפ"ה בדר"ח קרו שיתא בענינא דיומא וחד קרי בדראש חודש

ומה שהקשה הט"א דמאי נ"מ בין ר"ח ובין ארבע פרשיות נראה לי דהטעם הוא דהא דקורין בר"ח הוקבע לר"ח אפי' חל בחול וע"כ אי אתרמי בשבתא א"כ יש בו ב' חיובים א' של שבת וא' של ר"ח ע"כ קרו שיהא בענינא דיומא וחד בדר"ח משא"כ ארבע פרשיות הוקבע מתחילה לשבת אם חל בשבת ואם חל בתוכה מקדימין לשעבר. וע"כ כיון שלא הוקבעו רק לשבת ע"כ למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר אינו קורא רק בארבע פרשיו' ולא בענינא דיומא וא"כ בדר"ח קרינן בענינא דיומא ג"כ לפי שיטת הש"ס דילן אך איפשר לומר דהירושלמי יחלוק בזה על שיטת הש"ס דילן

ואיפשר לומר דע"כ אומר ירמי' ספרא שאל לר' ירמי' ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין ור' ירמי' השיב לו דקורין בר"ח ומשמע דלהפסיק לגמרי ודמי לד' פרשיות וכמו דאמר ר' חלבו מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים (והפי' הוא כמו דאמרינן במגילה (דף ל) אמר אביי כוותיה דר' אמי מסתברא דתנן לכל מפסיקין לר"ח ולחנוכה ולפורים ולתענית ולמעמדות וליוה"כ בשלמא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול אלא למ"ד לסדר