נועם ירושלמי על מועד קסח

שהוא זמן קריאתה לכל ועוד דלענין הספד ותענית שוין (והט"א כתב במגילה (ד' ה') אכל במלאכה יום א' משמע להאי שינוי' דפורים אסור במלאכה לעיירות בי"ד ומוקפין בט"ו וקשה לי הא בפ"ב (דף י"ז) תנן הי' כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא וכתבו המפרשי' ירושלמי הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה ולהאי שינוי' הקשה הא דהי' כותבה וי"ל דלגמרא דידן הי' כותבה מיירי בכפרים המקדימין ליום הכניסה דכו"ע דמקדימין מותרין בהספד ותענית ה"נ מותרין ביום קריאתן במלאכה וראיתי בירושלמי גופא ויש שם (ט"ס) ואין להאריך כאן בהא דירושלמי זה עכ"ל ותמיהני דהא הר"ן מבאר דברי הירושלמי דרבותא קמ"ל דאפי' בכרכים אם חל ט"ו בשבת המקדימין לי"ד נמי מותרין בעשיית מלאכה

ולי נראה דהא דקאמר בירושלמי נאמר בכרכים בי"ד ולא משני בכפרים הוא דהא דתנן הי' כותבה דורשה ומגיהה משמע לי' דביחיד הקורא לעצמו מיירי ולא בקורא בעשרה דהי' כותבה דורשה משמע דלעצמו ביחיד איירי וע"ז אומר אם כיון לבו יצא וא"כ אי מיירי בכפרים שמקדימין ליום הכניסה א"כ קשה דהא איתא בירושלמי ר' בא בשם ר' אבהו כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה וכמו דאמרינן במגילה (ד' ה') אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה וע"כ משני בירושלמי נימר בכרכים בי"ד וכבר ביארתי על שיטת הירו' דאמרינן התם כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה וביארתי שם דכפרים המקדימין ליום הכניסה ודאי צריך עשרה וכמו דאמרינן התם מתיב מ"ד בעשרה למ"ד אפי' ביחיד עד שהוא במקומו יקרא ולמה צריך יום הכניסה לבני הכפרים ומשני סלקת מתניתא י"א י"ב י"ג וי"ד וט"ו (פי' כיון שזה הוא בתחילת התקנה ליום הכניסה ע"כ בעינן עשרה אבל כל אלו שאמרו שידחה ליום הכניסה הרי מעיקר התקנה נתקנה להם ביחיד דבזמנו הוא ביחיד אלא שאם חל בשבת נדחה ליום הכניסה. (ובפרט לפי הטעם של רבה שאמר במגילה (ד' ד') דהטעם גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר כתב רש"י במגילה (ד' ה') ערב שבת זמנם והא שבת זמנם הוא ופי' רש"י ערב שבת זמנם הוא משמ' שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לע"ש להכי קשה לי' והא שבת זמנם הוא שהרי י"ד הוקבע לפרזים אלא להכי נקט האי לישנא דתשמע מינה הואיל ותקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחילה לכל דבריו ואעפ"י שהוא שלא בזמנן הוי כזמנן. וא"כ הך גזירה דרבה הוי אח"כ) וכן לשיטת הירושלמי דאיתא (בפ"ג דמגילה ה"ד) הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלן) וביארתי שם דלשיטת הירושלמי בזמנו כולי עלמא מודו דביחיד אלא דפליגי בשלא בזמנה דהיינו שנדחה ליום הכניסה או לע"ש אם יש להם דין של זמנם שהוא ביחיד כיון שהוא לתשלומין של זמנם או לא וא"כ אי אמרינן דיש להם התשלומין של זמנם וא"כ יכול לקרות אפילו ביחיד ע"כ משני נאמר בכרכים בי"ד שאז יכול לקרות אפי' ביחיד אבל לשיטת הש"ס דילן דרב אמר דשלא בזמנה בעשרה היינו אפילו בכרכים מקדימין מע"ש. (והראי' דהא מקשה ע"ז מהא דרב דאמר דע"ש זמנם אלמא דקאמר אפי' בכרכים בי"ד). ע"כ אין נ"מ בין כרכים בי"ד ובין כפרים המקדימין ליום

הכניסה

[ועוד יש לומר דהא דקא משני נאמר בכרכים בי"ד היינו לשיטת הירושלמי דבן כרך שקרא בי"ד יצא וכמו דאמרינן בריש מגילה (ה"א) ובפ"ב דמגילה רב הונא בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה וע"כ כיון דבדיעבד יצא יש לו הדין של זמנו ואפי' לקרות ביחיד כמו בן עיר בי"ד ומ"מ מותר במלאכה כיון דהוי יום י"ד משא"כ בכפרים דהוי שלא בזמנו ובעי עשרה כמו שביארתי: בני העיר פרק שלישי

מתניתין ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין פרש' שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין שבת אחרת כו' חל להיות בע"ש במה קורין ר' זעירא אמר קורין לשעבר (פי' שבת שקודם ר"ח) ר' אילא ר' אבהו בשם ר' יוחנן קורין לבא והוה ר' זעירא מסתכל ביה. א"ל מה את מסתכל בי אנא אמר מן שמועה ואת אמר מן דעה (פי' שהוא אומר משמי' דר' אבהו שאמר משמי' דר' יוחנן) ואת אמר מן דעה (פי' מדעת עצמו) מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר' זעירא איזהו שבת ראשונה כל שחל ר"ח של אדר להיות בתוכה אפי' מע"ש (פי' וא"כ מוכח שמקדימין לשעבר) תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת השני' כל שחל הפורים להיות בתוכה אפי' בע"ש

ונראה לי שצריך לגרוס תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבה שני' כל שחל פורים להיות בה אפי' ע"ש (וכן אמרינן בש"ס דילן מגילה ד' נ') ת"ש איזו שבת שני' כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בע"ש מאי לאו ע"ש דומי' דתוכה מה תוכה מקדימין אף ע"ש מקדימין אמר שמואל בה וכן תני דבי שמואל בה. וכן צריך לגרוס תני שמואל מסייע לר' אילא איזו היא שבת שנ' כל שחל פורים להיות בה אפי' בע"ש ומדמה להו אהדדי ועוד אי גרסינן בהך ברייתא בה א"כ קמייתא נמי צריך לגרוס בה אלמא דמאחרין

עוד שם ר"נ בר יעקב בעי הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלן ויקראו זכור א"ל כן אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן ר' אבא בריה דר"פ בעי הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי שקדמה אזכרתן לעשייתן א"ל ולא כבר איתותבת דלית איפשר ואם איפשר איחור הוא לעיירות

וצריך לבאר הירושלמי שלמי שר"נ בר יעקב בעי הגע עצמך שחל ט"ו להיות בשבת לקרות במגילת אסתר אין את יכול שאין קורין אלא בכתבי הקודם מן המנחה ולמעלה ויקראו זכור (פי' שא"ל דבוודאי צריך לגרוס בה כמו דהני שמואל דאמאי לא יקראו פרשה זכור באותה שבת כיון שאין קורין את המגילה בו א"כ בודאי צריך לגרוס בה כמו דתנא שמואל). וע"ז א"ל כן אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא הזכרתן קודם לעשייתן ופריך הרי שחל י"ד להיות בשבת א"כ קדמה למוקפין דעבדי בא' בשבת ומשני איחור הוא לעיירות

והנה יש להקשות על הירושלמי דאמאי קא משני דלקרות פ' זכור בשבת שחל פורים להיות בתוכה אי אפשר משום דבעינן שיהא הקריאה קדמה לעשי' ועשי' היינו סעודה פורים והא איתא בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ב) סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה שאין שמחתו תלוי' בב"ד וא"כ חל ט"ו בשבת א"כ צריך לעשות הסעודה בא' בשבת א"כ הקריאה קדמה לעשי' וכן בי"ד שחל להיות בשבת

וכן הקש' הט"א במגילה (ד' ל') דאמרי' אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו עשי' בהדי הדדי כו' וכתב הט"א קשה לי דהא האי עשיי' היינו לעשות משתה ושמחה כו' והשתא הקש' הא אמרו בירושלמי בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל לא מקדימין מטעמא דמשתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה (פי' שבת) ששמחתו תלוי' בידי שמים וא"כ האיך קאמר דעשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתי דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשי' משתה דידהו למחר בא' בשבת לפי הירו' זה עכ"ל

והנה הט"א לא תירץ כלום על זה והנה על ש"ס דילן איפשר לומר שחולק הירושלמי כמו שיש מחלוקת בין הפוסקים ובש"ע (ס' תרפ"ח) פסק שאין עושין הסעודה עד אחר השבת והמג"א מביא שהרלב"ח חולק ופסק שהסעודה היא בשבת וכבר האריך בזה הנוב"י (סי' מ"ב) ע"ש

אבל על הירושלמי קשה דכיון דאם חל בשבת א"כ הסעודה היא אחר השבת א"כ הוי הקריאה קדמה לעשי'. ע"כ נראה לי דצריך לבאר מאיזה טעם אומר בירושלמי דאם חל פורים בשבת מאחרין ולא מקדימין משום דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד כו' וא"כ אי איפשר