נועם ירושלמי על מועד קסא

אם אין לו רק א' מהם איפשר דאינו קודם וע"ז בעי לה בירושלמי לענין לדחות עיין שם שביארתי בארוכה

אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דבעי לה בירושלמי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם דהא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח איפשר דזהו דווקא אם לא הקריבו תחילה מוספי ר"ח עד שעה ששית וע"כ תנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם אבל הכא בירוש' בעי לה אם עדיין לח הגיע שעה ששית ומוספי שבת קריבין בשש משום דכתיב וביום אבל ר"ח זמנה קודם אם יכול להקריב ר"ח תחילה. דהא עדיין לא מטא שש וע"כ אף ששבת תדיר אעפ"כ כיון דלא מטא עדיין זמן של מוספין של שבת ע"כ יכול להקריב ר"ח קודם או כיון דבדיעבד הוי זמן המוספין כל היום ע"כ צריך להקריב של שבת תחילה

אך א"כ תלוי זה במה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) החילוק שבין בבלי לירושלמי דלהירושלמי אינו צריך להקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין אלא בזמן מנחה קטנה דאז עיקר זמנה לכתחילה אבל בזמן מנחה גדולה צריך להקדים תפילת המוספין אע"ג דמנחה הוא תדיר. אך כיון דלכתחילה הוא יכול להתפלל מנחה הוי כמו שלא חלה עליו חובת המנחה. והש"ס דילן חולק ע"ז עיי"ש וא"כ לשיטת הבבלי אמאי אינו יכול להקריב מוספי ר"ח קודם מוספי שבת כיון דלא מטא עדיין זמן המוספים של שבת אע"ג דזהו רק למצוה אעפ"כ כיון דלכתחילה אינו יכול להקריב א"כ אמאי לא יקריב מוספי ר"ח תחילה

ע"כ נראה לי דמה שכתב המ"א על המהרש"א שצריך עיון במה שכתב דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין מקריבין בו נדרים ונדבות ובאמת עיקר הטעם בשבת הוא משום דכתיב וביום נ"ל דאפשר לומר דהטעם דהתורה אמרה דווקא במוספין וביום דהיינו לאחר הטעם הוא משום דנדרים ונדבות אין קריבין בשבת וע"כ אמרה התורה וביום שיהיו המוספין קריבין שש אבל בר"ח ובחוה"מ דנדרים ונדבות קריבין בו א"כ איך יאחר זמן המוספין עד שש הא צריך להקריב נדרים ונדבות וצריך להקריב תחילה המוספין משום דמוספין קדישי טפי ולא דמי להא דאמרינן ההם מוספי שבה קודם למוספי ר"ח ומשני אטו ר"ח למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני היינו משום דמוספי שבת ג"כ אתי לחובת היום של שבת ע"כ מהני להו קדושת ר"ח. אבל לא לנדרים ונדבות דלא אתי כלל מחמת היום (ועוד דלשיטת הירושלמי לא אמרינן אטו ר"ח למוספי דידי' אהני למוספי שבת לא אהני דהא איתא בירו' (פ"ז דיומא ה"ב) אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרי' תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום אלמא דלשיטת הירושלמי לא מהני קדושת יוה"כ לענין מוספי היום ועיין בספרי נחלת יהושע ס' כ"ה). וע"כ בר"ח דצריך להקריב נדרים ונדבות צריך להקריב תחילה המוספין בכדי שיוכל להקריב אח"כ נדרים ונדבות ע"כ יכול להקריב אפי' בשחרית משא"כ בשבת שאין נדרים ונדבות קריבים ע"כ אמרה תורה וביום לאחר משא"כ בר"ח. וכן ביוה"כ מקריב בשחר המוספין מחמת שצריך להקריבו מה שהוא עבודת היום ומוספין הוי תדיר וע"כ מקריב המוספין בשחרית: והשתא ניחא מה שכתב המהרש"א שע"כ מוספי שבת קרב בשבת בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו. ע"כ יכול לאחר המוספין עד שש

ובזה יתבאר הירו' (פ"ה דסוכה) שהבאתי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר"י סבר מימר מוספי ר"ח קודם היינו משום דמוספי ר"ח קדמו למוספי שבת דמוספי ר"ח קרב לפני שש ומוספי שבת קרב בשש וע"כ כיון דלא מטא עדיין זמן מוסף של שבת ע"כ מוספי ר"ח קודם (והא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח היינו אם לא הקדים תחילה מוספי ר"ח וע"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר). משא"כ לכתחילה יכול להקריב מוספי ר"ח קודם משום דמוספי ר"ח קודם אך זהו דווקא אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קרב בשש הוא משום דכתיב וביום וא"כ מוספי ר"ח קודם

אבל אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו ע"כ יכולים לאחר זמן המוספין של שבת משא"כ בר"ח דנדרים ונדבות קריבין בו ע"כ צריך להקדים המוספין תחילה משום דקדישי טפי וא"כ אם שבת הואי ר"ח א"כ כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין מחמת דהוי שבת א"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש כמו במוספי שבת. וע"כ מוספי שבת קריבין תחילה משום דתדיר כיון דשניהם הוי בזמן א' משא"כ אם הטעם משום דכתיב וביום וא"כ בר"ח אפי' הוא בשבת א"כ של ר"ח קדים וע"כ סבר ר' ירמי' דמוספי ר"ח קדים ומסיק בירושלמי דשבת קודם דכיון דהחילוק הוא משום דבר"ח קריבין נדרים ונדבות משא"כ בשבת וא"כ בשבת ר"ח כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין בו ביום וא"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש וא"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר ודו"ק

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) אר"י ב"ח כל הימים של שמחת בית השואבה כו' בתחילה היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות. ובש"ס דילן איתא בסוכה (ד' י"ג) משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין משם כו' משם לאכילה ושתי' משם לתפילת המנחה וא"כ איך אכלו קודם המנחה וא"כ צריך לומר דהקריבי המוספין קודם שש וא"כ קשה דמ"ש ממוספין דשבת אך הוא כמו שביארתי דבשבת אין נדרים ונדבות קריבין ע"כ כתיב וביום לאחר. אך בחוה"מ דאיכא נדרים ונדבות ע"כ הקריבו המוספין קודם. וע"כ איתא בירושלמי ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות שזהו להורות שהקריבו המוספין קודם שש ודו"ק]

שם (ה"ה) רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל נשמעינה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם כו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני' בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וא"ל רשב"ל מה את שמע מינה, א"ל מאחר שאלו נסכים הי' זמנו של שיר הי' ר' יוחנן אמר שירו של יום רשב"ל אמר שירו של אתמול

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור והק"ע והפ"מ פירשו אותו בדחוקים ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מאי דאמרינן בערכין (ד' י"ב) איבעי' להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה כיון דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו' אמרינן או דילמא אאכילה ושתי' אמרינן אשתי' לחודי' לא אמרינן ת"ש ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי כו' האי שירה מאי עבידתי' אלימא דעולת חובה מי הוה בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד כו' אלא לאו דנסכין אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומי' לה' הארץ ומלואה וישב עליהם אה אונם שירה דארבעה בשבא הוא אלא אילי' בעלמא הוא דנפל בפומיי' והא עומדים על הדוכן קתני כדר"ל דאמר ר"ל אומרים שירה שלא על הקרבן אי הכי בנסכים נמי לימא נפיק מיני' חורבא (פי' דאתי' למימר כי הכי דנסכים הבאים בפני עצמן רשות נסכי הבאים עם הקרבן נמי רשות)

ובזה יתבאר הירושלמי (ויש בו ט"ס וצריך להגיהו וכצ"ל) רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שירה בנסכים (וכצ"ל) א"ל נשמעינה מהדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וכו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אומרים שיר בנסכים (כצ"ל) רשב"ל אומר אין אומרים שיר בנסכים

וע"ז התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם אמר רשב"ל מה את שמע מינה (פי' מה זה ההוכחה שאומרים שירה על הנסכים (והוא משום דר"ל סובר דצריך לומר דאילי' בעלמא הוא דנפיל בפומיי' דאל"ה איך אמרו שירה דד' בשבתא וא"כ אין ראי' דאומרים שירה על הנסכים וכמו שאומר דרשב"ל אמר שירו של אתמול הי' אבל ר' יוחנן סובר דכיון דנסכים הוא תשלומין ע"כ צריך לומר השירה של יום שהקריבו בו הקרבן וע"כ מוכח שאומרים שירה על הנסכים וע"ז אומר ר' יוחנן אמר שיר של יום הי' רשב"ל אמר שירו של אתמול הי'

וא"כ צריך לבאר דמ"ט לא אמרינן בש"ס דילן דהשירה שאמרו ביום ד' הוא לנסכים שהקריבו הקרבן ביום ד'. ועיין בתוס' ערכין (ד' ב') בד"ה ותסברא שירה דיומא ואי נמי נסכים הבאים בפני עצמן טעונים שיר של יום שמביאין אותו ולא שיר שהי' ראוי ביום הבאת הקרבן עכ"ל וכבר ביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' ה') על הא שכתבו התוס' בחגיגה (ד' ט') דאם היה פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא רמי עליה בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעיה לא מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי לי' הואיל ואיני בביאה אינו בהבאה וכתב המהרש"א דמסקנת התוס' הוא דאפי' לר' יוחנן דאית ליה תשלומין דראשון אפ"ה כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי ומש"ה לא מצי למימר דאיכא בינייהו בכה"ג

וכן הוכיח הט"א דאפילו לר' יוחנן נמי פטור מהא דאמרינן בריש חגיגה (ד' ב') הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני