נועם ירושלמי על מועד קסב

הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון לאתויי מאי והשתא אם איתא דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני חייב לימא דאתי לאתויי מי שהי' פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני למ"ד כולן תשלומין דראשון אלא ודאי דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני פטור

והנה בירושלמי (פ"א דחגיגה ה"א) אמרינן המפריש עולת ראי' ומת היורשין חייבין להביאה ואמרינן התם א"ר בא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה שמואל אמר במופרשת ור"י אמר אפי' אינה מופרשת וא"כ אם מת לאחר יום ראשון איך יוכלו היורשים להפריש עולת ראי' אפי' למ"ד שיעבודא דאורייתא דכיון שאינו בביאה אינו בהבאה ולא גרע מחיגר דכיון דבעינן שיהא בר חיובא בסוף ימי שבעה ג"כ ואפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון וא"כ איך יתחייבו היורשים

אלא ודאי דלשיטת הש"ס דילן אף דאמרינן כולן תשלומין דראשון אפ"ה בעינן שיהא באותו יום בר חיובא ולא דיהבינן לו כל החיוב של יום ראשון אלא דיהבינן לי' החיוב של אותו היום ג"כ. וא"כ כיון דבאותו יום שהוא לתשלומין נעשה חיגר נפטר משא"כ לשיטת הירושלמי אף שהוא פטור באותו יום של תשלומין אעפ"כ יהבינן לי' כל החיוב של יום הראשון אע"ג דמצד יום של תשלומין הוא פטור משא"כ לשיטת הש"ס דילן לא יהבינן ליה כל החיוב של יום ראשון אלא א"כ הוא בר חיובא באותו היום וע"כ פסק הרמב"ם דאינן מחויבים להביא רק במפורשת אע"ג שסובר דשיעבודא דדאורייתא. עיי"ש

ובזה ניחא דע"כ אומר הירושלמי דר' יוחנן סובר דהשירה הי' על נסכים וכיון דהקרבן הי' של יום ד' ע"כ צריך לומר השירה של יום ד' אפי' במוצאי שבת ור"ל פליג על זה משא"כ להש"ס דילן אעפ"י שהוא תשלומין לקרבן של יום ד' אעפ"כ צריך לומר השירה של אותו היום וכמו דאמרינן בברכות (ד' כ"ו) טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול אלמא דאם לא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל שתים של שבת וכן אם לא התפלל בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ועיין שם בתוספות ד"ה טעה כו'

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דחגיגה) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשי' אתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אומר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר ופי' דפליגי ביו"ט של עצרת שחל להיות בשבת יום טבוח לאחר השבת וביו"ט שכל המשמרות שוות משא"כ בחול וע"כ מיבעי' ליה העורות של מי ופליגי בה ר"י ור"ל דלר' יוחנן העורות של כל המשמרות כמו שהי' ביו"ט ולר"ל העורות של משמר הקבוע כמו בחול) והמ"ל הקשה ברמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש ה"ה) דלמה לא הביא הא דר' יוחנן דהעורות של כל המשמרות

אבל לפי מה שביארתי הירושלמי אזיל לשיטתיה וכן ר"י ור"ל אזלי לשיטתיי' והש"ס דילן אזיל לשיטתיה דהא דפליגי בירושלמי דר' יוחנן סובר דהעורות של כל משמרות הוא משום דשיטת הירושלמי דאפי' נעשה בר פטור נמי חייב וכן לענין שירה בנסכים דהנסכים הוא תשלומין לנסכים שצריך להביא עם הקרבן וע"כ צריך לומר השירה של יום ד' (וע"כ סובר ר' יוחנן ג"כ דהעורות הם של כל המשמרות דיהבינן להם זכות של הפצרת גופה והעורות הם של כל המשמרות) ור"ל אזיל לטעמיה שסובר דאמרו שירה בלא נסכים דאפי' היו מביאים נסכים והוא תשלומין של נסכים של יום ד' אעפ"כ צריך לומר השירה של מוצאי שבת וע"כ סובר דאמרו שירה של אתמול ואילי' בעלמא דנפל כו' משא"כ לר' יוחנן אמרו שירה של יום דהיינו תשלומין לנסכים הבאים עם הקרבן וע"כ אומר דשיר של יום היה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן שהוא כשיטת ר"ל בירושלמי דאם הוא לתשלומין אעפ"כ צריך לומר השירה של מוצאי שבת (וכן לענין אם הי' פשוט בראשון ונעשה חיגר בשני אינו חייב בקרבן ראיה אלמא אעפ"י שהוא לתשלומין דראשון אעפ"כ כיון דלא הוי בר חיובא באותו יום אינו חייב אלמא דלא יהבינן ליה כולא חיובא דראשון) ה"נ לענין עורות אינו שייך לכל המשמרות כמו ברגל אלא למשמר הקבוע משל אותו היום וע"כ לא הביא הרמב"ם האי דינא דהעורות של כל המשמרות דהש"ס דילן חולק על זה וכמו שביארתי ודו"ק]: מסכת מגילה מגילה נקראת פרק

ראשון

(ה"א) ור' חלבו ר' חונה בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני ר' יוסי ור' אחא הוון יתיבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא. והא תני מקים שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכים בידך

ונראה לי לבאר הירושלמי דר' חונה בשם ר' חייא אמר הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה וא"כ משמע דאף בן כרך יכול לקרותה בארבעה עשר וא"כ קשה דהא תנן במתני' דעיירות קורין בי"ד ומוקפים חומה בט"ו וזמנו של זה לא כזמנו של זה וע"ז משני דהא דאמר ר"ח רבה הכל יוצאין בזמן קריאתה קאי אהא דאם קראו באדר הראשון ונתעברה השנה דקורין אותה באדר השני ואמרי' בירושלמי שם (ה"ה) מתניתא כשעיברו ואח"כ קראו אותה אבל אם קראו אותה ואח"כ עיברו לא בדא (פי' דכיון דכבר קרא את המגילה קודם שעיברו וא"כ כבר יצא ידי המצוה וא"כ אמאי חייב לקרותה פעם שני). וע"ז אומר מתני' לא אמרה כן אלא קראו את המגילה כו' ונתעבר' השנה קורין אותה באדר השני. וא"כ אפילו נתעברה אח"כ קוראין אותה באדר השני אך זהו דווקא לענין שצריך לקרותה פעם שנית. וע"ז אמר ר' חלבו דהכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה דאע"ג דאם נתעברה השנה צריך לקרותה פעם שנית אעפ"כ לענין מוקפין נמי יוצאים בי"ד שהוא זמן קריאתה. וע"ז אומר בירושלמי לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני (פי' אעפ"י שקראו בראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני) אבל אעפ"כ מוקפין נמי יוצאים בקריאה של י"ד. דהא אי איפשר לומר דהא דאמר רב הונא הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה בשנה פשוטה באדר הראשון או אם נתעברה מתחילה דאיך יוצאין בי"ד הא זמנם של מוקפין הוא בט"ו וע"כ רצו לומר דמיירי אם קראו את המגילה ואחר כך נתעברה השנה

וע"ז אומר ר' יוסי ור' אחא הוון יתיבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא (פי' דהא דאמר רב חונה דהכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה היינו אם בני הכרכים קראו את המגילה בארבעה עשר יצאו אבל לא לכתחילה. ומתניתין מיירי לכתחילה דלכתחילה צריכים בני הכרכים לקרות בחמשה עשר)

וע"ז פריך והא תני מקום שנהגו לקרות ב' ימים קוראין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן (פי' דפריך דאם הא דאמר רב הונא הכל יוצאים בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. א"כ לא יתיישב הא דתני' מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה שני ימים וא"כ איך יתיישב הברייתא דכיון דאמרינן דבדיעבד יצאו כרכים בארבעה עשר א"כ איך קורין אותה שני ימים בהני עיירות שמסופקין אם הם מוקפין חומה מימות יהושע דהא כיון שקראו אותה בי"ד א"כ הוי דיעבד וא"כ ממילא אין צריכים לקרות בט"ו דבשלמא אם היינו מפרשין דברי רב הונא דקאי על אדר השני כמו שביארתי אבל באדר הראשון אפי' בדיעבד לא יצא ניחא דעיירות שהם מסופקין אם הם מוקפים חומה צריכים לקרות ב' ימים דהוא משום דילמא הם מוקפין חומה וא"כ אפי' בדיעבד לא יצאו אבל אם בדיעבד יצאו א"כ אמאי קורין בב' הימים דהא כיון שקראן ביום ארבעה עשר יצאו בדיעבד)

וע"ז אומר אוף אנא סבר כן א"ר מנא ויאות אילו מי שקרי' בארבעה עשר וחזר וקרי' בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכים בידך

[והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי דא"ל אוף אנא סבר כן (פי' דלא קשה מזה על שאמר דבן כרך שקרא בי"ד יצא בדיעבד) וע"ז אומר ר' מנא ויאות אילו מי שקרא בארבעה עשר וחזר וקרא בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן נמצאת עוקר זמן כרכים בידך וביארתי שם